הצבע של הטבע

עלמה חזרה אתמול מביה"ס עם דף עבודה, ובו דרישה לכתוב תאור ולצייר ציור בנושא "אם יכולת לעשות כל דבר, מה היית עושה?"

במהירות רבה היא שלפה ממגירת החלומות שבראשה את ה"אני רוצה להגיע לחלל". והחלה לצייר את עצמה כאסטרונאוטית – עצומת עיניים – משייטת בין כוכבים וגלקסיות.

מלאה בזכרונות נוסטלגיים מכיתה א', הרגשתי דחף להגיש דף עבודה משלי – התחלתי לתהות מהו "החלום" שלי והאם הוא מתחבר לטבע (נושא החודש במשפחת אנטייטלד). אז הושבתי את עצמי מול דף העבודה שעלמה קיבלה מהמורה ומצאתי איזה חלום ישן שלי – כמה פשוט אך בלתי מושג – 'הצבע של הטבע'. להעניק למוצר יכולות התשתנות והתיישנות טבעית.

לא רק התבלות של הזמן שנחרטת על רהיטים או מוצרי פלסטיק, לא סדקים וקמוטים בנייר, שינויים שכאלה הם ודאי חינניים (בעיניי חלק מהמתבוננים), אך אלו שינויים/קלקולים שיש למנוע אותם ולמרק בהקדם. אנחנו עמלים על שימור הצבע, איכות המוצר או הרהיט מכיוון שהוא נמדד ביכולת שלו לשמור על הצבע לאורך השנים, כשהוא מתבלה או דוהה, אנחנו מחדשים אותו בעזרת שלל דרכים וטכנולוגיות. מורחים לקה מסוגים שונים, מגנים ומשמרים, "מזריקים" בוטוקס וקולגן. או משליכים לפח. או ממחזרים. טרם הצלחנו להעניק למוצר/רהיט את היכולות לחיות ולהשתנות.

הציור המדובר שעורר את המחשבה

איך נגרום לאובייקט מלאכותי לשנות צבעו ואיכויותיו בהתאם לאופיו, הרי אנחנו מנסים להעניק לכל פרי עיצוב, אופי ואנושיות, צורך ותכלית, משתדלים לעורר במשתמש רגשות וקשר עם האובייקט, אז מדוע שהוא לא יגיב אלינו, לסביבה בה הוא מצוי? אולי זה צבע שיתכתב עם עונות השנה, או חומר שיגיב לשינויים אקלימיים קיצוניים, שיידע לפרוח ולנבול בהתאם למצב רוח המשתמש, "טמאגוצ'י" טבעי. הייתי רוצה לתת את הצבע על כל השינויים שלו, מחדות וטריות על לבלות מוחלטת. מבשלות עזה ועד ריקבון. הייתי רוצה שרהיט יעיד על מספר שנותיו, שהצבע שלו ישתנה וישתבח, אולי שיאפיר ויצמיח שיער שיבה.

החלום האמיתי שלי הוא שאדע איך ליצור חפץ בעל חיים ואישיות עצמאים שיאפשרו לו להיות מושפע מהסביבה בה הוא חי, לשנות צבע, לפרוח ולנבול וחוזר חלילה. בדיוק כמו בטבע. אולי אפילו החפץ הזה יידע איך למחזר את עצמו ולהפוך להיות חומר גלם לטובת המשכיות של החפצים הבאים אחריו. כן למה לא?
כמו שזה נראה כרגע, כנראה שעלמה תגיע לביקור בירח לפני שזה יקרה .

☼ עוד מאת רחלי חבה-שרפשטיין ← עיין ערך

  1. 1
    יום חמישי 14.04.2011, 16:50

    פתאום דמיינתי לי שני כסאות מזדווגים. :) אחרי 9 חודשים יוצא כסא קטן. מאד משעשע.
    תמסרי לעלמה המוכשרת שהיא ציירה אחלה ציור. אם היא רוצה להציג בגיזרת המעשים יש על־מה לדבר. כמובן שנחכה לה לאחרי שתסיים את התואר בעיצוב מוצר. או חקר החלל ♥

  2. 2
    טימור
    יום חמישי 14.04.2011, 21:28
  3. 3
    יום שישי 15.04.2011, 9:34

    :) בדיוק

  4. 4
    יונתן אסולין
    יום שלישי 26.04.2011, 17:01

    היה זה אריסטו, שכמדומני אמר
    לא ניתן לטבול פעמיים באותו נהר
    ואולי גם הדבר נכון לאובייקט ולמוצר
    שהרי גם מגב פשוט או אייפון יפהפה
    ישתנו לאט לאט ומראם ישתנה
    ואותה התבלות או שחיקה נעימה
    שהופכים ג'ינס להיות באמת במידה
    וגורמים לנעליי לקבל את רגליי באהבה
    הם שהופכין את הסדרתי לפרטי
    ואת ההמוני לאישי.
    אך שאלה נוספת שצצה ועולה
    היא האם ניתן להפוך את ההתבלות
    לפונקציה יעילה,
    פרדוקס נעים ויום נפלא.

תגיד/י את זה…