מתנה לחתונה, 2011

avner

50×50, פיילוט C4 על נייר אקוורל

  1. 1
    יום שלישי 03.01.2012, 21:54

    אמיץ ומדהים.
    ואני קוראת לזה – ביום שפגשתי את אבנר פינצ'ובר לראשונה במציאות
    :)

  2. 2
    איריס
    יום רביעי 04.01.2012, 0:37

    נהדר -מזכיר קצת את הציורים של דלונֶה – מלא תנועה ובכל זאת לא חסר שקט – גם מבחינת הנושאים נראה לי שישנו חיפוש של איזון מסויים שאולי מושג ע,,י האור "המשתפך פנימה"

  3. 3
    יום רביעי 04.01.2012, 14:17

    I do apologize as i don't speak nor write hebrew; the drawing makes me think about greek (and latin) mythology. Esp. the Moirae (http://en.wikipedia.org/wiki/Moirae) or Parcae (http://en.wikipedia.org/wiki/Parcae) who incarnate destiny. Three godesses that spin, measure and cut the thread (of life, metaphorically). The drawing seems to represent (to me) finite and quite long (infinite?) threads that cross as people meet in real life, with holes as specific parts in the thread of life. Great piece of art!

  4. 4
    אורי
    יום רביעי 04.01.2012, 22:04

    העיגוליות פשוט שובה.
    אפשר ממש ללכת לאיבוד שליו בתוך ההרמוניה הזאת.

  5. 5
    אבנר פינצ'ובר
    יום חמישי 05.01.2012, 0:09

    תודה רבה כולם!
    יעל – באיזה אופן זה אמיץ? האם את מתכוונת לזה שהוא בוחר לחיות כפי שהוא בלי להתחשב יותר מדי בסצנה? היה מה זה כיף לפגוש אותך :)
    איריס – באמת דלונה. לא הכרתי. ואכן חיפוש של איזון.
    Laurent – Thanks so much. Real interesting, I didn't know these personifications. Your interpretation is really convincing, I didn't have that exactly in mind, but intuitively it fits somehow.

  6. 6
    יום חמישי 05.01.2012, 0:25

    יפהפה. מזכיר לי את ריקודי החתונה, כמו גם את כל הגשרים והסולמות שצריך לבנות אחר כך, לטפס להגיע וגם לרדת מכל מיני עצים. אחלה תנופה.

  7. 7
    שולמית
    יום חמישי 05.01.2012, 9:15

    מעניין שרוב התגובות ראו בציור שלווה. אני ראיתי סערה.
    חזקה, סוחפת, תזזיתית ולא קלה.

  8. 8
    אמוץ
    יום שישי 06.01.2012, 20:10

    גם אותי זה מרגיע, הרבה יותר מאשר מסעיר…
    תחושה של רגיעה שאחרי סערה
    קצת כמו ת"א (או ברלין ביוני) אחרי הגשם, היום בבוקר נגיד, עוד יש תנועה חורפית סוערת לשעבר, אבל בעיקר שמש מלטפת, חמימות כזו.
    אומץ? אולי, יותר פתיחות, נכונות לשתף. נשמע מוכר?
    בהחלט מתנה לחתונה!!

  9. 9
    אבנר פינצ'ובר
    יום שבת 07.01.2012, 10:06

    אהרן, שולמית, אמוץ – תודה רבה.
    מעניין שנוצר פה מיני ויכוח על סוער/רוגע/רגיעה שאחרי הסערה/איזון – והשאלה הזאת הופיע גם בעוד כמה מיילים שקיבלתי. אני מניח שיכולה להיווצר הסכמה על כך שיש הרבה תנועה – ואז מה שזה מעורר אולי יותר אישי, בעיני כל צופה? אם למישהו יש מה להוסיף לדיון, שאולי יבהיר גם לי את הנקודה, אשמח מאד לשמוע.

  10. 10
    מורן שוב
    יום שבת 07.01.2012, 13:57

    כתוב כאן דבר מה, אך כטבעה של שפה, כשהיא מנציחה רגש אוקיאני כרגע אהבה, לא ניתן לשחזר את הנאמר.

  11. 11
    בני שטטמן
    יום שבת 07.01.2012, 21:57

    הרבה זמן לא פגשתי בך ידידי……
    טוב לדעת שאתה עוד יוצר ונוצר כל פעם מחדש…..
    מטורף כביום היוולדך(מחמאה)…..
    אני אישית לא אוהב שמנתחים את מה שאני עושה….. ולכן לא אצלוב אותך גם… אבל בהחלט טוב לראות!

  12. 12
    אבנר פינצ'ובר
    יום ראשון 08.01.2012, 16:54

    מורן יקרה – איזו יכולת לשים דברים במילים.
    בני! טוב לשמוע ממך. לא ידעתי שאתה מסתובב פה באנטייטלד. אין לי אפילו את המייל שלך. אקח משלומי.

  13. 13
    יום שני 09.01.2012, 12:25

    מקסים! מאוד פוטוריסטי…

  14. 14
    אבנר פינצ'ובר
    יום חמישי 12.01.2012, 15:53

    תודה רונית, איזה כיף! פוטוריסטי ברמה הצורנית בטוח, אבל היו להם רעיונות שמהם הצורות נבעו – מעניין אם באיזשהו מקום יש גם קשר רעיוני, אני נוטה להגיד שלא, אבל צריך לחשוב על זה.

  15. 15
    שמואל סטוצ'ינסקי
    יום שבת 14.01.2012, 10:27

    נהדר! דיאלוגים מופשטים עם אמנים רבים, מהפוטוריסטים (באללה, סבריני) ועד פירנזי ומשם בחזרה למטרופוליס של פריץ לאנג: התנועה הבלתי נגמרת, חוקי החלל האישיים שלך, וסימן השאלה לגבי התפשטות האור מול הכתמים האפלים, איום או שחרור.

  16. 16
    אבנר פינצ'ובר
    יום ראשון 15.01.2012, 1:26

    תודה שמואל. מעניין מאד לחשוב על זה בהקשר של פירנזי ולאנג – ידידה העירה לי שהרישום מאד ארכיטקטוני – אולי ללימודי הארכיטקטורה שלי יש יותר השפעה עלי ממה שחשבתי…

  17. 17
    יום ראשון 29.04.2012, 10:40

    הרישומים ארכיטקטונים כי יש תחושה שהקווים יוצרים אובייקטים שנעים בחלל.

הערה, ביקורת, פרשנות - הכל הולך…