מִשְתלבוֹת, מתמיינוֹת (מכוניות)

מימיני, מן המערכת (לא במכונית, בחדר), מתנגנת כבר כמה ימים רצוף הסימפוניה Harold in Italie של הֶקטור בֶּרליוז, עם סולו ויולה של גֶ'ראר קוזֶה. ולמה אני מציינת את זה? כיוון שזו המוסיקה שלה עכשיו אני מקשיבה, ומרוב שהיא יפה היא עומדת להקשות עלי את הכתיבה. כי מרוב שאני מאוהבת בה, עוֹדי שם, במוסיקה, ואני צריכה למיין את עצמי לזו הכותבת ולזו המאזינה. ולאט לאט אני מתמיינת, והִנה זולג הריכוז משם וניגר לכאן, והִנה אני כותבת. אליכם אני כותבת. זו הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים. דרך הסלון של אנטייטלד אני מזמינה אתכם לסלון שלי ומבקשת להסביר לכם פנים. כשהיינו ילדים, אגב, בשעה שבבתים אחרים קראו לזה סלון, אצלנו תמיד קראו לזה חדר אורחים. אבל איני רוצה לקרוא כך לחדר שבו אני מארחת אתכם, כיוון שעכשיו, כשאתם קוראים אותי, אני אורחת שלכם.

ומה שאני מבקשת לספר קשור לפעולה אמנותית שהצעתי (לפני שלוש שנים) לאירוע אמנות בטבע. חצי טבע יותר נכון. מה פירוש 'חצי טבע'? שסוף סוף זה לא בעיר (שלא לומר מחוץ לתל-אביב), אבל גם לא ממש בנוף קדומים. מדובר באירוע אמנות שהתקיים בכרם זיתים. אלא שמצפון לכרם – כביש, ממזרח לו – יישוב, וממערב – כביש ועוד כביש ומגרשי חנייה רחבים. 'רבע טבע' נגיד.

נושאו של האירוע היה קשור באקולוגיה ובקַיָימוּת – כלומר איך האנושות יכולה להשתלב בטבע, לטובתו ולטובתה. לאמץ את דפוסיו של הטבע ולזרום אתו, לא להשתלט עליו ולא לגרוע ממנו.

כאוצרת, שמקפידה תמיד שנושא התערוכה, תוכנן של העבודות, אופן התצוגה שלהן והאפקט שלהן על הקהל יהלמו זה את זה – הצעתי סדרת עבודות והתרחשויות אמנותיות שקשורות ב'השתלבות' ושהאפקט שלהן יהיה השתלבות. כלומר, לא רק שהעבודות ידברו על 'השתלבות' וזה מה שיסביר קטלוג האירוע – אלא גם הקהל, מהר מאוד, ישתלב. אבהיר את כוונתי בדוגמה שאני נוהגת לתת: אם נושא של תערוכה הוא 'מעוֹף' – הקהל חייב לעוּף. לא יתכן שה'מעוף' יתבטא בעבודות בשעה שהקהל יעמוד על הקרקע ויהנהן בכובד ראש. הוא חייב לעוף. ואם לא ממש באוויר אז לפחות בעיני רוחו. בכל אופן "רוממות רוח" תהיה שם, אחרת לא עשינו את העבודה שלנו.

והנה תיאור אותה פעולה שהצעתי:

אל האירוע, שמתקיים בסוף שבוע, בצפון-מרכז הארץ, מגיע הקהל ברכבים פרטיים ומחנה בחניון שהיה פעם שדה חקלאי. ואם 'השתלבות', אז אני בעד שהקהל ישתלב מהרגע הראשון, כשהוא מרגיש ש… הִנה מתקרבים, הדרך ארכה שעה או יותר והנה סוף סוף החניון, הגענו, ואפשר להאט ולאותת ולהפנות את הרכב שמאלה, זהירות, עוד רגע, עכשיו, רחש חצץ נכבש בגלגלים, והנה הסדרן מחייך ומסמן לנו שמאלה, ואחריו סדרן שני מסמן לנו ישר אליו וממנו מכַוון לימין, וסדרן שלישי מסמן לנו להתקרב ולחנות כאן. בדיוק. קלי קלות. חנינו, סגרנו את המוסיקה, וקדימה, בואו נצא. בחוץ תיכף האירוע, בואו נראה. איזה קטע, בשורה לפנינו חונות, כמו המכונית שלנו, רק מכוניות אדומות. ותראו, מה זה שם מוקרן ממול על המסך הגדול? חניון מכוניות מלמעלה. תיכף נראה. לקחת משקפי שמש? נעלת? תראו, על המסך שם, באמצע הפריים, בתנועה אטית למעלה מתקדם קו נוסע של מכוניות לבנות, מימין רואים חונה גוש מכוניות אפור, ומשמאל נראָה גוש מכוניות שחור. זה הגיוני? והקו הלבן עולה במסך ומתחבר לגוש הלבן. ובפינה לבד, משמאל למעלה, עומדת מכונית ירוקה, ואחת אדומה בתחתית המסך נוסעת שמאלה, ובדיוק, זהירות תזוזו, מגיעה אלינו לכאן. זה הגיוני?

מהר מאוד, כך שיערתי והסברתי ליזמים, יבין הקהל שהוא מתמיין ומשתלב על-פי צבע המכונית שלו למקומו בחניון. ועוד לא התחלנו, אתם מבינים? כל האירוע עוד לפנינו. ואם הקהל מרגיש (ומתלהב) שהוא משתלב, ומהרגע הראשון, ונכונות לו עוד ועוד עבודות שמזמינות אותו לשאול את השאלה שהטבע (הזורם) שואל את עצמו: לאן זה מוביל? או איך אני נכנס לתמונה? – עשינו את מלאכתנו נאמנה.

היזמים הנהנו בכובד ראש אבל לא שאלו כמה עולה להרים את הפרויקט, ואני מציעה תיכף לחשב כאן ביחד אתכם. אבל רגע לפני שאני מחשבת, אני מבקשת לציין, שאני לא זוכרת איך ומתי ומניין בא לי הרעיון. יכול להיות שראיתי משהו כזה קודם? אלא שלא זכרתי ואינני זוכרת אם בעיני רוחי ראיתי או בעינַי ממש (איפשהו ברשת, שזה רק 'רבע ממש'). אז לפני שהתייצבתי בפני היזמים, חזרתי וחיפשתי והתכתבתי עם חברים, ושאלתי אם מישהו מכיר. כולם התלהבו אבל לאף אחד לא היה אפילו לא זיכרון מעומעם שראה או שמע על משהו דומה. ובכל זאת, חשבתי, מניין בא לי הרעיון? שנים אחדות קודם, מדי יום, חציתי את מגרש החנייה שבפינת רחובות יהודה הלוי והרכבת בתל-אביב, נדמה לי שמדי פעם אז הייתי מדמיינת קליפ שבו אני ממיינת כך את המכוניות. יש שם מרפסת ואפשר לצלם מלמעלה. ואולי אמן כלשהו (בינלאומי) כבר עשה סרט כזה? ואגב לגמרי הגיוני שבכל מני מקומות, בזה אחר זה, אנשים חושבים דומה. זה פנטסטי אני חושבת. ואם היינו שכנים, האמן ההוא ואני, בטח היינו חברים, חושבים ביחד, עושים דברים.

בואו נראה כמה זה עולה. ומי שמיומן, מוזמן לדייק איתי את הסכומים:

נניח ששלוש מצלמות וידיאו יוצבו במגרש החנייה – אחת במרכז, ממש מגבוה, תתפוס במבט אחד את המגרש כולו, ושתיים גבוה בצדדים – כל מצלמה זה 1,000 ₪ ליום – סך הכל שלוש מצלמות לשלושה ימים זה 9,000 ₪. נניח שארבעה מקרנים וארבעה מסכים יוצבו במגרש – כל מסך ומקרן לשלושה ימים זה 9,000 ₪ – סך הכל לשלושה ימים זה 36,000 ₪. ושכר לעורך אונליין לשלושה ימים זה 3,000 ₪ ושכר כללי נוסף לאמנית-במאית ולמי שצריך זה עוד 6,000 ₪ (ואל תהססו לתקן איתי את הסכומים. מלוא השכר מגיע לכל אחד מהשותפים. את התשלום לסדרנים אני לא מחשבת כאן משום שאני לוקחת בחשבון שזה יבוא מהתקציב האופרטיבי של האירוע).

אז סה"כ, אם אני לא טועה (ולמעלה ברוחב מעגלת), להרים את הפרויקט עולה 60,000 שקלים.

כדאי, בעצם, להוסיף תקציב גם לשלב שני של הפרויקט, נניח עוד 10,000 ₪ לעורך וחדר עריכה ולעורך פס קול ושכפולים – והנה קסם של פרויקט כולל הסרט ב-70,000 שקלים. לא זול, אבל אפקטיבי.

אפשר כמובן שענקית טכנולוגית תתן חסות ותממן או תשאיל ציוד. ונו, טוב, אפשר לחסוך ולהעלות רק מצלמה אחת מעולה למעלה, ולהקרין על מסך אחד – ולהצטמצם ל-28,000 שקלים. והעיקר – הקהל קבל אפריטיף לאירוע והתחיל לצבור אדרנלין, ומאז מוקרן הסרט ביוטיוב ובפסטיבלים וזוכה לתשואות מקהלים אחרים.

הצעה אחרת, לא שלי, התקבלה.

ולפני חודשים אחדים הצעתי את אותה הצעה לאירוע אחר. לא כזה שמתקיים ברבע טבע, אלא דווקא בתל-אביב. וגם הפעם למרות שהתלהבו, "זה קצת מסובך" אמרו לי, "ואין לנו בדיוק תקציב", אבל בעתיד, ובוודאי, אולי זה עוד יקרה.

מימיני בינתיים, מתברר שהמוסיקה שכחה. ועכשיו, משסיימתי לכתוב והתמיינתי להיות העורכת של עצמי, הקוראת אותי בחומרה, אני מפנה לעצמי שאלה: מה בעניין הברליוז תגידי? את משאירה או עורכת אותו החוצה? את בטוחה שהוא שייך?

אני בעד להשאיר עניתי לעצמי.

אם כך, עניתי מצד שני, אז אנא ממך, לפחות תסבירי את הקשר שלו העמוק ולא זה הנסיבתי.

אנסה אמרתי, ובקשתי מהעורכת שתרגיע, לפחות לרגעים בהם אני כותבת:

1. נסיבתי זה עמוק מאוד: ההשראה, מניין היא באה אם לא מהנסיבתי, חביבתי.

2. הסימפוניה הזו של ברליוז: מכל לב אני ממליצה להקשיב לה, ובביצוע של ג'ראר קוזֶה. שמעתי אחרים ואף אחד לא מגיע לזה. הוויולה שלו בפרק השני ממיסה את המיתרים וממיסה אותי אִתם.

כאן לינק לביצוע אחר של קוזה (חפשו את הסי.די עם תזמורת טולוז בניצוח מישל פלסון).

3. ולמשהו כזה התכוונתי כשהסברתי שאני אוהבת שהתוכן והביצוע והאפקט הולמים זה את זה: במוסיקה, כשמיתרים רוטטים, הקהל רוטט יחד אִתם.

4. ובכל עיסוקיי באוצרות ובאמנות ובכתיבה אני מבקשת ומנסה להתקרב למה שמוסיקה עושה.

☼ עוד מאת מורן שוב ← דשא, כל שלישי וחמישי

  1. 1
    יום רביעי 16.02.2011, 20:43

    כוריאוגרפיית רכבים, מחול חניונים – אהבתי

  2. 2
    יום חמישי 17.02.2011, 20:15

    וואו מורן!
    איזה סיפתח! גם הרעיון מקסים וגם הכתיבה, ועכשיו שאני שומע אותה – גם המוזיקה. היית צריכה לשים את הלינק בהתחלה וכך היינו מקשיבים ביחד בסלון שלנו המשותף לאותה מוזיקה – וזה היה מחזק את כל הפואנטה שלך לגבי מדיומ-מסר.

    ועוד שאלה. היום מצלמות וידאו יש כמו זבל. למה לשלם 1,000 ש"ח ליום לשכור מצלמה? כלומר, חייבים?

    בכל אופן יופי של פוסט וברוכה הבאה!

  3. Pingback: אנטייטלד — משך

  4. 3
    מורן שוב
    יום שבת 19.02.2011, 15:00

    יואב, איזה כיף. תודה.
    אחת הסיבות לכך שחישבתי שכירות מצלמות זה כי צריך לבנות קונסטרוקציות כדי להעלות מצלמות לגובה. אז נניח, שהאלף ש"ח כוללים גם את זה.
    ועוד: הניסיון בהפקה של אירועים גדולים מלמדך להימנע מגיוסים והשאלות וקומבינות עם חברים. בהפקות גדולות כל הקצוות סגורים, הזמנות ציוד ועבודה נעשות מבעוד מועד. הספק מתחייב שהציוד עובד וכולי.

  5. 4
    אבנר פינצ'ובר
    יום שבת 19.02.2011, 17:08

    Hi Moran – it`s great to have you here.

    I`m writing in Eng. cuz my internet cafe has no Heb. Your work reminded me of a photo by Thomas Struth which, unfortunately, I did not find on Google Images.

    It`s a photo of a sea port which has it's containers organized and piled according to their owners. Every owner, of course, has their own color, and in that way the thousands of containers are organized by color. It`s amazing. Was exhibited in his retrospective in Zurich (http://www.kunsthaus.ch/struth/en/) and it appears in the catalogue. I`ll try to get it as soon as I get back.

    But generally I think that in many of his photos the theme of organization by color appears.

  6. 5
    יונתן אסולין
    יום חמישי 03.03.2011, 10:32

    אהלן מורן,

    בנוגע להפקת התקציב שזה חלק משמעותי מההפקה, את יכולה להעזר באתר קיקסטארטר http://www.kickstarter.com/, על מנת לממש את החזון.

  7. 6
    מורן שוב
    יום חמישי 03.03.2011, 11:01

    יונתן תודה. יופי של אתר. מעניין (במקרים מסוימים גם מרגש) לעקוב אחרי הפרויקטים. אתבשל עם זה.
    אבנר, שלום. האם שבת הביתה? סקרנית לראות את הצילום מהקטלוג של Struth. ותודה מראש.

  8. 7
    אבנר פינצ'ובר
    יום רביעי 06.07.2011, 16:01

    מורן – כמו שאמרתי לך את התצלום שחשבתי שהוא של שטרוט כנראה חלמתי ואין ולא היה אותו במציאות בשום מקום (עברתי ארבעה קטלוגים שלו ולא מצאתי). אבל הבסיס לחלום שלי כנראה מגיע מהתצלום המצורף של גורסקי – Salerno, 1990.
    [img]http://untitled.org.il/wp-content/uploads/2011/07/gursky-salerno.jpg[/img]

  9. 8
    אבנר פינצ'ובר
    יום רביעי 28.03.2012, 17:03
  10. 9
    אבנר פינצ'ובר
    יום רביעי 28.03.2012, 17:10

    ויש אפילו וידאו של מיון המכוניות: http://www.youtube.com/watch?v=l200LN39dv4&hd=1

  11. 10
    מורן שוב
    יום רביעי 28.03.2012, 17:14

    זה מקסים לגמרי. בהתחלה חשבתי שאת המכונית במגרש החנייה, כמו את הכוכבים וכו' – האמן "סידר" בפוטושופ" – אבל אז – הו אז – נכנסתי לאתר שלו,
    http://www.kunstaufraeumen.ch/
    ותראה מה רואים:
    http://www.videoportal.sf.tv/video?id=797a7b87-84bd-4259-986d-1f9f8596e65b

  12. 11
    מורן שוב
    יום רביעי 28.03.2012, 17:25

    אהה! אהה!

  13. 12
    מורן שוב
    יום רביעי 28.03.2012, 17:33

    הפרויקט הזה נעשה בציריך, ב10.4.11. שזה כמעט חודשיים אחרי שעלה הפוסט הזה, שזה מגניפיסנט. אם רק היה לי ת'כוח, הייתי עושה את זה בעצמי

  14. 13
    אבנר פינצ'ובר
    יום רביעי 28.03.2012, 17:45

    תפנית בעלילה – ראיתי עכשיו את ההרצאה שלו ב-TED והוא ממש עצבן אותי http://www.ted.com/talks/ursus_wehrli_tidies_up_art.html
    אבל אין מה להגיד – הוא עלה על משהו ועושה את זה מאד שוויצרי במובן של הפקה מוגמרת. נראה לי שבכלל אצלו זו הערה על השוויצריות, ויותר בכללי על פוזיטיביזם ומדע וכו'.

  15. 14
    מורן שוב
    יום רביעי 28.03.2012, 18:04

    אויש. חבל (לא בא לי להתעצבן גם. אסתכל בפעם אחרת). הפקה נקייה ותוצר מתוק, ובסה"כ מגרש חנייה לא גדול, ומבחר צבעי המכוניות שם בציריריך עשיר. כאן בארץ כדי לתפוס גם כמה אדומות, כמה צהובות ואחרות ירוקות בתוך המון לבנות-אפורות ואולי שחורות יהיה מסובך יותר, ידרוש מגרש גדול יותר, וגם אף אחד לא מבטיח שהמכוניות יגיעו נקיות.

  16. 15
    אבנר פינצ'ובר
    יום רביעי 28.03.2012, 18:15

    ובטוח שהן לא יגיעו בזמן, והסדרנים יהיו כה אדיבים.

  17. 16
    מורן שוב
    יום רביעי 28.03.2012, 18:57

    אם זו הפקה שלי: באים בזמן ואדיבים, אחרת לא עובדים יחד

  18. 17
    אבנר פינצ'ובר
    יום חמישי 29.03.2012, 2:41

    :)

ידעתם שבכלל אומרים 'תגובית'?