עיקר העבודה שלי במוזיאון ישראל הוא ארגון אוסף הצלם אלפרד ברנהיים. מוקפת בשלל הפורטרטים והמבנים שצילם, נפרש בפני עולם שפעם לא יכולתי לראות. אני מזהה את הפרופסורים שהקימו את האוניברסיטה העברית, את הבית המדורג ברחוב מטודלה כשהוא יחיד ברחוב, בלי הסיבוב של הכביש ובלי בתים נוספים סביבו. ויש עוד. עוד מקומות, עוד ניירות צילום מודפסים. אחרי שהכרתי את הפרופסורים בצילומי הסטודיו, הוא לוקח אותי למסיבה באוניברסיטה העברית. בשנתיים האחרונות אלפרד הוא הדבר הכי …
בסוף שנת הלימודים הנוכחית החל פסטיבל רחב היקף של הכפשת פרויקט הגמר. הכי מגניב עכשיו לשנוא את פרויקט הגמר. אול דה את'ר קידס אר דואינג איט. סטודנטים מתארים חוויות נוראיות וגם לא מעט מרצים שותפים לתחושה שפרויקט הגמר מיותר ואפשר היה לחיות בלעדיו.
אני לא שותף למרבית התחושות הללו. גישתי לסיפור מעט שונה, והייתי רוצה לחלוק אותה כאן. אם אעודד סטודנט פסימי אחד שעולה עכשיו לשנתו האחרונה, עשיתי את שלי.
כבר בשלב הזה, הנה התובנה …
כבר עבר לא מעט זמן מאז שפרסמתי את הפוסט האחרון שלי. זה לא שלא רציתי לכתוב. רציתי. אפילו היו לי נושאים. אבל בכל פעם מחדש התעוררתי בבוקר, הכנתי קפה והכנסתי הביתה את העיתון ואז המציאות הוטחה בפניי בכל הכוח והאלימות שלה וגרמה לנושאים שלי להיראות חיוורים ודהויים ובעיקר לא רלבנטיים.
רציתי לכתוב על מסע הפרסום לשמפו לשיער מתוצרת Crema שנמרח על קיר שלם ברחוב דיזנגוף. תקריב על פנים של אישה שממלא את הפריים ומעליו …
לפני 11 שנים הגשתי את פרויקט הגמר שלי במחלקה לעיצוב גרפי במכון אבני. הקונספט שהצעתי היה סַמָּל מחלקה בצבא, שמוכר שעות שינה לחיילים שלו; כפי שהוא מחלק "שעות ביציאה", כך הוא גם יכול להעניק שעות שינה, בין אם בתנומת צהרים ובין אם בהתעוררות מאוחרת. התסריט שבו 11 שנים לאחר מכן תתפרסם כתבה שלי במוסף הארץ שעניינה התכלית של פרויקט הגמר, נראה בזמנו דמיוני באותה המידה כמו הקונספט שהגיתי. באורח פלא, זה בדיוק מה …
במשך שנים חייתי תחת האשלייה שתפקידי בחיים כמעצבת הוא לייצר עיצוב מעודן, למצוא את התרבותי והחכם בכל פרויקט – לצקת משמעות חדשה לתוך המוצר, להבריק בהחלטות מפתיעות שמוציאות דברים מהקשרם. לאחרונה אני מוצאת שיש איזו חכמה בהיעדר עיצוב, ואני לא מתכוונת לנון דיזיין המוכר שכולנו סוגדים לו. במיתוג מבוסס נון דיזיין יש איזה זיכוך ותמצות של תכונות האופי של המותג למספר החלטות פשוטות- צבע, פונט, צורה- המטרה היא להגיד דבר אחד מובהק באמצעים …
אינני עומד לספר לך על הגשת פרויקט הגמר שלך, אלא לבקש ממך הקורא/ת לספר עליה.
-
תוכנו של פוסט זה בעמוד התגובות.
-
המחשבות שלך הן התוכן.
-
מה ואיך לספר נתון בידיך הקורא/ת הבמה שלך.
לקראת עונת ההגשות התחלתי לשאול את עצמי מה המקור להבדלים באופיין של הגשות פרויקט הגמר במחלקות השונות. אני לא מתכוונת לפערים ולהבדלים באופי הביקורת עצמה, אלא דווקא לחומרים מהם מורכבת ההגשה (נא להעריך את ההימנעות המכוונת מהשימוש במילה "שיח"). למדתי בזמנו במחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל והכרתי אופן מסוים של הגשת פרויקט גמר אשר נשאר תקף במידה רבה עד היום – הגשה אשר מציגה בפני פאנל של מבקרים את התוצאה הסופית של הפרויקט כשהיא …
"חג המולד בערבה ואדון אדוורדס הביא (בשמו של סנטה קלאוס) מתנות ללורה ולמרי.
בגרביים היו … שתי חבילות קטנות. הן פתחו את העטיפות ומצאו בהן עוגיות קטנות דמויות־לב, שעל ציפויין העדין והחום היה זרוי סוכר לבן. גרגירי הסוכר המתנוצצים, הפזורים על העוגיות, דמו לפתיתי־שלג זעירים.
העוגיות היו יפות מדי לאכילה. מרי ולורה רק הביטו בהן; אבל לבסוף הפכה לורה את העוגיה שלה וכירסמה נגיסה זעירה מן התחתית, במקום שבו לא נראה הכירסום. …
ספרו לנו מה עושה לכם את זה באמנות עכשווית – כמה שיותר מפורט יותר טוב. התשובות היצירתיות ביותר יזכו את כותביהן בכרטיס ליריד האמנות צבע טרי 3.
—צבע טרי
אמנות טובה היא כמו להרים את החרא של הכלבה. כמו לשחות בבריכה מלאה מלח בעיניים פקוחות. אמנות טובה צריכה לזמזם כמו דבורה ולעקוץ כמו פרפר. אמנות טובה, עבורי, חותכת בבשר ומנסרת בעצם. היא נכנסת לעין ויוצאת עם הנשמה. אמנות טובה היא לחזור לינוק מאמא שכבר מתה …
בכל נסיעה לשנקר אני עוברת את גשר ההלכה ועומדת ברמזור מול שלט פרסומת ענק לקולקצית בגדי הקיץ של פוקס שכותרתה היא "קולקציה של אהבה, קיץ 2010". הכרזה מציגה את בר ונעם בממדי ענק, מחייכים וצוהלים מעל פקקי הבוקר של נתיבי איילון כמו מדלגים ברגל קלה מעל הזיהום והאבק, המזרח התיכון והפקק, היישר לפסטיבל וודסטוק.
נעם לובש גופיית טריקו לבנה עליה מצויר סמל השלום, שמזכירה המוני חולצות טריקו לבנות פשוטות עליהן צוירו סמלי שלום בפסטיבלים, …
"התקופה הכי יפה שלנו עם אמא היתה בגטו ורשה, כי היא היתה כל הזמן בבית. היו לה הרבה תכשיטים ויכולנו לקנות אוכל. אמא היתה רוחצת אותנו, משכיבה אותנו לישון, מספרת לנו סיפורים, מאכילה אותנו. זה לא כיף?"
"ילד מקבל את החוץ כמו שזה, שככה זה החיים. הייתי מונה את הגופות שראיתי בדרך למורה הפרטית שלי כל בוקר, ומספר לאמא כמה היו, היו אנשים שמתו מקור ומרעב. זה היה יום-יומי. זה היה דבר רגיל"
— ציטוטים …
הנה מתחיל סמסטר חדש בבתי הספר לעיצוב ורמת ההיסטריה של הסטודנטים בשנה ד' עולה שלב. אין לי מושג מתי ואיך נולדה המסורת הזו, אבל זה נראה לכולנו טבעי שלקראת סוף הלימודים יסתובבו עשרות אנשים על סף התמוטטות עצבים, אובדי עצות,עייפים, מצטערים שנולדו. זה נראה לנו בסדר שאחרי עבודה מאומצת של חודשים ארוכים תעמוד חבורה של שופטים שיעלעלו דקה או שתיים בעבודות העשירות והמורכבות, יגידו כמה משפטים שיוכיחו את יכולתם הרטורית וייתנו ציון.
בואו נעצום …
כשניגשים לראות כל כמה דקות מתעדכן תוצר עיצוב חדש באתרי עיצוב נפוצים, התוצאות מרהיבות. אנחנו משלחים אל תרבות הצריכה אינספור רעיונות שמגולמים למוצר. שקורמים קליפה צבעונית, חומרית ומובאים אל המדף, ארוזים נפלא, קורצים לקונה המאושר ומנעימים את זמנו לדקות הקרובות. תוך כמה זמן יגיעו כל הערכים הללו לכדי מיצוי וימצאו מקומם מאופסנים או רחמנא־לצלן באשפה, בדרך אל רכישת המוצר הבא.
על כמה ערכים אנחנו מקפידים לענות? כמה צרכים אנו מספקים למשתמש? חווית שימוש – …
כולם טסים בסופו של דבר. אבל אם אתם מהאנשים האלה שחושבים קדימה – יכול להיות שתרצו להכנס לאתר של שדה התעופה שלכם ולברר כמה פרטים מראש. איפה הוא נמצא ואיך מגיעים אליו? איך יוצאים ממנו ולאן? אילו חנויות ושירותים אפשר למצוא בו? גם מידע על מזג האוויר המקומי לא יזיק. עברנו ובדקנו מאות אתרים של שדות תעופה ברחבי העולם. אז מי סיפק את הסחורה? הנה עשר נקודות ציון בולטות שתפסו את תשומת ליבנו.
העיצוב …
Tree Porn – הכניסה לסוטי עצים בלבד.
רונית מירסקי, חברת אנטייטלד, מציגה בימים אלו את תערוכת היחיד הראשונה שלה בבית האמנים בתל אביב (רחוב אלחריזי 9, ליד גן העיר). הפתיחה כבר היתה, אבל התערוכה ממשיכה עד ה־12.9. בהמוניכם.
ולפעמים, כל מה שצריך זה קצת שקט. ודומיין טוב.
רשימה של 10 מצלמות רשת שוות במיוחד. מצפייה באורות הצפון ועד מעבר החצייה של חיפושית הקצב.
אם אתם לא מצליחים לגלול ימינה-שמאלה בעמוד מחשבה ואתם משתמשים ב-iPod/iPad/iTouch — השתמשו בשתי אצבעות והבעיה תיפטר.
