יומן סקיצות

כמו הרבה סטודנטים לשעבר, גם אני שומר את החומרים מתקופת הלימודים, ובמקרה הזה אלו ספרי סקיצות. אני ממש אוהב ספרי סקיצות: מולסקין, פיילד נוטס, מידורי, רייטרס בלוק, מוג'י; איי.4, איי.5, בחבילות של 3, עם שורות, משבצות, נקודות, או סתם דף חלק. אף פעם לא ויתרתי על הזדמנות לקנות עוד ספר סקיצות חדש.

לפני הלימודים, כשהתחלתי לקנות ספרי סקיצות כדי למלא אותם בכל מה שאלמד, חשבתי שספרי סקיצות צריכים להיות קצת כמו ספר מאוייר, שבכל עמוד יש סיפור אחר, והם מלאים ברישומים ושירבוטים מסוגים שונים. בכל זאת, קוראים לזה sketch-book. זו גם הצורה שחשבתי שאני צריך להשתמש בספר הזה; המרצה נותן תרגיל, ואומר לנו לעשות 2-3 סקיצות, לראות מה עובד, ורק אז לבצע אותו באמת.

היום, כשאני מדפדף בספרי הסקיצות שלי מהלימודים ובכלל, אני רואה משהו אחר. בהתחלה, אלו באמת סקיצות; איורים שונים (וגרועים), שרטוטים של קומפוזיציות ומבנים, וכו׳. אבל זה לא עבד בשבילי, ומהר מאד ככל שמתקדמים בעמודים—ובעצם בשנות הלימודים—הסקיצות נעלמות לגמרי, ובמקומם יש טקסטים.

המעבר הזה מסקיצה לטקסט השפיע על אחת מחוויות הלימוד הקשורות ביותר ללימודי עיצוב: הצגת העבודות וביקורת העבודות. לא קל בהתחלה לעמוד מול כיתה ולהסביר במילים מה כוונתך בעבודה שעשית. עוד יותר קשה בהתחלה, זה אחרי שמישהו הציג והסביר עבודה—לעיתים קרובות מורכבת ועמוקה—להעביר ביקורת עליה. לנסח במילים מה עובד, או לא עובד, במה שאתה רואה.

יומן סקיצות

עכשיו אני מבין שזה עזר לי מאד שלא עשיתי סקיצות, אלא כתבתי במילים במקום. הרעיון והכוונה, ואיך לתרגם אותם לפורמט, גריד, קומפוזיציה, כבר נוסחו מילולית. ברגע שהתחלתי לכתוב את הסקיצה לרעיון שלי, היה לי הרבה יותר קל לדבר עליו, ובהמשך ישיר לזה גם על עבודות של אחרים. הבנתי שסקיצה לרעיון, לא בהכרח אומר להעלות רעיון על דף בצורה וויז׳ואלית, זה גם לכתוב אותו.

ואולי במקום לקרוא לזה ספר, אתחיל לקרוא לזה יומן. יומן סקיצות.

☼ עוד מאת ניר טובר ← 0% הנחה

  1. 1
    אבנר פינצ'ובר
    יום שני 14.11.2011, 21:56

    קרה לי אותו דבר לאורך הלימודים!
    מחשבה יפה – אני אישית בעד שילוב של גם וגם.

  2. 2
    יום שלישי 15.11.2011, 0:14

    אכן מחשבה מעניינת.
    יש משהו בספרי סקיצות, כל אדם מתייחס אליהם בצורה קצת שונה, יש כאלה בהדרת קודש, ויש כאלה שמתיחסים אליהם כבליל מחשבה ויזואלי.

  3. 3
    יום שלישי 15.11.2011, 7:28

    אצלי ספר הסקיצות היה עשיר מאוד בזמן הלימודים, והשקעתי המון אנרגיה למלא אותו (וגם נהניתי), יחד עם כתיבה מרובה. לאט לאט האמנות פינתה מקום ליותר קליגרפיה וכתיבה, והיום זה הרבה יותר כתיבה כתיבה כתיבה, כפי שאמרת – יומן סקיצות. זה קשור לכך שאני ממקד את היצירתיות הויזואלית שלי למטרות מסויימות, ופחות משקיע אנרגיה ביצירתיות כללית. זה לא משהו שהחלטתי לגביו, אבל עם תהליך אימון שעברתי, עם הנסיון והזמן, החיים שלי הפכו להיות יותר ממוקדים וגם התהליך היצירתי.

    אני עדיין משקיע זמן גדול מאוד במחקר ויזואלי.

  4. 4
    יום שלישי 15.11.2011, 17:32

    נו… כמו תמיד כנראה שהעניין הוא במינון.
    כי לי דווקא יש תחושה שאנחנו אוהבים לדבר ולדבר, להתנסח במילים המתאימות, להתבחבש בינינו לבין עצמנו ברעיון ולרקום סביבו סבך עייף של מילים.
    אנחנו עדים לזה בכיתות העיצוב בבתי הספר-
    סטודנטים שמעבירים שבועות שלמים בדיון אינטלקטואלי על הקונספט, מנחים שנהנים לשתף פעולה ומעבירים שיעורים עמוסי מילים מרחפות.

    למה לא פשוט לעצב? סקיצה. עוד סקיצה. עוד נסיון, אפילו, לא עלינו, כמה שירבוטים..
    כמובן שלא יזיק לנו גם לדעת לדבר ואפילו לבחור את המילים המתאימות, אבל לי קצת קשה עם ה"במקום" הזה. מילים במקום דימויים.

    אצלי התהליך היה קצת הפוך.
    נשאבתי ללימודי העיצוב מבלי שהחזקתי עיפרון מרצון קודם לכן.
    פחדתי לשרבט, לקשקש. שלא נדבר על לאייר.
    קבלתי תרגיל ומיד הייתי מתחיל בשצף מילים, רעיונות, דיונים עם עצמי. דפים על דפים. ככה שרדתי 3 שנים.
    בשנה הרביעית משהו קרה (לא קסם, פשוט ארוך כדי להכלל בתור תגובה) והתחלתי לאזן בין הדימויים למילים. אני משתדל לייצר ולדבר באותו המינון.
    עדיין חוטא ומדבר יותר מדיי לטעמי.

  5. 5
    מור שטרוזנברג
    יום חמישי 01.12.2011, 2:04

    יש משהו במה שאתה אומר ויחד עם זאת, כסטודנטית סוררת לארכיטקטורה בשנתי השנייה אני מוצאת סתירה גדולה במה שאתה מציג.
    הרי כל תפקידנו הוא לדעת לבטא בקו צורה וחומר את המחשבות שלנו.
    אנחנו אנשי אסטתיקה ולא תחביר.
    לתרגם לטקסט את מה שאנחנו חושבים זה טוב ואפילו חשוב על מנת להעביר את הרעיון לאחרים.
    אבל החלק החשוב ביותר בעיניי הוא לדעת לפתח את המחשבה לצורה, לטקסטורה, לקו שמרגיש לנו שלם…
    ולכן ידידי אעצור פה כרגע כי באמת קצת נגמרות לי המילים ואני חוזרת לשרטט.

כל תגובה מקרבת את הגאולה…