טקסים עירוניים

איך מתחיל ריטואל עירוני? יום אחד קם אדם ומחליט לחבר מנעול לגשר, הוא כותב עליו את שמו ושם אהובתו ומשליך את המפתח לנהר. ריטואל אישי במרחב ציבורי. שנה מאוחר יותר, באותו מקום, הגשר כולו מלא במנעולים בגדלים ובצבעים שונים. אלפי זוגות מאוהבים, חורטים את שמותיהם על המנעול ומשליכים יחד את המפתח כסמל לאהבתם הנצחית. בביקור האחרון שלי בפריז, על ה־Pont des Arts גיליתי אלפי מנעולים מחוברים לגשר. חיפוש קצר באינטרנט מגלה שמדובר בתופעה עולמית. בערים רבות נוהגים זוגות אוהבים לקשור את אהבתם במנעולים באתרים שונים בעיר. לעיתים התופעה הופכת למטרד של ממש לרשויות המקומיות, כשהמשקל של כל המנעולים מתחיל להוות בעיה ואז מתבצעת פעולה עירונית בה מסירים את כל המנעולים. אבל את הזוגות אי אפשר לעצור, והם מיד חוזרים ונועלים את אהבתם לגשרים, שערים ועמודים.

מול הסורבון מוצב פסל ברונזה של מונטנייה. הברונזה השחירה עם השנים אבל הנעל מבהיקה וזהובה. הסטודנטים מהסורבון נוהגים לשפשף את רגלו של מונטנייה כדי שיעזור להם להצליח במבחנים.

אני מנסה לחשוב על הסטודנט הראשון שעמד לחוץ לפני מבחן ליד הפסל, עישן סיגריה בעצבנות, ליבו מלא חששות. בהבזק מחשבתי לא ברור, פתאום הוא הרגיש שאם ישפשף את הנעל (דוקא את הנעל, ולא את השמאלית- את הימנית) יצלח את הבחינה. ככל הנראה זה הצליח לו, והוא דאג להפיץ את השמועה בקרב חבריו. ככה בונים מיתוס, עוד לפני עידן האנטרנט.

אף אחד לא ממש יודע איך מתחילים הריטואלים האלה. מה הסיפור הראשון? ואיך גדל הריטואל מהסיפור האישי לנחלת הכלל? ובעצם האם זאת לא דרך בה תושבי העיר לוקחים בעלות על חלקים מהמרחב הציבורי ושוזרים אותם לתוך חייהם האישיים?

ניסיתי לחשוב על ריטואלים שכאלה בתל אביב ולא ממש מצאתי. דמיינתי את הגשר שמעל שפך הירקון, במקום בו הנחל מגיע לים לצלה של ארובת רידינג, כלוקיישן הנבחר על ידי הזוגות התל אביבים לנעול את אהבתם.

מי יודע, אולי ברגע זה התחיל כאן ריטואל תל אביבי?
(אם כן נדע שהתפוצה של אנטייטלד ממש גדלה!)

מנעולים על הגשר בפריז

☼ עוד מאת ענת ספרן ← חדר שקט או מחשבות בתפזורת על שקט

  1. 1
    אבנר פינצ'ובר
    יום שישי 08.04.2011, 18:37

    פוסט מעורר מחשבה. מיד קפץ לי הריטואל האילתי לקפוץ מן הגשר שם כמו גם ריטואל פחות עירוני אך גם תלוי מקום – הקפיצות בנחל יהודיה.
    הנסיעה לאילת בגילאי העשרה הייתה, לפחות בגיל ההתבגרות שלי, מעין טקס התבגרות, כמו גם הטיולים בנחל יהודיה. ואחת מנקודות השיא, אני חושב, לפחות עבור חבורת בנים, הייתה הקפיצה – אקט של הוכחת בגרות וגבריות.
    יש לי גם ריטואל משפחתי, אותו אני חולק בעיקר עם אחות אחת שלי אך גם אם יתר האחים, והוא קשור לעיר עכו, ולנקודה ספציפית בה. המסורת, של שנים, היא לנסוע בסוכות לפסטיבל עכו. בין חומוס סעיד לבין ההצגה הראשונה אנחנו הולכים למקום קבוע, על החומה. בנקודה הזאת יש תמיד נערים שקופצים מן החומה לים. ואנחנו, כמו ילדים או אולי כמו מבוגרים – פשוט יושבים וצופים בהם איזה חצי שעה, ואז הולכים. כל שנה.

  2. 2
    מורן שוב
    יום שישי 08.04.2011, 21:39

    מעניין.
    יש הפתקים בכותל.
    לא שאלתי את עצמי קודם, מתי זה התחיל… אני מתכוונת לברר ומקווה לעדכן

  3. 3
    יום שבת 09.04.2011, 9:10

    לחלק מהריטואלים מצטרף שלב נוסף שגם אותו קשה לסמן במדויק: הרגע בו הנוהג המקומי הופך למלכודת תיירים מלוקקת ומסחרית ומאבד את המגע עם המקומיים. לדוגמא לגעת בביצי השור במנהטן
    http://www.flickr.com/photos/bernardoh/5220036232
    או למעוך את ביצי השור במילאנו
    http://www.flickr.com/photos/mahmood/2951565574/

  4. 4
    יום שבת 09.04.2011, 19:53

    אם את מוכנה להתרחק קצת מתל־אביב, יש את קיר המסטיקים בנחל ג'ילבון

    http://img196.imageshack.us/img196/8343/img0931w.jpg

  5. 5
    ענת ספרן
    יום שני 11.04.2011, 15:28

    מה שענין אותי במחשבה הם טקסים עירוניים שמשאירים אחריהם סימן בעיר, כך שאנשים נוספים יכולים להגיב. מענין לראות איך מסיפור אחד אישי ואינטימי יכול להתפתח ריטואל עד להשחתתו המוחלטת כמו שמתאר יובל, כשהופך לאתר תיירות דביק. קראתי שבחלק מגשרי המנעולים באיטליה כבר התיצבו רוכלים שמוכרים את המנעולים על הגשר עצמו…
    וגם על הכותל חשבתי, והפתקים שממלאים את כל החריצים. לפעמים נדמה לי שהם אלה שמחזיקים את האבנים ואם יוציאו את כולם אז כל העסק יתמוטט.

  6. 6
    מעיין שני
    יום שלישי 03.05.2011, 23:51

    זה נכון לגבי לא מעט דברים- אם נוציא קצת, הכל יתמוטט. ככה זה כשחוץ מעצם הפעולה החוזרת נערמות משמעויות ושאר אלמנטים- כל מה שהופך סתם מנעול על גשר לריטואל…

כל תגובה מקרבת את הגאולה…