תגית: תרבות

את הדס זהר

הסגנון חשוב, הסמל פחות

כיצד מרגיש מעצב שלקוחותיו מחזירים אותו אל שולחן העבודה? ומה קורה כשהוא נדרש להפוך עבודה רעננה ועכשווית לשמרנית ומיושנת? גבריאל ומקסים שמיר היו יכולים, בוודאי, לענות על השאלות הללו מנסיונם האישי. אינני יודעת מה התרחש בחדר בו ישבו חברי הוועדה לבחירת סמל המדינה, ביום בו הגיעו אליה האחים שמיר לראשונה. […]

פתיחת תערוכה

חלק מהעבודה של להיות אמן זה להשתתף בטכסים הקרואים "פתיחות". כל יום חמישי בערב. בפתיחת תערוכה – בגלריה, מוזיאון או חלל אלטרנטיבי – עומד, לפני הכניסה לחלל התצוגה, השולחן עם כוסות. ההחלטה על המיקום נובעת מכך שאם שמים את השולחן בתוך חלל התצוגה הוא יפריע לחווית הצפיה או – במקרים […]

שיחה עם אילנית

אילנית ואני מכירים הרבה שנים. תמיד השיחות ביננו מסתיימות פחות או יותר ב"אנחנו צריכים לעשות את זה יותר". חוץ מחברות ארוכת שנים ביננו ושיחות על ילדים שעם הזמן הפכו לשיחות על גיל ההתבגרות, יש לנו מדי פעם דיבורים על תחומי עניין והתמחות משותפים ומשיקים, שיחות מעמיקות ומלמדות. אני מוצא שהרבה […]

קסם של יום ראשון, תל אביב 2012

לפני כחודש חזרתי אלייך אחרי כמעט שנתיים בחו"ל. ביום הראשון הסתובבתי כסהרורי, ללא מטרה מסויימת, אולי כדי שנכיר קצת מחדש ונתחמם אחד על השניה (למרות שחום ממש לא חסר כאן). כל כך התרגשתי לשמוע שוב את הצלילים שלך, להריח את האספלט והזיעה, והכי הרבה – להתבונן על שכבות האינפורמציה שהופכות […]

למה היום הראשון ללימודי עיצוב הוא למעשה, במקרה הטוב, היום השני ללימודי עיצוב

היום הראשון ללימודי עיצוב – א' כל אחד זוכר את יום לימודי העיצוב הראשון שלו, אבל לא כל אחד שוכח את יתר הדברים שקרו באותו יום, מה שמפריע לשים לב לכך שזה באמת היה יום הלימודים הראשון. לדוגמה: כשהיה בן 6, באותו אחר צהריים סתווי בשנות השישים המאוחרות, אחרי שקפץ […]

היום הראשון

עפר - יאללה, איך מתחילים?
מירב - חשבתי לחזור לנקודת ההתחלה. סיפרת לי שכבר ביום הראשון ללימודים בבצלאל היית ביקורתי ומלא ספקות.

את דוד ספקטר, עזרי טרזי ויונתן אסולין

לעמי דרך

ההסבר האהוב עלי להתפתחות מנהג הקשת הכוסות בשתיית יין הוא ששתיית יין מערבת ארבעה מחמשת החושים, הקשת הכוסות מצרפת גם את חוש השמיעה. עמי דרך היה זה שלימד אותי להקשיב לאסתטיקה של העיצוב. ״טינג, טנג, טונג״, כך תיאר עמי את אחת העבודות בביקורת בשנה ב׳ ללימודיי בבצלאל ובכך הפך תכונות ויחסים מורכבים במוצר לפשוטים כל כך להבנה ולחישה. עמי ידע לא רק לבטא במילים את האיכויות, או היעדרן של איכויות, במוצר אלא גם לשיר, לשרוק, לרקוד ולהאניש אותן. הנוכחות של עמי תחסר לי מאוד: החיוך, הקריצה, הצחוק, הטפיחה על השכם ומעל לכל היחס החיובי. הייתה לי הזכות להיות סטודנט ולימים גם קולגה של עמי. אעשה כל שביכולתי להמשיך ולהפנים את מה שלימדת אותי, עמי, ולהעביר מרוחך הלאה. אתה חסר לי מאוד.

את אור ארנסט

"הלקוח תמיד צודק": חרב פיפיות

בעידן הזה שבו כולנו "לקוחות" – חשוב להבין את הסכנות שבמשפט: "הלקוח תמיד צודק". "הלקוח תמיד צודק", הוא משפט שהתפיסה הקפיטליסטית השרישה בנו. בשעתו, משפט חיובי משום שהוא סיפק לאזרח הפרטי כוח מול סוחרים אגרסיביים מדי, נותני שירות אדישים, ובאופן כללי הפך את ההיררכיה הכללית ששררה אז. אולם כבר מזמן […]

עיצוב בג'ט לג

הי מושון. אני לא יודע אם שמת לב אבל הנושא החודשי של אנטייטלד הוא חו"ל. מי שקצת עוקב אחרי מעללי בטח יודע שבאופן לא מפתיע קשה לי לחשוב על נושא שיותר מדבר אלי… הנה לדוגמה רק לפני כמה ימים חזרתי משלושה שבועות בלונדון, סן פרנסיסקו, לאס וגאס וניו יורק והג'טלג עדין […]

שאריות של תאים שחורים

כל התורה על רגל אחת אמר רבי טרפון בזמן הקידוש כי אין מרבין בשעת תענית וכולנו מסובין בבית מדרש של מעלה ובעולם הזה מי שנולד בשבת יש לו חלק בעולם הבא וכל מי שיבקר באוהלה של תורה ביום חול צריך לומר בזמן שחרית תם ונשלם שבח לבורא עולם והרי מלך […]