את יונתן ונטורה

אנתרופולוג בסטודיו: איך ללמד אנתרופולוגיה למעצבים?

לא פשוט להיות אנתרופולוג (או איש אקדמיה "קלאסי") במחלקה לעיצוב תעשייתי. הפערים בצורות החשיבה, בקונטקסט האקדמי, במטרות ובדרכי ההוראה משמעותיים. אולם, לצד הקשיים, השוני בתפיסות העולם מאפשר גם שיתופי פעולה מרתקים עם מעצבים בחוג. קורס המועבר על ידי שני מרצים, אחד המתמקד בהיבטים תיאורטיים (אנתרופולוג, חוקר תרבות, פסיכולוג) ואחד בהיבטים פרקטיים (מעצב, מהנדס), מקנה חוויה יוצאת דופן, לסטודנטים ולמרצים כאחד.

 שולחן לאוהדי הפועל קטמון. עוצב ע"י לירון כהן, מכללת הדסה ירושלים.

שולחן לאוהדי הפועל קטמון. עוצב ע"י לירון כהן, מכללת הדסה ירושלים.

כחמש שנים אני מלמד קורסים שונים באנתרופולוגיה ובסוציולוגיה באוניברסיטאות ובמכללות, אולם הוראת האנתרופולוגיה למעצבים הייתה המאתגרת ביותר מבחינתי. למשל, לקח לי לא מעט זמן להפנים שסטודנטים לעיצוב רגילים למידע חזותי ולא טקסטואלי. יתרה מכך, כמרצה לקח לי לא מעט זמן לוותר על מבנה הקורס "מבוא לאנתרופולוגיה" עליו חונכתי באוניברסיטה העברית, ולנסות לפרוץ ולפתח תפיסה חדשה. השנה, לאחר לבטים רבים, החלטתי לנסות לצאת לדרך חדשה ומעט לא אורתודוקסית.

התפיסה הקלאסית של הוראת "מבוא לאנתרופולוגיה" דוגלת במעבר כרונולוגי של גישות ותפיסות לצד המחשת היבטים תיאורטיים שונים המשולבים בקריאת טקסטים קנוניים של אבות האנתרופולוגיה. למרות ההצלחה של מבנה זה (הרווח בכל רחבי העולם) בקרב סטודנטים בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, מבנה זה נחל כשלון חרוץ בקרב סטודנטים לעיצוב. לאחר שניסיתי לשנות ולגוון את היצע הטקסטים, ללא הצלחה משמעותית, החלטתי לשנות לחלוטין את מבנה הקורס ומטרותיו. בכדי ליצור קורס חדש בחרתי לפנות למתודולוגיה המחקרית שרווחה בעבר של "אתנוגרפיה עיצובית".

המונח "אתנוגרפיה עיצובית" (design ethnography) הוא מונח שפותח בשנות התשעים של המאה העשרים, אולם מאז כמעט ונעלם, וכיום חזר לאופנה עם גישת ההתמקדות בעולמו של המשתמש. בכדי להעמיק ולהבין את עולמו של המשתמש, המעצבים עושים שימוש במתודולוגיה איכותנית הלקוחה מדיסציפלינת האנתרופולוגיה, בעיקר תצפיות וראיונות. המידע הישיר מאפשר למעצב לבסס את תהליך העיצוב על חוויותיו ורצונותיו של המשתמש, ללא תיווך של אנשי מחקר והערכה חיצוניים (אנשי שיווק, למשל). החלטתי לשלב בין גישה זו לבין הגישה האנתרופולוגית "האקדמית" בשאיפה לקרב את האנתרופולוגיה לעולמם של הסטודנטים. השינויים המשמעותיים היו מסגרת הקורס והמטלה הסופית שניתנה לסטודנטים.

בקורס החדש, המועבר לסטודנטים בשנה ב' בחוג לעיצוב תעשייתי מכליל, החלטתי ללמד אנתרופולוגיה מהסוף להתחלה. הצגתי לסטודנטים את מטלת הקורס בשיעור הראשון: עיצוב חפץ לאוכלוסייה ספציפית, כאשר כל הסטודנטים עיצבו את אותו חפץ (במקרה זה, שולחן), אולם עליהם לנמק את הבחירה בחומר, בפונקציה ובאסתטיקה בדבריהם של אנשי הקהילה הנחקרת. לאחר מכן התחלתי "לנוע אחורה" בחומר המחקרי. בניגוד להוראה הסטנדרטית התחלתי ללמד את המתודולוגיה וסיימתי במעבר מהיר על מספר תיאוריות רלוונטיות (בעיקר מתחום התרבות החומרית והחזותית) ובקריאה של מספר מצומצם של טקסטים המייצגים שתי תפיסות עולם מרכזית בעולם האנתרופולוגיה (גישה ביקורתית הנובעת מכתביו של מרקס וממשיכיו, וגישה פרשנית הנובעת מכתביהם של "אבות האנתרופולוגיה" המודרנית) התוצאה הייתה מפעימה.

שולחן לדייגים בחוף אכזיב. עוצב ע"י ג'ואן בראנסה, מכללת הדסה ירושלים.

שולחן לדייגים בחוף אכזיב. עוצב ע"י ג'ואן בראנסה, מכללת הדסה ירושלים.

מגוון העבודות שהציגו הסטודנטים היה מרתק: שולחן למחלקה המטפלת באנורקסיה; לדייגים ביפו ובעתלית; לנגני רחוב; דוכן לנציגי חב"ד להנחת תפילין; שולחן לטקס ההתוועדות של אנשי חב"ד; פינת עבודה למקעקעים; שולחן מתפצל ללהקת רקדנים דתיים; שולחנות וערכות אכילה לתאילנדים העובדים בחקלאות; שולחן לאוהדי הפועל ירושלים בכדורגל; שולחן לפנסיונרים בחדר כושר; שולחן טיפול לאוסטיאופתים; שולחן שש-בש לתרבות החאמארות בשוק מחנה יהודה; שולחן לגן אנתרופוסופי ולילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז; שולחן מזכירות לאולם כדורסל; שולחן לנהגי מוניות; לרקדניות; לתלמידים לפיתוח קול; שולחן למימונה; לבית הפתוח בירושלים; מיטה מתנייעת לתינוק בחדר לידה; שולחן לחדר אשפוז ועוד ועוד.

עבודתו של מרצה אינה קלה. זו עבודה תובענית, קשה, הדורשת השקעה אינסופית לצד שינויים תכופים ויכולת אלתור. אינני קורא להקל בדרישות השיעורים, להיפך. מעצב טוב חייב לרכוש כלים תיאורטיים ולפתח יכולות ורבליות לצד יכולות גבוהות של קריאה וכתיבה. אולם, דווקא בבתי-הספר לעיצוב המציעים אווירה של גמישות ויצירתיות השינוי צריך להתחיל דווקא בקרב המרצים. עלינו ללמוד לעתים לשים בצד את התפיסות עליהן חונכנו וגדלנו ולקדם גיוון יצירתי. השינוי מתחיל בנו, והוא הרבה יותר פשוט מאשר נדמה לנו.

ברצוני להודות לכל הסטודנטים בשנה ב במכללה שהפכו את הקורס לאפשרי.

הכותב הוא דוקטורנט לעיצוב תעשייתי ואנתרופולוגיה ומרצה במכללת הדסה, בבצלאל ובאוניברסיטה הפתוחה.

☼ עוד מאת אנטיילד מארח: שרי טיטו ← סוף שבוע

  1. 1
    אבנר פינצ'ובר
    יום שישי 05.08.2011, 14:42

    גישה יפה, פרגמטית ונשמעת מאד פורייה.

  2. 2
    מור שוורצברג
    יום שישי 05.08.2011, 21:58

    תודה רבה לך!

  3. 3
    אודליה ג'ורנו
    יום שבת 06.08.2011, 1:40

    תודה רבה!

  4. 4
    לירון כהן
    יום שבת 06.08.2011, 2:49

    מעניין לשמוע את הצד שלך בסיפור. קורס מרתק, תודה.

  5. 5
    יום שבת 06.08.2011, 16:09

    נשמע מרתק,
    גם מולטידיציפלינאריות וגם יצירת חיבור רגשי של הקהל (סטודנטים לעיצוב) לחומר תיאורטי על ידי עשייה – מדהים.

  6. 6
    פרוסטיג ויקטור
    יום שבת 06.08.2011, 21:43

    היי יונתן
    שמחתי לראות את הראיון אתך כאן בלב גוב המעצבים, ומקווה לראות את השינוי שאתה מקדם גולש מעבר לקורס הבודד. פרויקט השולחן הוא נכון למחלקות העיצוב התעשייתי, אך כפי שאתה מכיר את דעתי, המחלקות לעיצוב תעשייתי אינן נכונות לעיצוב.
    תביא כבר את הדוקטורט ונתחיל לעבוד.

  7. 7
    הילה רעם
    יום ראשון 07.08.2011, 13:22

    היה חוויה, כיף ומעניין! אחלה קורס, תודה רבה!

  8. 8
    רון א
    יום שני 08.08.2011, 16:36

    ברשותך אקח מפה כמה טיפים ליישום עם התלמידים שלי. תודה על השיתוף

  9. Pingback: מסע אל הלא נודע–עבודת הסוציולוג מחוץ לאקדמיה – פקפוק

מי שמגיב מגניב!