רשימת מצאי

אברהם קורנפלד שאל אותי אם יש אוביקט שאני קשור אליו אבל מוכן להיפרד ממנו.
הנה תשובה לא מדוייקת.

הבית של אמא שלי, על מרבית תכולתו, נשרף לפני כמה שנים. חלק מתמונות המשפחה שרדו. זה חשוב בהמשך.
כמה שנים לפני כן, ההורים שלי עשו שיפוץ בבית. הם שברו קירות, הזיזו חדרים, החליפו רהיטים. הבית שגדלתי בו הפסיק להתקיים הרבה לפני שנשרף.

פעם גרתי מספר חודשים בפריז, בחדר קטן עם מטבחון, מיטה וארונית. מלבדי היו בחדר מעט בגדים, מחשב, סט כלי אוכל אחד, נייר אריזה עם ציור של אוצ'לו שתליתי על הקיר בתור תמונה, אולי עוד משהו.
כשחזרתי לישראל הופתעתי מכמות החפצים שארבו לי בבית. ספרים, דיסקים, רהיטים, כלים, מכשירים, בגדים, זכרונות, כל כך הרבה דברים ששכחתי מקיומם, שלא היו קיימים כלל.

כמה שנים לפני כן, קיבלתי מתנת פרידה מחבר. פסל של בודהא שנקנה בחופשה בתאילנד, עוד הרבה לפני שהכרנו.
לבודהא, חתיכת עץ צבועה ומוזהבת לתיירים, יש אצבע אחת שבורה, והצבע מתחיל להתקלף ממנו. הוא עומד בסלון שלי, מזדקן איתי, שומר עלי. אולי.

איציק רנרט - בודהה

אחותי נפטרה. היא גרה בדירה שכורה. היינו צריכים לפנות את הדירה מהר ככל האפשר.
לקחתי מזכרות:
פיסת בד בדוגמת פייזלי שהיתה תלויה על הקיר – זכרתי שבצעירותה היתה אחותי משתמשת בה כחצאית מעטפת.
נר נשמה חדש – היא בוודאי התכוונה להשתמש בו ביום השנה של אבא שלנו.
מחדד דקורטיבי – בן אחותי זוכר שאני הבאתי לה אותו כמתנה – אני לא זוכר אם זו אמת או לא.
כוס קריסטל שהיתה של סבתא שלי ושרדה את השואה.
בן אחותי לקח גם הוא כמה דברים.
עכשיו יש אצלי בארון מגירה אחת עם דברים שלה, אצלו מגירה אחת עם דברים שלה, ובבית של אמא שלי יש צילומי ילדות שלה, אלה שלא נשרפו.
שאר חפציה בחנויות וינטאג' ובמזבלות, אני משער.

יש לי מגירה אחרת, בה אני מחזיק את השעונים של אבא, שני ארנקים ישנים שלו, את האולר השוויצרי שלו, את תמונת הפספורט האחרונה שלו, ואת הטי־שרט שאותה קרע לי הרב בלווייה שלו.

יש לי סוודר שקניתי בלונדון לפני שלושים ושלוש שנים. אני עדיין לובש אותו בחורף. באופן תמוה, הוא נראה כמעט חדש. לפחות בעיני.

  1. 1
    יום שני 04.04.2011, 14:00

    איציק! תודה על השיתוף. אני מניח שזה אומר שעכשיו יושב בודהה ליד האשפה מחוץ לבית שלך מחכה שמישהו יאסוף אותו.

    כל זה גורם לי לתהות איך זה היה אם לא היה לנו רכוש כלל. ממש לא היה לנו שום דבר חוץ מהגוף שלנו.
    כמו דגים בים.
    היינו שוחים, אוכלים וישנים.
    לא צריך יותר מזה.

  2. 2
    יום שני 04.04.2011, 16:43

    זה יפה איציק.
    אברהם, גם לי עוברת המחשבה הזאת בראש הרבה פעמים, אבל לא דגים, אצלי זה קורה כשאני קולטת פתאום שהחתולים שלי הולכים ערומים :)

  3. 3
    בני אלון
    יום שלישי 05.04.2011, 10:19

    שאלה מעניינת לקראת ניקיון בפסח – זה הזמן להיפטר מדברים

  4. 4
    תמר מושקוביץ
    יום חמישי 07.04.2011, 9:17

    כתבת מאוד יפה איציק. אני בטוחה שמחכה לי בדירה בדיוק אותה ההפתעה עם שובי לארץ.. אוי לא..
    קרן, לי תמיד היה נראה שחתולים לבושים בחליפת טרנינג.

  5. 5
    יום חמישי 07.04.2011, 9:31

    תמר, זה גדול, חתולים בטרנינג. יש בזה משהו, חייבת להודות.

  6. 6
    מורן שוב
    יום שישי 08.04.2011, 15:25

    לתום ווייטס יש את השיר היפה יפה עצוב Soldier's Things, שבו הוא מונה רשימת דברים שיש לחייל (בגדים, נעליים, ספרים, רדיו שצריך תיקון, כדור באולינג, כלי נגינה, גם רובה וזוג מגפיים מלא בסלעים ועוד). אבל לא זה מה שהחייל צריך. להישאר בחיים הוא צריך.
    את הרשימה היפה יפה מוחשית של איציק רנרט, קראתי כרשימה של ועל דברים שנאספים כדי שלא להיפרד ממי שאינם חיים. כלומר, לא את הדברים צריך, אלא זכרונות חיים, זכרונות ממי שהיו חיים.

  7. 7
    יום שבת 09.04.2011, 10:06

    אין לי הרבה מה להוסיף לדיון ולתגובות המעניינות , מלבד העובדה שאין לי חתולם כי אין לי כוח לנקות את השערות שלהם, ומצד שני חתולים קרחים מבהילים אותי, וגם זו כנראה אנלוגיה למה שכתבתי ברשימת המצאי.עודף ומחסור שניהם מצבי דחק.כנראה שהחיים הם מצב דחק.וכנראה שכל מה שתקף (חלקית) הוא זכרונות, רגעים, וסליחה על המלה המפגרת,אהבה

  8. 8
    יום ראשון 26.06.2011, 14:38

    אהבתי מאוד את הטקסט ואת שהשארת לנו לדמיין את החפצים האהובים והמשונים בעצמנו. הזדהיתי מאוד עם התחושה שכשאדם אהוב נפטר אנחנו נאחזים בחפצים שלו כדי לשמר את הזכרונות והתחושות. כשסבתי נפטרה ונגמרה השבעה הלכתי לביתה הריק והתחלתי לצייר את כל החפצים.

    http://efchek.blogspot.com/2010/05/blog-post_16.html

    כעת חלקם נמצאים אצלי בדירה (לא יודעת אם הם מרוצים מהבלגן התמידי, הם היו רגילים לשהות בחדרים מסודרים ונקיים למשעי ולפעמים נדמה לי שהם מרגישים שהם לא שייכים).
    [img]http://untitled.org.il/wp-content/uploads/2011/06/Screen shot 2011-06-26 at 15.45.14.png[/img]

  9. 9
    בתיה דונר
    יום שישי 23.11.2012, 17:41

    הטקסט היפה שלך גרם לי להרהר בפער שבין החפצים שאנחנו רוכשים לעצמנו, כדי לתמוך בדימוי עצמי כלשהו (למשל: ז'ורז' פרק, הדברים), לבין החפצים שאנחנו נאחזים בהם משום שהם משמרים קשר רגשי כזה או אחר. מה משמעתו של הריק? מהי העודפות? וכיצד משתבץ ערכם הכלכלי של הדברים בתמונה זו?

  10. 10
    יום שבת 24.11.2012, 8:59

    תודה על התגובות, אפרת ובתיה.נראה לי ששתיהן מכוונות לאותם מקומות ולאותן שאלות. פחד גדול. באת עירום ותצא עירום.

כל תגובה מקרבת את הגאולה…