לא רוצה ליצר סטודנטים צייתנים שמאלנים בגרוש

אני חושב שעיצוב הוא פוליטי, מאוד. תמיד חשבתי ככה, או לפחות כבר די הרבה זמן. העשייה הפוליטית היא חלק משמעותי או אולי אפילו מרכזי מהזהות שלי כמעצב. אני חושב שחינוך הוא פוליטי, מאוד. תמיד חשבתי ככה, או לפחות כבר די הרבה זמן. אבל יש סכנה בהפיכת העשייה הפוליטית שלי לחלק משמעותי או אולי אפילו מרכזי מהזהות שלי כמחנך.

דוגמה מימי כסטודנט בבצלאל:

בקורס בהנחיית ראש המחלקה בזמנו, התבקשו הסטודנטים ליצר כרזות לארגון בצלם. זה היה אמנם בסוף שנות התשעים, כששמאל עוד לא הפך באופן רשמי למילה גסה, אבל גם אז ההנחיה נתפסה בעיני כבעייתית משהו. המשימה הוגדרה כתחרות וקמפיין הכרזות הזוכה הודפס והופץ בכל הארץ לשמחתם של הסטודנט, הפורטפוליו והרזומה שלו. אני זוכר שהעבודה הזוכה הייתה מרשימה למדי, גם בתור עבודת סטודנט, אבל מה למד אותו סטודנט מהחוויה הזאת? כיצד התמודדו עם המשימה סטודנטים שלא חשו בנוח עם המסרים של בצלם? ויותר מזה, אם האקלים הפוליטי היה שונה (בארץ, במחלקה), האם אותו סטודנט מוכשר היה מסרב ליצור קמפיין מרשים שכזה גם עבור, נאמר, תנועת ישראל שלי?

השילוב בין חינוך לעיצוב וחינוך למעורבות חברתית/פוליטית אינו טריוויאלי. כמו רוב מוחץ ובלתי מייצג חברתית של סגל ההוראה במחלקות לעיצוב, גם התפיסה הפוליטית שלי כאזרח, כאיש תרבות, כמעצב, נוטה שמאלה ממרכז המפה הפוליטית. כשאנחנו דורשים ממעצבים להיות מעורבים חברתית/פוליטית, מתוך הידיעה שהשיגהם יבחנו ע״פ אמות המידה שלנו כמרצים, אך גם כאזרחים בעלי תפיסות פוליטיות מסויימות, האם אנחנו באמת מאפשרים להם להתפתח כאזרחים? או אפילו כמעצבים? האם איננו מסתכנים בחינוך לצייתנות מחשבתית אל מול גורמי כוח? כל זאת באיצטלה כבדת ראש של מחויבות חברתית ואזרחית.

שיהיה ברור, כיוון שעיצוב הוא פוליטי בהווייתו אני מאמין שחובה עלינו לחנך את הסטודנטים שלנו להכיר בכח הגדול שהם רוכשים, להשתמש בו בזהירות, בביקורתיות ובאחריות וגם לעודד אותם להפעיל אותו מתוך תפיסה חברתית ופוליטית. השאלה היא איך לעשות את זה מבלי ליצר סטודנטים צייתנים שמאלנים בגרוש?

אלה המחשבות שמעסיקות אותי בימים אלה כשאני עסוק בליטוש הסילבוס ל״הייפרטקסט פוליטי״, קורס חדש שאלמד השנה לשנה ד׳ במסלול אינטראקטיב במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. אני אשמח אם נוכל לקיים דיון על זה בתגובות כדי שאוכל ללמוד מהניסיון שלכם כסטודנטים, כמרצים ובכלל כאנשים שמתישהו לאחרונה פתאום קמו בבוקר הרגישו שהם אזרחים והתחילו ללכת.

☼ עוד מאת מושון זר אביב ← אוריאנטציה נעולה: ממשקים נוגדי יצירתיות

  1. 91
    שגיא אשין
    שבת 12.10.2013, 15:52

    תודה על התיקון.
    יש כאן גם כמה טעויות בעברית שתרצה אולי לתקן..
    האמת שהתכוונתי להיבחן באנגלית, כל מה שכתוב
    מסביב זה רק מסיח.
    עכשיו אני קצת מסכים עם כל מי שכתב כאן על יומרנות

  2. 92
    דוד גרוסמן
    שבת 12.10.2013, 16:02

    סליחה שגיא. זה לא היה אמור להעליב. הדיון מאוד מעניין ואני זה שבדרך כלל עושה טעויות.

  3. 93
    שבת 12.10.2013, 17:26

    אני דווקא חשבתי שהתיקון היה אירוני ונועד להצביע בעוקצנות על העובדה שכפי שהזהיר מר אשין בעצמו, הפוסט שלו איננו מקדם את הדיון. לא התכוונתי להתערב (עדיין מלקק את פצעי המחיקה), אבל אם אשין מלין על יומרנות, מן הראוי שיקרא את הפוסט שלו עצמו שנית.

  4. 94
    שגיא אשין
    יום ראשון 13.10.2013, 2:25

    לדוד, זה בסדר, הכל נשכח.

הערה, ביקורת, פרשנות - הכל הולך…