ברוך הבא לאמריקה

אז לידיעת הקוראים, עזבתי את ישראל ואפשר לכנות לי מעתה נטשה מוזגוביה של אנטייטלד.
הנה כמה רשמים ממכורתי החדשה: ארצות הברית של אמריקה.

הו! אמריקה!

כמו בית כנסת תל-אביבי שנבנה לקהילה של מאות ועכשיו מתקשה לכנס מניין, כך תוך כדי השופינג ב-Target (חנות כלבו  ע נ ק י ת) אני מגלה את אותם מוצרים על המדפים בכמה מקומות שונים בחנות. כאילו נאלצו למתוח את המלאי המדולדל של מזון קפוא, שואבי האבק תוצרת סין ותיקי אוכל (בוב-ספוג, ספידרמן, והלו קיטי) על פני כל הקילומטרים של מעברים אותם חייב הצרכן לעבור בדרכו לקופה הגואלת. כך אם כן נראה מיתון כאן.

הסנאי שמתגורר מחוץ לחלון המטבח

אתמול בטלויזיה דיברה ברברה ארנרייך – מחברת "כלכלה בגרוש – איך (לא) להצליח באמריקה" – על מצב הכלכלה כאן ופתחה את דבריה ב: "תראו איך בסוריה, בתימן, בישראל ואפילו בלונדון אנשים מתקוממים נגד השיטה שמקפחת אותם; וכאן…

הלכתי לסדר עניין מסוים ב-AAA: איגוד הנהגים האמריקאים. הגעתי כמה דקות לפני פתיחת המשרד ולא אפשרו לי להכנס.  ב-08:58 בקשתי מהעובד שפתח את הדלת שיאפשר לי לשבת ולחכות בפנים (במיזוג) במקום בחוץ (בשמש).
אסור.
אחרי 09:00, אז הותר לי להכנס ניסיתי להבין למה היה חשוב כל כך שאחכה מחוץ לבניין. מסתבר שפוליסת הביטוח של המשרד תופסת רק לשעות מסויימות. אם הייתי נכנס וחלילה שובר רגל לא היה להם כיסוי ביטוחי!

והנה בארץ החופש "The land of the free and the home of the brave" כמאמר ההמנון שלהם, אנשים מתקיימים בחרדה מתמדת מתביעה אפשרית, מאבדן הביטוח הרפואי, מפדופיל, מחיידקים. לחרדה הזאת יש משמעות פוליטית: בישראל אפשר לצאת לרחוב ולמחות כי יש בטחון שהמבנה יציב. כאן התחושה היא שאם ינענעו את הסירה יתר על המידה, היא עלולה להתהפך לגמרי. אולי החרדה הזאת היא בעקיפין אחת הסיבות למחאה ברוטשילד. נתניהו ייבא את התפיסה השמרנית האמריקאית, זאת שגורסת שההפרטה היא הפתרון לכלכלה, כי זה היה המודל המנצח בשנות התשעים. היום ארה"ב מתקשה לשאת את משקלה והפגמים במודל פתאום בולטים מאוד לעין.

מחוץ לחלון המטבח שלנו יש קן של סנאי. קוראים לו Jumpy.

☼ עוד מאת יואב ויס ← גן צ'רלס קלור

  1. 1
    יום רביעי 10.08.2011, 8:33

    מה שעצוב הוא שבמקרים מסויימים החשש הזה אכן מתממש – ראה מקרה הוריקן קתרינה.
    שתהיה התאקלמות קלה.

  2. 2
    מורן שוב
    יום רביעי 10.08.2011, 14:16

    יואב, מחשבה שקיפצה לראשי כסנאי: אם טרגט הוא הכלבו-הקרוב לביתך, ואתה נאלץ לחזור אליו שוב ושוב, תשתיל בו, בפינות מסוימות, סימנים, פתקאות, דברים קטנים, סימני דרך – שיהיה לך כיף לחזור. שחק שם עם הילדים שלך. בסוף יצא לך מזה פרויקט אמנותי מאין כמוהו. ושיהיו לכם שם ימים טובים. מורן

  3. 3
    רוני ג.ע.
    יום שישי 11.11.2011, 20:26

    :)
    הי יואב, רק עכשיו גיליתי את המגירה. נפלא לקרוא, ד"ש ל Jumpy ולבנות.

הערה, ביקורת, פרשנות - הכל הולך…