לשחק בציצים

מציאות חדשה: באופן מפתיע הפכתם להורים קצת לפני הזמן ולכן הילד שלכם יבלה את החודשים הקרובים מחובר לצינורות בתוך קופסת פלסטיק. אין הרבה שאתם יכולים לעשות עבורו כרגע מלבד… לשחק בציצים.

אחת מהבאז-וורדז היותר מעצבנות של השנה החולפת היא גיימיפיקיישן (Gamification) או מִשׂחוּק. בגדול זה מושג בכלכלה התנהגותית שהפך לטרנד בעיצוב חוויית משתמש שדרכו ניתן ליצר מוטיבציה אצל אנשים לעשות דברים שהם לא היו ששים לעשות אחרת ע"י הפיכת הפעולה למשחק. אני לא חושב שמישהו בפגיה באיכילוב מעודכן בז'רגון המקצועי, אבל דפוסי העיצוב הללו נמצאים שם, אם במודע או שלא.

משאבת חלב אם

מכניקת משחק: בכל 3 שעות האחיות מאכילות את הפגים. החוקים: בכל יום יקבל הילד 8 מנות של חלב אם (זה אנחנו) ואם יחסר החלב תושלם המנה ע"י תערובת של סימילק (האויב). האתגר: שאבי מספיק כדי להגדיל את אחוז חלב האם במנה וכדי להזין את פגך בזמן. חזרתיות: על הפעולה להתבצע שוב ושוב בכל שלוש שעות, 8 פעמים ביום או לחילופין בכמות גדולה מספיק כדי לחפות על שאיבות מפוספסות.

נתונים וסטטיסטיקות: הכל בפגיה סובב סביב סטטיסטיקות. מוניטור מציג כל הזמן את קצב הדופק, מהירות הנשימה ורמת החימצון של הדם ומצפצף אם משהו חורג. האינקובטורים עצמם מתחרים במי יצפצף הכי פחות. במקביל גם השאיבה היא סטטיסטית ביחס למשקל הילד ומדרבנת אותך להתקדם מהר עם העליה בשלבים: כשהעולל גודל במשקל עולה גם כמות המזון הנדרש עבורו. ולכן יש להגביר את הקצב ולשכלל את השיטה בהתאם. החלטות משמעותיות: מתוך שיקול של תפוקה מול כאב ניתן גם להגביר את יניקת המשאבה ובכך להגביר את קצב ההשפרצה.

תחרותיות: יש עוד אמהות בפגיה, כל אחת מהן מתמודדת עם אתגר דומה מאחורי וילונות חדרי ההנקה. אבל כיצד תדעי איך את מתפקדת ביחס? בשלב זה אנחנו כבר יודעים שגודל החזה לא תמיד קובע. הדרך היחידה לדעת היא לוח השיאים (Leader Board): בתוך טיפול נמרץ פגים נמצא המקרר שבתוכו מאחסנות כל האמהות את בקבוקי חלב האם שלהן (הנבלות שמחזיקות שקיות מלאות במקפיא כבר לא ממש במשחק). אפשר מיד לראות מי מהבקבוקים מלא ובאיזה מהם יש רק מספר טיפות שספק אם יצליחו האחיות לגרד מהן משהו. על כל אחד מהבקבוקים יש גם שנתות כדי שיהיה ניתן לדעת את הכמות המדוייקת וגם מדבקה לתאריך ולזיהוי.

אווטר: הדמות אותה את משחקת אינה נושאת את שם השחקנית וגם לא את שם הילד, אלא קומבינציה מוזרה של "שם המשפחה שלך + בן/בת + השם הפרטי שלך". לדוגמה, יפה ירקוני תשחק תחת השם "ירקוני בן יפה" וזה גם השם שמופיע על קופסת הפלסטיק שמשחקת את הרחם.

קומבויים (Combos): הקונטרולרים במשחק הם די מורכבים. זה לא כמו בקונסולות הקונוונציונליות שיש כפתורים פשוטים וצבעוניים ואת יודעת בדיוק איפה ללחוץ ומה זה יעשה. הקונטרולר במשחק הזה אמנם נעים למגע אבל דורש שימוש שונה ממה שאני לפחות התרגלתי אליו. עם זאת מסתבר שעם הזמן הטכניקה משתפרת ולמעשה אפשר לגלות שסחיטה סיבובית בשילוב עם לחיצות נקודתיות והטייה של הפטמה בזווית נכונה יחד מסוגלות בהחלט להגביר את קצב הטיפטוף.

צ'יטים (Cheats): מסתבר שכמוסות חילבה (כן העשב הזה של התימנים) מגבירות את תפוקת החלב! לחשוב ששיחקנו שלושה שבועות בלי לדעת.

משחק בתוך משחק: במשחקים אֶפִּיים ארוכים כמו שלנו, מקובל לשבץ גם משחקים קטנים וקצרים. משחק שכזה יכול להיות לדוגמה: קפוץ על האופניים וטוס ליד-שרה להשיג את המשאבה הסובייטית האחרונה שנשארה על המדף לפני שהם סוגרים לכל הסופ"ש. יש לך 10 דקות. זוז!

מטרת על: שאבי בהתמדה עד שהילד יגדל מספיק כדי שילמד להפריד בין נשימה לבליעה ויוכל לינוק בעצמו (משם זה נהיה משחק אחר, מתגמל יותר).

•              •

בגדול, אני חושב שעל אף שהחוויה פותחה ע"י חובבנים, המשחקיות ניכרת. אבל כאיש מקצוע רציני, כאיש חינוך ביקורתי וכבעל אוהב אני חייב להציע כמה הצעות יעול שאולי היו יכולות לשפר את חוויית המשתמשת:

סיבובי בונוס: פעם ביום יומיים, אחרי כמה וכמה שאיבות רגילות אפשר לתת שאיבת בונוס אחת בתפוקה מטורפת. זה יכול להיות מה זה כיף!

שחקן שני (Player 2): במשחק האייטיז האגדי דאבל דראגון היה אפשר לשחק לבד, אבל הכי כיף היה שבמקום רק להסתכל ולעודד, השחקן השני תופס את הקונטרולר ומצטרף לקרב. במקרה שלנו, מעבר לקצת עידוד ואצבעות נוספות בשביל איזה קומבו מסובך, אני, הגבר נשאר מחוץ למשחק וחבל.

צ'יטים מובנים: כמו באנגרי בירדז גם אצלנו, לפעמים מנסים ומנסים ופשוט לא מצליחים לעבור שלב. לא יוצא כלום! באנגרי בירדז אפשר לשלם דולר ואז מגיע הנשר הגדול (The Mighty Eagle) ומחסל את כל החזרזירונים וזהו זה נגמר השלב. כדי להישאר אמינים לתמה של המשחק שלנו זה לא יוכל להיות נשר. אבל אנחנו נסכים לשלם גם הרבה יותר מדולר בשביל האופציה שאיזו חסידה תנחת עלינו עם בקבוק שלם של חלב אם אוטנטי.

איסטר אגז (Easter Eggs): לפעמים מי שמיצר משחק שותל בתוכו כל מיני הפתעות או בדיחות פנימיות שמאוד כיף למצוא. אולי יש… עוד לא מצאנו.

המדקדקים (ובניהם אשתי היקרה) עלולים לחלוק על ההגדרה שלי את הסיטואציה המורכבת הזאת כמשחק. אם המתמודדים מחוייבים לשחק, האם זה עדיין משחק? הרי ממשחק אפשר להכנס ואפשר לצאת וברגע שהמשחק הופך ל"עבודה" המשחקיות נעלמת. מעבר לזה, האם זה נחשב למשחק אם זה לרוב כואב, מתסכל ורחוק מאוד מלהיות מהנה?

אני מתחיל לחשוד שכל הנסיון שלי למצוא משחקיות פה הוא בגלל שאני שואף להגיע אל מה שהלודולוג'יסטית ג'יין מקגוניקל מכנה אופטימיות בהולה (Urgent Optimism): מוטיבציה עצמית קיצונית. התשוקה לפעול מיד כדי להתמודד עם מכשול בשילוב האמונה שיש לנו סיכוי סביר להצליח. אותה תקווה שאנו עומדים בפני ניצחון אפי (Epic Win) ולכן ממש שווה להתאמץ עוד קצת.

יאללה… כתבתי מספיק. אני אלך להעיר את גליה לעוד סיבוב. אולי אצליח לשכנע אותה בכל זאת לשחק.

☼ עוד מאת מושון זר אביב ← כזה / אני

  1. 1
    טליה זליגמן
    יום חמישי 14.07.2011, 21:44

    א. מה זה לודולוג'יסטית?
    ב. אני לא יכולה שלא להזכר בציטוט – The Only Intuitive Interface Is The Nipple
    ג. אני בעיקר מקווה שתוכלו לעבור שלב כבר במשחק :)

  2. 2
    יום חמישי 14.07.2011, 23:40

    א. אופס סליחה על הז'רגון. ברח לי… לודולוגיה הוא מחקר משחק (בעיקר משחקי מחשב). מקגוניקל נתנה הרצאה מעניינת ודי פרובוקטיבית בTED על הנושא:

    http://www.youtube.com/watch?v=dE1DuBesGYM

    ב. נייס… אם כי הממשק הזה קצת פחות אינטואיטיבי כשמי שמתפעל אותו היא המכונה שמופיעה למעלה.

    ג. במהרה בימנו :)

    * ואגב, האיור של גליה שפורסם לפני כמה ימים נוצר ממש מספר ימים לפני הלידה בתקופת האישפוז באיכילוב. הכל מתחבר.

  3. 3
    הילה עמרם
    יום שישי 15.07.2011, 16:14

    נו די, תנצחו כבר

  4. 4
    יום שישי 15.07.2011, 20:54

    משון, ראשית – מזל טוב !
    שנית, מה שכתבת הוא מלא באהבה – למשפחה שלך, ולמשחקי מחשב. זה אפילו הרגיש לי כאילו באיזשהוא מקום אתה חושש להפרד מהמשחקים, כי הפכת להיות אבא, אבל אל תדאג, זה לא ממש מפריע…
    מקווה שתחזרו הביתה מהר.
    נדב

  5. 5
    אבנר פינצ'ובר
    יום שבת 16.07.2011, 21:45

    מושון וגליה,
    מזל טוב והמון בהצלחה, שיעבור כמה שיותר בקלות ובבריאות.

  6. 6
    יום ראשון 17.07.2011, 11:12

    לגבי הצ'יטים, זה לא רחוק בכלל: http://www.wired.com/magazine/2011/05/ff_milk/all/1

    כל הרעיון נשמע לי מצוין.. לוח תוצאות על הקיר שיראה את השינוי במשקל של כל ילד ימריץ גם את אבא וגם את בלוטות החלב של אשתו

    מאחל לכל המשפחה לחזור הביתה במהרה

  7. 7
    יום ראשון 17.07.2011, 11:33

    הילה, נדב, אבנר, מתי, תודות!

    מתי, תודה על הלינק. הגועל שנודף משוק מסחרי לחלב-אם הוא ממש מסוג הדברים שאומרים לי שטוב שעזבנו את ארה"ב לפני שדברים כאלה נראים לנו טבעיים וראויים.

    למתעניינים, בארץ יש קבוצת לתרומות של חלב-אם בתפוז:
    http://www.tapuz.co.il/Communa/userCommuna.asp?communaID=36571&r=1

    אנחנו עוד לא שם מבחינת צ'יטים… מקווים להגיע לצד השני.

  8. 8
    יוקי
    יום שני 18.07.2011, 23:20

    פעם (לפני שהעניינים הסתבכו פה), היה אפשר להשיג מיינקת ערביה בכמה מילים (לא ו"ורדז" http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%9C_(%D7%9E%D7%98%D7%91%D7%A2)), ככה לסבא של רבא של יותם היה מה לאכול

  9. 9
    יום שלישי 19.07.2011, 0:36

    ממש נהניתי לקרוא. אני עושה את זה הרבה על משימות מעיקות cחיי (יש לי אפילו אפליקציה ברוח זו), אבל אני חייבת לציין שאף אחת מהמשימות שלי לא קשה ומורכבת כמו שלכם.

    מאחלת לכם אפיק ווין של האפיק ווינז, וכמה שיותר מהר.

  10. 10
    ריקי
    יום שלישי 19.07.2011, 18:02

    בשעה טובה יותם בן חודש! אל יאוש זה שווה את המאמץ.רק עוד קצת והוא יונק "על אמת" בלי משחקים…
    תאמין לי, בחישוב כולל, הנקתי יותר ממחצית שנות נישואינו… (מעל 10 שנים מתוך 19 :)) אמנם 6 ילדים, אבל בכ"ז.
    אוייב חשוב להמנע ממנו: תה מרווה! מצויין לכאבי בטן אך מייבש חלב! מה שמוריד תפוקת חלב זה כל המנטה נענע למיניהם. ממש להמנע!
    חילבה, אגב, זה זרעים שמכינים מהם מן ממרח בעל מרקם ג'לי (בלשון עדינה, מי שמכיר מבין) זה טעים מאד. בעיקר עם סחוג. אנחנו מכינים כזה כמעט כל שבת. באמת יעיל.
    זהו, אוהבת אתכם ומתעדכנת מרחוק.
    יש משהו שיכול להועיל גם לחלב וגם לרוגע. דבר איתי. רק טוב! דודה קוקוריקי

כאן איזור הקוֹמֶנְטַצְיָה…