על הדברים השחורים באמת

ה

ורגלתי כל כך בלנסות לראות את האור כל הזמן ובכל דבר שבבואי לכתוב על נושא החודש תהיתי איפה אני אמצא עכשיו שחור. על הטייץ השחור החדש מחמיאים לי בעיקר בעניין ירקרקותו ואפילו בימים שחורים למדי, ביני לבין עצמי אני יודעת שצבעם נוטה יותר לאולטרה מרין בלוזי מאשר לשחור המשוער.

נראה שהשחור הוא בעיקר אידאה. כצבע הוא נוטה להיות חמקמק יותר ורב פנים באופן כזה המאפשר לחיות לצדו כשחייבים, להיעלם בתוכו כשנוח ולהתעלם ממנו כשרוצים. יש לי חבר, שאם לעשות פרפרזה צבעונית על המשפט המקורי שלו, היה אומר שכשרוצים להכניס דברים לפרופורציות כדאי להעיף מבט סביב כי בכל רגע נתון נמצאים ברדיוס של מטר ממך לפחות חמישה דברים שהם באמת שחורים.

אז הסתכלתי סביב וליקטתי אותם, את הדברים השחורים באמת נכון לרגע זה.

קבוצה א – אני לא שם, או: שחור זה מרזה

קבוצת ה"אני לא שם", המכונה מקרוב גם "אני לא כאן" כוללת את הדברים שנמצאים שם אבל לא אמורים לתת עליהם את הדעת. בקבוצה זו יכללו פריטים כמו חבק מוזר שמשענת הכסא עונדת לעצמה כגיבנת או כמו קילוגרמים מיותרים הזועקים "אנחנו לא כאן" אל עבר כל מי שנועץ מבט במסך הבד השחור היורד עליהם.

קבוצה ב – זה בסדר גם אנחנו לא שם

קבוצת ה"זה בסדר גם אנחנו לא שם" דומה מאוד לקבוצה הקודמת, אלא שכעת מדובר בדברים שאנחנו כל כך עסוקים בלראות משהו אחר שאנחנו לא מבחינים בהם. מסגרת של מראה לדוגמא, מי רואה אותה. שלא כמו חברי הקבוצה הקודמת, פה את ההיעלמות וההיאלמות של אותם פריטים מושגת ללא מאמץ. כפי שניתן לראות בתמונה, לצד מסגרת המראה נוכח חבר נוסף בקבוצה – הוא האייפון השחור שבשעת צילום בבואה נכנס מייד לקבוצה זו, בעוד אילו היה מונח בנונשלנטיות על השולחן היה זוכה להיכנס לקבוצה הנחשבת של סמלי סטטוס, לצד הב.מ.וו ויתר הדברים שככל שהם שחורים יותר, כך הם נעשים מבריקים יותר. למרבה השמחה ברדיוס של מטר לא נכחו סמלי סטטוס במקום כך שנאלצתי לוותר על קבוצה זו.

הערה – צבע הלק איננו שחור כי אם שזיף עמוק מאוד.

  

קבוצה ג – הלכלוך

קבוצה נוספת היא כמובן קבוצתם של אלו שאינם במקומם. מבט אחד למעלה אל המזגן הנושף בקודקודי מגלה את השחורים הנמצאים כל הזמן בכל מיני מקומות, אבל מבחינים בהם רק כשהם ממוקמים במקום הלא נכון. לכלוך היא מילה קשה אך בסה"כ מגדירה "חומר שאינו במקומו” לפי הגדרת לורד צ’סטרפילד. גם כשאין לטעות בגוון החום המדויק המעטר את חולצתו של ילדנו (או ילדם של שכננו) הרי שבדרך למכונת הכביסה נקונן על זה שהחולצה שחורה מרוב לכלוך. מדוע זוכה השחור להיות כלול בהכללות המעליבות ביותר? האם לשחור יש נטייה רבה יותר להימצא הרבה פעמי לא במקומו ביחס לצבעים אחרים? או שמא לשחור מקצים מקומות מעטים יותר מאשר לצבעים האחרים, כך שלא נותר לו אלא להיות בגדר לכלוך בכל פעם שהוא יוצא מגבולותיו הלוחצים?

 

קבוצה ד – השחורים החדשים

הוורוד כבר היה השחור החדש וגם הצהוב (בתמונה) היה השחור החדש. אפילו האפור, לתקופה, היה שחור למישהו, אבל השחור תמיד נשאר שם לשמור על מעמדו, משקיף מן הצד, מטיל צלו על כל צבע אחר שהעז להתערבב אתו יותר מדי. כמו כחול הזקן בטירתו, השחור יודע שזה עניין של עונה או שתיים עד שהצבע התורן יסיים את סיבובו וישוב לאן שבא ממנו, מאמין שממילא כולנו בכיוון הכללי של back to black, כך או אחרת.

מי שאמר "בחיים אין רק שחור ולבן" לא הכיר את הביטוי המכתיר בכל עונה שחור חדש. זה היה עשוי לסבך אותו מעט.

קבוצה ה – השחורים על גבי לבנים

מבט אחד אל תוך המסך והנה קבוצה חמישית ואחרונה, החבר ההוא צדק. יש כאן עוד שחור אחד. מעניין מדוע אפילו הכותבים הססגוניים ביותר לא נוטים להקליד את מילותיהם בכחול כהה במקום בשחור. איכשהו בתרגום המחשבות השקופות שלנו אנחנו לא רוצים לקחת צ'אנס ועוברים משקוף ישר לשחור. יש משהו כל כך גס באופן בו המילים נוטלות לעצמן נוכחות, הביטוי "שחור על גבי לבן" הוא כל כך פורנוגרפי וכך גם מערכת היחסים ההולכת ומתרקמת לה בין החללים הלבנים לבין הצורות השחורות שפתאום הפציעו אל תוך שגרתן. החללים הלבנים חובקים אותם ומערסלים כאילו חיכו להם תמיד, בהשלמה ואף בהתרגשות, כמו מחרוזת פנינים בוהקת על גבי השמלה השחורה הקטנה – מרגיעים ומנחמים. נכון, יש כאן שחור אבל הוא בשליטה. שחור מבוית ומתורבת.

קבוצת רשות: הכן לא שחור לבן

קבוצה זו כוללת את אלה שכמעט נכנסו לפוסט אבל לא עמדו בציפיות: הקשיות שצבען מעין שחור דהוי-אפרפר, צילומי שחור לבן שהיו תלויים כל הזמן מאחורי גבי אבל ברוך השם פספסתי אותם. גלגלי הרכב העומד על המדרכה. כל אלה אינם שחורים באמת. הזמן, הלחץ האטמוספרי וגורמי השחיקה האחרים: מים ורוח והשמש עם העקשנות שלה – לא מאפשרים לאלה להתקיים כשחורים אמיתיים לאורך זמן. כך גם כבלי החשמל המחברים את המנורות לשקעים, שהיו פעם שחורים. האור מתאפק דרכם, מצופה גומי שלא יפרוץ החוצה בקלות ורק ברגע האחרון, כשהוא עטוף זכוכית – הופך לאור. ועם הזמן גם הם נהיים פחות חשוכים.

חודש אלול מלא אור לכולם.

☼ עוד מאת יעל פלג ← מה עובר על בילי

  1. 1
    יום שבת 03.09.2011, 19:00

    פשוט משובח. משעשע ושנון.

  2. 2
    רון א
    יום ראשון 04.09.2011, 7:16

    יפה אמרת. חודש מלא אור גם לך

  3. 3
    יום ראשון 04.09.2011, 14:04

    וואו, איזו מחשבה כיפית.

    מסביבי: מטען למצלמה, מחדד ישן, מגנט, טוש מחיק שחור ומסך סגור שחור.

  4. 4
    יום ראשון 04.09.2011, 21:20

    טליה, אברהם ורון, תודה שבאתם. :)

  5. 5
    אבנר פינצ'ובר
    יום שישי 09.09.2011, 15:52

    זה פשוט מגניב שכשיש לך נושא לפוסט את יוצאת למסע בעקבותיו, לא חוששת שלא תמצאי, ותמיד מוצאת. סחטיין!

  6. 6
    יום שבת 10.09.2011, 0:12

    תודה אבנר,
    "המגיב הוא המגניב".
    תמיד חוששת, תמיד מוצאת. תמיד שמחה שעוד מישהו, אפילו אחד, אפילו שלושה, נהנו מזה על הדרך.

  7. 7
    גור
    יום שישי 21.12.2012, 4:19

    בין מפלס מושבם של בריות טרודות לכס של מלכות שמיים יושבים את ו-אולי עוד אחד או שניים

אולי יש לך משהו להגיד בעניין…