2019

תגית: פרסום

את טימור סולומון

הרווח בין עיצוב למציאות

אני רואה את אשליית הזוהר של עולם הקריאייטיב מתנפצת בפניהן היצירתיות והמאוכזבות של מעצבים גרפים רבים, בדרך כלל כבר במפגש הראשון שלהם עם העולם האמיתי. הם קמים ביומם הראשון לעבודה בתחושת גאווה גדולה: "מישהו באמת ישלם לי לעשות את מה שלמדתי?" ובכן, לא בדיוק. כשמסתיים יום העבודה הראשון כל אחד […]

את אליזרין וויסברג

מגמות מחליאות בצילום

צילום סטילס הוא תחביב שלי, ולנצח ישאר תחביב. המקצוענים בתחום טובים מכדי שאגיע לקרסוליהם, והחובבנים בתחום פשוט דוחים מדי. עם כל החדווה שאני מגלה בעצם פעולת הצילום, יש בי מידה רבה של סלידה מהתחום הזה, כפי שפניו נראים כיום. למי יש הכי גדול? צילום הוא תחום גברי מאוד. הוא למעשה המקבילה האמנותית של רכיבה על אופנועי שטח. באותו אופן שאי אפשר להתחיל לרכב […]

כולם עובדים אצלי

כן, כן, גם אתם שקוראים את הפוסט הזה עובדים אצלי. וההוא? ההוא שעשה "לייק"? גם הוא עובד אצלי. וההיא שכתבה תגובה שנונה? גם היא כמובן עובדת אצלי. וההוא שהגיב לתגובה? שקוף שגם הוא עובד אצלי. דוחה, לא? באתר של משרד התעשייה והמסחר נכתב באיפוק רב כי המשרד "פועל להחדיר למודעות […]

בסגנון חתירה

כבר עבר לא מעט זמן מאז שפרסמתי את הפוסט האחרון שלי. זה לא שלא רציתי לכתוב. רציתי. אפילו היו לי נושאים. אבל בכל פעם מחדש התעוררתי בבוקר, הכנתי קפה והכנסתי הביתה את העיתון ואז המציאות הוטחה בפניי בכל הכוח והאלימות שלה וגרמה לנושאים שלי להיראות חיוורים ודהויים ובעיקר לא רלבנטיים. […]

בית קטן בערבה

"חג המולד בערבה ואדון אדוורדס הביא (בשמו של סנטה קלאוס) מתנות ללורה ולמרי. בגרביים היו […] שתי חבילות קטנות. הן פתחו את העטיפות ומצאו בהן עוגיות קטנות דמויות־לב, שעל ציפויין העדין והחום היה זרוי סוכר לבן. גרגירי הסוכר המתנוצצים, הפזורים על העוגיות, דמו לפתיתי־שלג זעירים. העוגיות היו יפות מדי לאכילה. […]

בתולי וופר

אפשר לכתוב על זה דוקטורט, אבל צריך יהיה לחלק לקוראים המלומדים שקיות הקאה. זו הכלאה לא קדושה בין פרסומת ל"סרט תיעודי" (documercial), זה אימפריאליזם תרבותי יהיר, חסר בושה ואידיוטי. סרט אונס. אני לא מצליח לכתוב על זה משהו רהוט ומלומד. זה פשוט מעצבן אותי. גס ואלים מכדי להתעלם מזה, מגעיל […]