כבר עבר לא מעט זמן מאז שפרסמתי את הפוסט האחרון שלי. זה לא שלא רציתי לכתוב. רציתי. אפילו היו לי נושאים. אבל בכל פעם מחדש התעוררתי בבוקר, הכנתי קפה והכנסתי הביתה את העיתון ואז המציאות הוטחה בפניי בכל הכוח והאלימות שלה וגרמה לנושאים שלי להיראות חיוורים ודהויים ובעיקר לא רלבנטיים.
רציתי לכתוב על מסע הפרסום לשמפו לשיער מתוצרת Crema שנמרח על קיר שלם ברחוב דיזנגוף. תקריב על פנים של אישה שממלא את הפריים ומעליו …
אדום. עצרתי את האפניים ובזמן שהמתנתי הסתכלתי על פינת הרחובות שמולי. לב ליבה של ת"א – מפגש הרחובות רוטשילד ונחלת בנימין. אתר בניה מוקף גדר. מנופים מתנשאים לגובה. פסיפס צבעוני של פוסטרים עוטף את גדרות הפח. לכאורה שום דבר מענין. בכל יום רגיל אני חולפת כאן ומתעלמת. אבל היום חזרתי מפריז ותל־אביב נראית לי כל־כך שונה. היום הבנתי שהפינה הזאת מספרת סיפור תל־אביבי שלם.
הסיפור מתחיל בשינוי. שינוי עירוני של בניה לגובה, של מגדלים …
על מנת להדגים את האחריות הכבדה של המעצב הגרפי, ברצוני להביא לפניכם ניתוח כירולוגי (קריאה בכף היד) של כף היד הפופולארית במחוזותינו – היא כף היד העוצרת.
את הניתוח ערכתי (באופן שרלטני אך מלא רצון טוב), באמצעות ספר ההדרכה המצויין: "קריאה בכף היד" (מאת סאשה פנטון ומלקולם רייט), מתוך הצורך לבחון האם היד בתמרורי ה"עצור" סמכותית דיה או שמא יש לעצבה מחדש ואולי אף לשקול שימוש בטקסט במקום בויז'ואל, כפי שנהוג ברחבי העולם.
להלן התוצאות:
סעיף …
בשיטוטיי ברחובות לונדון, נסוך על פניי חיוך תמידי למראה הטיפוגרפיה המעודנת על חזיתות החנויות. אולי זה משום שהשילוט הלונדוני הרבה פעמים נדמה כנעשה לאחר יד, הוא פשוט שם – לא מתאמץ להיות, נאמר בצורה צנועה, הומוגנית לרחוב ולבניין.
כן, שילוט ברב חלקי העולם המפותח הוא תחום עמוק – אמנות בפני עצמה, שמוקדשת לה חשיבה תעשייתית ואדריכלית, בדיוק כשם שעוסקים בתכנון החלל של החנות. אז למה אנחנו כל כך מאחור?
באמת יש כאן סוג של אניגמה …
עיצוב הוא תמיד תופעה חברתית, כלומר אירוע המתרחש בין בני אדם ומוצג בפרהסיה. לכן, כאשר אני שומע דיבורים על "עיצוב חברתי" אני מתחיל להשתעל בקול רם. אין עיצוב שאינו חברתי, כלומר שאינו מתקיים במישור של היחסים בין בני האדם. שם התואר "חברתי" מוענק לעיסוק מסויים בעיצוב הנבדל לכאורה מסתם "עיצוב" שכביכול אינו קשור לחברה, לתופעות המתרחשות בה, ליחסי הכוח בין חבריה, ואינו משפיע על סדרי העדיפויות החברתיים ועל ההחלטות בנוגע לעניינים משותפים. בבסיס …
הרימו את העיניים, משמאל לשורת הכתובת הקדשנו לכבוד החג את הפאביקון של אנטייטלד וצבענו רימון בסגול (הרימון טרי טרי מיובא מפונט הדסה). ראש השנה הוא חג עם הרבה סמסים קבוצתיים, תיוגים בפייסבוק, שנות טובות במייל, אפליקציות מברכות. אנטייטלד מאחל לכם שנה טובה בעדינות ושומר כוחות ליום כיפור. שיפה ושונה תהא השנה, אשר מתחילה לה היום.
ווי אר הונרד: אנטייטלד במוסף החג של "גלריה". אנטייטלד בתגובה: דברינו הוצאו מהקשרם :)
Tree Porn – הכניסה לסוטי עצים בלבד.
רונית מירסקי, חברת אנטייטלד, מציגה בימים אלו את תערוכת היחיד הראשונה שלה בבית האמנים בתל אביב (רחוב אלחריזי 9, ליד גן העיר). הפתיחה כבר היתה, אבל התערוכה ממשיכה עד ה־12.9. בהמוניכם.
ולפעמים, כל מה שצריך זה קצת שקט. ודומיין טוב.
