איך קוראים לזה

 

"… ואפילו איש החלל שריחף/ בחלל קשור לחללית רק קרא: נפלא, נהדר, אין לי מילים./ טשטוש האושר ודיוק הכאב/ ואני רוצה לתאר בדיוק של כאב חד גם/ את האושר העמום ואת השמחה./ למדתי לדבר אצל הכאבים." (פתוח סגור פתוח/ יהודה עמיחי)

או פשוט:

"אין לי מילים לתאר את האושר הזה." (רדיו בלה בלה, החברים של נטשה)

אין לי מילים

עלים, ענפים, ניצנים, ירוק, אפור, צהוב, חוסר חדות, צילום חובבני. מה שניתן לתמלול קופץ לעין יותר מפרטים נטולי שם. הקו המפריד בין ירקרקות העלה לבין האיזור היבש והחום המשתלט עליו טרם קיבל שם ולכן אנחנו נבחין באיזור היבש והחום, נבחין בירקרקות הבריאה של העלה, אבל נתמקד פחות באיזור הדמדומים בינהם. קו המתאר הנראה כקו חוף הנשקף ממטוס ומתקדם על צדו כמו נחש אל עבר המקום ממנו מתחיל העלה – יישאר קו המפריד בין שתי מילים ולא מילה בפני עצמה. ולכן לא יהיה לעולם דבר בפני עצמו.

אני אוהבת אותך כמו ש… כמו… כ… לא חשוב. תביא נשיקה.

מחדשי השפה העברית, אליעזר בן יהודה וממשיכיו עסוקים בלמצוא שמות לאמצעים טכנולוגיים מתקדמים כמו שח רחוק ומרשתת. טקטיקה של כיבוי שריפות (תמיד מאוחר מדי, אחרי שאין סיכוי שמישהו ייפרד מהטלפון או האינטרנט) במקום אסטרטגיה של הצתת אש סוחפת ומקורית. יהיה נחמד אילו יקצו יותר כוח אדם להרחבת אוצר המילים בתחום הרגש האוהב. ולא רק נחמד אלא אפילו משתלם. בהיעדר מבחר ראוי של מילים להבעת אהבה, יותר ספרים צריכים להיכתב. 276 עמודים + כריכה, בזמן שכל זה היה יכול להיפתר במשפט אחד חד/רך ומדויק. יותר מילים – פחות ספרים, פחות ספרים – פחות מבצעים, פחות מבצעים – סופרים ועצים שמחים >> עולם טוב יותר.

ספרים שאפשר אך לא רצוי להעביר חיים שלמים בלעדיהם

א. מילון הסלנג הישראלי, רפאל ספן, הוצאת קריית ספר, ירושלים, 1965

ב. מילים וגילגוליהן, משה חנינא אשל, הוצאת פינת הספר, חיפה, שנה לא ידועה

ג. מילים ותולדותיהן, יחזקאל קוטשר, הוצאת קריית ספר, ירושלים, 1974

עיצוב vs. דיזיין

לא יודעת אם אצלכם זה ככה, אבל בכל מיני מוסדות לימוד וחוגי אחר הצהריים נתקלתי בתופעה משעשעת. כשמדברים על עיצוב, אומרים עיצוב. כשמדברים על עיצוב טוב – אומרים דיזיין. זה משעשע אבל גם מעיד על חוסר בטחון כה עמוק והתנכרות עצמית כה סוחפת עד שלפעמים זה גורם לי לרוץ לחפש מילה עברית ראויה ל"גרדיאנט".

הרעיונאי והמעתיק

מתישהו בעשור האחרון התחילו לאזול ה"רעיונאים" ונולדו יותר "קופירייטרים".  המילה "רעיונאי" הפכה ארכאית, מביכה ויומרנית בעוד שאת הסרט "art&copy" מישהו תרגם ל"אמנות ההעתקה".

מילים יוצרות מציאות, מילים מכוונות מבט, מילים מגדירות יעדים. ואם זה הכיוון אז אני מייד מחפשת את המעלית.

האצלת סמכות נוספת על הקופירייטר

לא שאני באה לזלזל חלילה באקדמיה ללשון, אבל כל כך הרבה מילים חדשות שלא רק מומצאות אלא גם מצליחות להיטמע בשפה נוצרות דווקא במשרדי פרסום – שאולי הגיע הזמן לשת"פ. בין בריפי חברות הרכב והגבינה, בריפים מהאקדמיה ללשון יכולים לרומם רוח ולייצר תועלת אמיתית עבור הציבור הרחב. הבאת מילה חדשה לאוויר העולם מביאה לאוויר העולם גם תחושה חדשה, רגש חדש, תפיסה חדשה.

לפני שמישהו פיהק את "בוקר שוק" השנוי במחלוקת אך האפקטיבי, אף אחד לא חווה אפילו בוקר שוק אחד. אף אחד לא הרגיש "מגניב" בטרם המציאו את המילה מגניב. מקסימום "גזעי" וזה כידוע ממש לא אותה תחושה.

קופירייטרים, הבו לנו מילים חדשות להרגיש, לחשוב, לקוות

ולא רק בשביל צרכני מותג כזה או אחר אלא בשבילנו, הצרכנים של ה"כל מיני". צרכני "תחושת השלווה וההתרגשות של שניים היושבים באותו חדר וכל אחד עסוק בענייניו ובכל זאת אין ביחד מזה", "צרכני האווירה המיוחדת והחד פעמית של אחר הצהריים של יום שישי", צרכני ה"מגע של כסא שמישהו ישב עלי וכבר והוא חמים ונעים", צרכני ה"תחושה שבא לך נורא להמציא מכונה עם המון ברגים וחתיכות עץ ומתכת אבל אתה לא יודע מה המכונה הזאת תעשה".

תחשבו שהלכתם היום ברחוב והחמצתם מחשבה (!), או תחושה(!) או רגש(!), רק בגלל שלא היה לזה שם.

ותחשבו שאם הייתם דוברי שפה אחרת הייתם מבחינים בה, אולי אפילו בקלות.

למה קשה לי לסלוח לגרמנים 

משתי סיבות.

אחת מהן היא שיש להם את המילה Gemütlichkeit. הכוונה למשהו כמו "תחושת ביתיות חמימה עם תאורה נעימה ומפנקת, שטיח מחבק, מדפים עליהם מונחים פריטים נעימים לעין, ניחוח נעים, אוויר חם אך צלול, רדיאטור אפקטיבי ומלטף תחת אדן חלון ווילונות מרגיעים ומנחמים".

ובגלל זה קשה לי לקנות תוצרת גרמניה. כי לא במקרה המילה הזאת לא הומצאה ואפילו לא אומצה כאן. כי גם השטיח הכי מפנק בעולם והווילון המרגש, לעולם לא יהיו ממש "גמוטליך" כשאתה גר בגוש דן.

 

 

☼ עוד מאת יעל פלג ← מה עובר על בילי

  1. 1
    יום שבת 03.12.2011, 9:33

    יעל זה מקסים. אני חושב שאני מרגיש כמעט גמוטליך היום.
    …עם אוצר כמוך מי צריך מילים :)

  2. 2
    יום שבת 03.12.2011, 13:25

    גם בהולנדית יש מילה דומה לגמוטליך- חזלך, Gezellig…תחת אותו רצף של מילים שכתבת, מעניין…סה"כ הן קרובות הולנד וגרמניה בשפה ואולי גם קצת בתרבות, קשור או שלא?? לא יודעת.
    באיזו שפה היינו חושבים לעצמינו אם לא היו לנו מילים? האם היינו מסוגלים לחשוב ככה לעצמינו?
    לתחושתי, מילה היא למעשה מעשה של צמצום. צמצום של עולם המחשבה והתחושה שהוא רחב ומופשט.
    אני נהנת מתחושות החורגות מהגדרה. מאותו מעבר של חום לעבר הירוק שציינת. שם הדמיון עובד, היצירתיות, ההשראה. במעבר. בתחושה המופשטת שמעוררת אותך לחשוב על כל אותן מילים שבמאמץ שווא מנסות ללכוד ולבטא משהו כמו אהבה.
    מזל שיש נשיקה.

    תודה יעל, זה היה מעורר.

  3. 3
    יום שבת 03.12.2011, 14:07

    מעולה

  4. 4
    יום שבת 03.12.2011, 15:42

    אברהם, אולי תתן טיפ איך עושים את זה? כי פה בגבעתיים הכל במקרה הטוב רק "אחלה".
    ותודה רבה :)

    מאיה, גם אני רואה במילה היא מעשה של צמצום, שזה לפעמים מטריד ומתסכל, אבל עדיין חולמת שיום אחד יהיו כל כך הרבה מילים, כמעט יותר מדי, כך שהתחושות יהפכו להיות צמצום של המילים. מפני שבמצב שתיארת, בו הדמיון, היצירתיות, ההשראה (והלב) עולים על גדותיהם, המילים בשבילי הן חורים קטנים בסכר. מאפשרות התקדמות, שאולי באמת אפשר לחכות איתה.
    נתת לי עכשיו שיעורי בית לא רעים לעבוד עליהם בשבת.
    וברוך השם על הנשיקה, סתימת הפיות הרומנטית. המילים כבר לא רלבנטיות.
    ועכשיו אגש לאתר שלך המסקרן והיפה.

    ורועי אלתר, תודה :)

  5. 5
    יום ראשון 04.12.2011, 16:35

    מחשבה מקסימה וגאונית.
    לפני כמה חודשים דיברו על ספר שיצא שתיאר את עניין הצבעים במילים. הידעת שבתחילת השפה היו רק שחור, ירוק ואדום (נדמה לי שהשלישי היה אדום..)?
    גם הים היה נכנס לאחת הקטגוריות האלה.

  6. 6
    איתי
    יום ראשון 04.12.2011, 17:42

    אל לנו לבנות על האקדמיה. נעשה מעשה מרגול, שבין הברקותיה "שליכטה בלב".
    ובקשר למילה הגרמנית: אצלנו תמיד – אם בעיר ואם בכפר – השטיח תמיד קצת מאובק.
    ובכל זאת הייתי ממליץ לצאת מתל אביב כמשל בשביל בכלל להתחיל למצוא מילה עברית מקבילה.
    תודה על אחלה (זה בעברית??) מחשבה

  7. 7
    יום שני 05.12.2011, 0:21

    ציפור לחשה לי שהמשמעות של אבראקדברא היא אברא כאדבר….

  8. 8
    יום שני 05.12.2011, 20:58

    טליה יקרה, תודה רבה. לא ידעתי. ולפני שנה חשפו (כנס בנושא צבע בשנקר) מהי ה"תכלת" המוזכרת במקרא. זה היה מאוד מרגש אם כי ממש לא אקטואלי. כי תכלת היא כבר ממזמן לא הכחול המעט כהה שהציגו שם. לא יעזור.

    איתי, זה מעניין. אולי באמת ממרחק, מחדר גמוטליכי באירופה, יהיה קל יותר ואפשרי לתת שם לקסם שיש בחדר בגבעתיים. או לברר סופית האם יש לו קסם כזה.
    ו"אחלה" היא שלנו ממש באופן בו "ולנו יש פלאפל". או כמו שאמר המשורר: נפלא פה.

    ומאיה, אם כבר בענייני לחשים וכשפים, המילה "הוקוס פוקוס" שהיא מילה די מופלאה בעיני, מקורה במאה ה-16 ויש לה, על פי הספר המשעשע עליו המלצתי פה למעלה "מילים וגלגוליהן" 3 גרסאות למקור:
    הראשונה- אימרה לטינית: האק, פאקס, דיאוס אדימאקס.
    השנייה – מגרמנית משובשת: אוקס בוקס – השור והתיש מובאים למזבח.
    והשלישית: ואני מצטטת מתוך הספר "גרסה שאיננה מתקבלת על הדעת" – שיבוש מהאימרה הלטינית "הוק אסט קורפוס" שמשתמשים בה בכנסיה הלטינית בזמן זריקת מים קדושים.
    מה שמצחיק פה זה שהגרסה השלישית לא מתקבלת על הדעת וגם לא מפורט מדוע. זה ברור.
    אכן הוקוס פוקוס.

  9. 9
    יום שני 05.12.2011, 21:16

    [img]http://untitled.org.il/wp-content/uploads/2011/12/383020_10150548810133696_664978695_11446539_1151875839_n.jpg[/img]

    וטליה, בשבילך. ונתת בהם סימנים.

  10. 10
    שפרה
    יום שלישי 06.12.2011, 15:19

    איזה פוסט מענג. גם יהודה עמיחי, גם נשיקות וגם קצת חום נבול באמצע כל הירוק הזה. מהקצה המושלג של העולם, בו מתקשים עדיין לנתק דברים מהקשרם- עשית גם לי קצת גמוטליך על הנשמה.

    לגבי הצבעים שטליה הזכירה
    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3524269,00.html

    הספר המדובר הוא של גיא דויטשר- בראי השפה.

    ואם כבר דויטשר ושאלות של שפה ומגבלות (והרחבות) מחשבתיות-
    http://www.nytimes.com/2010/08/29/magazine/29language-t.html

  11. 11
    יום רביעי 07.12.2011, 21:14

    שפרה, תודה רבה!
    גיא דויטשר מרתק. תודה שצירפת את הלינקים הנהדרים האלה.

  12. 12
    טליה זליגמן
    יום חמישי 08.12.2011, 17:28

    איזה כיף שמישהו זוכר איך למצוא את הלינקים המדוברים :)
    תודה, שפרה.

    ופלטת הצבעים שלך גאונית.

  13. 13
    אבנר פינצ'ובר
    יום שישי 09.12.2011, 16:00

    פוסט מעולה. העברתי לחבר מהאקדמיה ללשון העברית – מעניין מה יהיה לו לומר על התפקיד שהצעת להם לקחת.
    שפרה – סחטיין על הקישורים המעולים.

  14. 14
    יעקב וימן
    יום שבת 24.12.2011, 9:50

    שלום יעל
    בספר של אשל על מקור השמות , אשמח אם תכתבי לי את מקור השם וימן.
    תודה
    יעקב

  15. 15
    יום שבת 24.12.2011, 20:10

    אבנר יקר, תודה. מצפה בכליון עיניים לדעת איך התגלגלו העניינים.
    יעקב יקר, הספר של אשל שיש ברשותי הוא ככתוב:
    "מילים וגילגוליהן, משה חנינא אשל, הוצאת פינת הספר, חיפה, שנה לא ידועה". לא ספר שמות ולא מופיעה בו המילה וימן. :) לצערי.

  16. 16
    אבנר פינצ'ובר
    יום ראשון 25.12.2011, 19:17

    היי, הוא אמר שהוא העביר את זה הלאה. נקווה שנשמע המשך לזה.

  17. 17
    ניר חיימוביץ
    יום רביעי 28.12.2011, 19:31

    יעל, נהינתי מאוד מהפוסט שלך. לא רק ממה שכתבת אלה גם מהחיים שהוא צובר אחרי שנכתב.
    יש לי הפרעה למילים. אולי מכוון שיש לי הפרעה דיסלקתית והמילים אצלי משתנות בראש. אני לא תמיד רואה נכון את מה שאני כותב, ולא תמיד כותב נכון את מה שאני רואה.
    בחיבור למחשבותיך עלו במוחי שתי מחשבות.
    1. אחד השירים האהובים עליי, שמבטא את התיסכול שבמילים (בניגוד לאושר שבהם) הוא depeche mode-enjoy the silence
    שווה לעבור על המילים אך הפזמון מתאים כאן,
    All I ever wanted
    All I ever needed
    Is here in my arms
    Words are very unnecessary
    They can only do harm
    2. אמרת שמילה היא מעשה של צמצום. למעשה מילה היא מעשה של הכללה. כלומר שאת אומרת כסא את יוצרת קבוצה של כל הכסאות. כשאת אומרת אהבה את אומרת את כל המיחושים וכלההשלכות שבפועל מבטאים אהבה גם מבלי לפרט אותם אחד אחד.
    מכוון שמילה אחת אוצרת בתוכה כל כך הרבה, תמיד יהיו ספרים עבי כרס, ותמיד יחפשו עוד ועוד מילים נרדפות ודימויים, לא כדאי לתאר תחושה אחרת אלה כדאי לפרט את אותה המילה. להפוך אותה ספציפית לאותו אדם

  18. 18
    נעמי מרק
    יום שבת 01.12.2012, 16:30

    תודה על המחשבה מעוררת התחושות האלו שעוד נמשיך לחפש אחריהן ואחר כינויים.
    הזכרת לי את המילים הרבות שלמדתי מאחותי כשהיא הייתה בת ארבע והייתה נוהגת להמציא מילים לתחושות ורצונות. אחת מהן הייתה "חחימה" (אולי לא כותבים את זה ככה), זו מילה שמתארת את הרצון להישאר במקלחת ל"רק עוד חחימה אחת" לפני שיוצאים למגבת ולקור שמתפשט בחדר האמבטיה. מאז, בעיקר בחורף, חוויתי חחימות רבות.

כל תגובה מקרבת את הגאולה…