אלפיים ו-12 פונקט

ב

ימים מיוחדים אלה, ימי סיום שנה ולידתה של שנה חדשה, יצא קמפיין חדש של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה הקורא להגדיל את האותיות הקטנות (http://www.moital.gov.il). הסיבה ברורה ומובנת, אין ספק שמדובר בהחלטה הוגנת ומשמעותית, לפעמים אף מצילת חיים, ובכל זאת בכל פעם שאני שומעת את התשדיר המודיע על ביאת האותיות הגדולות אני לא יכולה שלא להתכווץ מעט לקראתן. הרי האותיות הולכות וגדלות פה לא רע גם בלי דרישה מפורשת, אז עכשיו יוצא חוק הקורא להן לתפוח עוד יותר? מה עשינו רע? נכון, לפעמים חטאנו בכיווץ גושי טקסט קטנים באחוזים ולא בפונקטים (לא אני, מכרים), אבל בסך הכל מה ביקשנו? מדי פעם לשלוף אריזה/ עלון/ כרטיס ביקור בלי להיהדף לאחור בגין אותיות ענק.

התרגלנו להגדיל. להגדיל בשקל תשעים, בשלוש מאות cc, בארבעה פונקט, בעוד מרפסת. ללכת על בטוח. לא להישאר רעבים, לא להישאר בלתי מובחנים, לא לצאת פראיירים. אף אחד לא רוצה לשלם על מודעה כשבסוף אף אחד לא קורא מה כתוב בה. הגיוני, לא?

בוודאי שלא, אבל אותיות גדולות כידוע, יכולות להבטיח רק קריאות, לא קריאה.

אותיות גדולות יכולות להבטיח לדוגמא גם אריזות מזון גדולות. אריזות מזון גדולות מבטיחות גם 1.5 ק"ג אשפה שמייצר הישראלי הממוצע ביום. כלומר, אותיות גדולות הן עוד הבטחה להרבה מאוד זבל בשנה.

זה באמת לא הגודל

היום בבית הקפה היו פזורים על שולחנכם כשלושים וחמישה גרגירי סוכר חום. הם לא אמרו לכם הרבה ובוודאי גם לא שאלתם אותם. לעומת זאת, לא רחוק מהם, השתרעה לה על פני אותו מילימטראז' של בדיוק שלושים וחמישה גרגירים – שורת האייקונים באייפון. אותו גודל בהבדל אחד: צורך.

בעוד שאת שורה האייקונים לא פספסתם ובוודאי חזרתם להציץ בה מדי פעם, לראות שהצלחתם להתחבר לווי-פי – בגרגירי הסוכר לא היה לכם צורך משום סוג שהוא.

אז נכון שאם היה שלט תלוי מעל גרגרי הסוכר ואומר "תראו, יש פה סוכר" הייתם מסתכלים לרגע על הסוכר, אבל רק אם הייתם יוצרים מגרגרי הסוכר צורה חדשה – הייתם גם מתבוננים בה.

זה המקום

בעולם שעולה על גדותיו יהיה נעים אם נתחשב גם אנחנו ונייצר צורך במקום לתפוס עוד מקום. לא תמיד 8 פונקט הוא הגדול האידיאלי, ובכלל – אין גודל אידיאלי, אבל שאלת הגודל היא איננה השאלה. מוטב שהשאלה שתישאל השנה היא שאלת הקוטן. שאלת המרחב והכבוד למרחב.

 נכון, באנגלית רמת הקריאות נשמרת גם בגדלים מזעריים בעוד שהעברית שפה קשה להקטנה. ובכן, אני רואה בזמן ובמקום הזה הזדמנות לקרוא למעצבי הפונטים ובוני האותיות המוכשרים והיצירתיים מאוד שמסתובבים כאן ולהזמינם ואף להתחנן בפניהם – עזרו לנו להקטין את האריזות ולהרחיב את התוכן.

אז נכון, פונט קטן מצריך הדפסה איכותית יותר, קרבה פיזית, עצירה ואולי ריכוז מסוים. בעיה? בעיה. אבל גם פתרון להרבה דברים אחרים. קשה לפעמים להאמין אבל הרבה מאוד אנשים שעושים את דרכם אל הפח, עם שקית ה1.5- ק"ג אשפה ליום, מחכים שמשהו יעצור אותם, יתקרב אליהם, יגרום להם להתרכז במשהו אחר עם טון פחות תקיף. פונטים קטנים אינם בהכרח בעיה של ראיה וגם לא של היעדר ראיה. זוהי בעיה של התבוננות. ופתרונה.

אני מאמינה שאם נקטין את הפונטים, "they will come". קשובים יותר, אוהבים יותר ו"בעד" יותר. גודל פונט מספר לך איך לגשת לטקסט, האם לחבק אותו או להניחו בצד, האם לרצות לברוח או לחפון אותו ובמידה וכן, איך לחפון אותו. קל וחומר קוטנו.

ואולי תבוא איזו נחמה

 כדרכי באותיות קטנות, גם באותיות הקטנות בקמפיין של משרד התמ"ת אני מתעקשת למצוא מידה מסוימת של נחמה. כשכתוב – "כל סייג או תנאי שמופיע במידע פרסומי או שיווקי יהיה לפחות 30% מגודל האותיות הגדולות יותר בפרסום" – לא כתוב שהאותיות הקטנות הן שחייבות בהכרח לשנות את גודלן בהתאם ל"אותיות הגדולות יותר בפרסום". על פי סעיף כזה ייתכן גם מצב בו האותיות הגדולות הן שינסו להיכנס לפרופורציות ויקטנו על מנת לעמוד בתקן.

דמיינו לכם עולם בו אותיות קטנות קריאות ובטוחות לשימוש חיות לצד אותיות גדולות בלא יותר מפי שלוש. בעולם כזה, לא נורא אפילו שהאותיות הגדולות יהיו אדומות. אפילו שיהיו צעקניות. כמה צעקן אתה כבר יכול להיות כשיש לך אחריות סביבתית.

שתהיה שנת אלפיים ותרי עשר pt ומטה, ושתהיה טובה.

בתמונה: נערה אוחזת בכרטיס ביקור, בו גובה האותיות אינו עולה על מילימטר אחד.

 

 

 

 

 

☼ עוד מאת יעל פלג ← חפץ מעבר

  1. 1
    שמואל סלע
    יום שני 02.01.2012, 10:19

    לפני כמה שנים עיצבתי 3 פונטים בעלי רמת קריאות גבוהה בגדלים קטנים וזעירים מ-12 פונקט – 3 משקלים ממשפחת 'אינפו'. בדף הפייסבוק 'אות סלע' יש על כך הרחבה. אגב, הסיבה לכך שהאותיות הלועזיות קריאות יותר בגדלים כאלה היא העיצוב הפשוט והתמציתי שלהן.

  2. 2
    ורדן
    יום שני 02.01.2012, 18:25

    אבוי, למען ההגינות אאלץ להעביר את דברייך לדיון מחר. ירדו סיכויי להגדיל את הפונט..

  3. 3
    יום שני 02.01.2012, 19:00

    שמואל יקר!
    טוב שבאת, תודה על הארותיך ועל ההסבר הויזואלי המושלם.
    צירפתי ברשותך לינק –
    https://www.facebook.com/photo.php?fbid=214979205242003&set=a.174525655954025.44176.174222665984324&type=3&permPage=1

    ורדן,
    שמחה לקרוא שהצלחתי לטרוד את מנוחתך.

    שתהיה שנה טובה ופורה :)

  4. 4
    שמואל סלע
    יום שני 02.01.2012, 19:41

    ההסבר הויזואלי מתייחס לפיתרון עיצובי של בעיה טכנית. אך העיצוב הפשוט של משפחת 'אינפו' משפר את רמת הקריאות, גם כיוון שהריווח בין הסימנים בתוך הפונטים נכון. הריווח הוא האוויר שמרקם הטקסט נושם, אך כאשר מעצבים/גרפיקאים מצופפים את הריווח בין הסימנים והמילים (תופעה נפוצה בארץ) כי מבחינתם הטקסט הוא כתם גרפי, או שהלקוח דורש לדחוס מקסימום טקסט לשטח נתון – רמת הקריאות יורדת, ואיתה גם רמת הריכוז של הקורא.

  5. 5
    יום שני 02.01.2012, 20:25

    כמובן, הדוגמא הויזואלית מתייחסת לפתרון הבעיה הטכנית ולמציאות של עולם החומר והדפוס. הבעיה השנייה היא התנהגותית- משמעתית ואיננה תלויה תמיד כאמור בפונט עצמו ובמעצב הפונט.
    אם כך, האם יש עוד פתרון חוץ מלחוקק חוק הקובע שהתקנת פונטים תבטל את האפשרות לשינוי ידני של הקרנינג?
    הרי שבצוק העתים כולנו נוטים לכווץ קצת פה ושם.
    האם העברית וקוראיה נידונו מראש לפשרה אסתטית או למספר גבוה במשקפיים? האם הרדיפה אחרי הפונטים הקטנים היא עוד רעה חולה של חיקוי המערב ועלינו לוותר עליה ולשכון בשלווה בין סריפינו?

  6. 6
    שמואל סלע
    יום שני 02.01.2012, 21:32

    הפיתרון לשימוש נכון בפונטים, בכל גודל, הוא כמובן לא חוק כתוב, אלא חינוך טיפוגרפי, הקניית ידע טיפוגרפי מקצועי והעלאת המודעות לטיפוגרפיה, גם בקרב העוסקים בתחומי המדיה השונים, גם בתוך מוסדות הלימוד וגם בתוך הממסד. זה יקרה כאשר בארץ תתפתח 'תרבות אות' (ואז לא יהיה צורך בפשרות ובדיונים מהסוג הזה :).

  7. 7
    יום שני 02.01.2012, 23:59

    למה חינוך? חוקים הרבה יותר זול.
    (צחקתי)
    מי יתן ולא נדע עוד דיונים כאלה, למרות שנהניתי כמעט מכל רגע.
    תודה על דבריך המחכימים ועל כל אות ואות.

  8. 8
    שמואל סלע
    יום שלישי 03.01.2012, 17:49

    לחוקק חוקים זה לא תמיד יותר זול (לפעמים משולם אתנן כבד למפלגה מסוימת בקואליציה). ובעניין החינוך הטיפוגרפי – אני מפנה אותך (וגם אחרים) לכמה פוסטים חשובים בדף הפייסבוק 'אות סלע', ולמאמר 'מהו פונט טוב' המופיע בתחילת קטלוג הפונטים שלי (קובץ pdf באתר).

  9. 9
    יום שלישי 03.01.2012, 19:47

    על אף המאמר הנחמד החוק אינו עוסק באמת בפונטים אלא בהונאה.
    ובעצם אומר – אין להונות. הוא אמנם מקשה את ידו על המעצבים, שהם, אם תרצו, הכלים בעזרתם התבצעה ההונאה הזו.
    והחוק נובע מהמשפטיזציה של חיינו. לאדם פשוט ברור כי הסתרת פרטים חשובים באותיות קטנות ובלתי קריאות היא הונאה. לעורך דין, זו אינה הונאה. כפי שבוודאי היה מנסח זאת ראש ממשלה לשעבר (ברק) זו "לאקונה" אחרים יגידו, "זהו השוק החופשי" התערבות המחוקק מופיעה כאשר המהלך החברתי נכשל.
    הנחמה היחידה בסיפור שאם השתלטותו של השיח המשפטי נבעה מריבוי לומדי המשפטים בעשורים האחרונים. הרי שריבוי תלמיד העיצוב מבטיח עתיד של שיח עיצובי.

  10. 10
    יום שלישי 03.01.2012, 22:15

    שמואל, חיפשתי ולא מצאתי. אתה יכול בבקשה לעזור לי עם לינק או משהו, בבקשה?

    דורי, בוודאי. לא חשבתי שהחוק באמת מתעסק בטיפוגרפיה ואף ציינתי את עניין החיים והמוות כדי להסיר כל ספק. אבל זה לא באמת העניין, כאמור.
    ואכן, אין ספק שלא רק מספר התלמידים, גם השיח הולך ומתרחב והשורש עוד נטוי.

  11. 11
    שמואל סלע
    יום שלישי 03.01.2012, 22:20

    לינק לדף הפיסבוק:
    https://www.facebook.com/OtSela

    לינק לאתר, להורדת קטלוג pdf:
    http://www.otsela.co.il/

  12. 12
    מירי דהאן
    יום רביעי 04.01.2012, 7:44

    חברי מעצבי האריזות, עולם האותיות הקטנות מתשעה פונקט (תלוי בפונט) מעצבן במיוחד. אני מתעכבת בסופר כי רשימת המרכיבים התזונתיים שעל האריזה היא ברמת קריאות שאי אפשר לצלוח אותה גם עם משקפיים, כך גם רשימת תופעות לוואי של תרופות והערות חשובות על אופן שימוש בדבר זה או אחר.
    מבעד לזרם המים המקלחת אני מושיטה יד ומנסה להבין אם הבקבוק בידי הוא שמפו או מרכך.
    מה כואב לכם לפנק אותי? עיצוב טוב מתחיל במשתמש. תנו למידע החשוב להגיע אלי בקלות. במקום הגדלת אריזה אפשר לשנות היררכיה וסדרי עדיפויות. במקום לצמצם את המידע לתת לטיפוגרפיה להיות חגיגה של יופי וקריאות.

  13. 13
    יום רביעי 04.01.2012, 22:04

    חגיגה של יופי היא לא מטרה, אולם יחד עם זאת, למרות שהמילים "יופי" "יפה" הפכו למילות גנאי בתחום העיצוב ובעיקר בלימודי העיצוב, הן מבטאות צורך מהותי ושאיפה עמוקה שהיא שריד אבולוציוני חזק מאתנו, לצערי.
    (גם הצורך להבחין בין שמפו ומרכך כמו שכתבת – עניינו בסופו של דבר יופי. במקרה זה יופיו של השיער.)

    כמו שאמרת, עיצוב טוב מתחיל במשתמש, וגם מסתיים בו ולכן בסופו של דבר המטרה היא לא להסתפק באותיות בלתי נראות. המטרה היא להשתמש בטיפוגרפיה ידידותית למשתמש, אבל לא רק מבחינת קריאות. הקריאות היא כמובן ראשונה במעלה, בלעדיה אין טעם במילים, אבל מותר לבקש גם מעט יחס אישי והתחשבות במרחב.

  14. 14
    איתמר
    יום שבת 05.05.2012, 7:22

    כיף לקרוא כתמיד. זה פשוט נהדר מה שכתבת על קמפיינים בכלל ועל פונטים בעברית בפרט.

כאן איזור הקוֹמֶנְטַצְיָה…