את ג'ודית אשר

אהבה ואובדן 02

judashersheyal

הלהבות שהוצתו לא כובו עד תום. חזרתי לנקודת ההתחלה והתבוננתי במקום כאילו אני רואה אותו לראשונה. מהו זכרון, אינני מצלמת את שעיני רואות. בין הרגוע והשליו למטריד.
זפת, נייר עיתון, הדפס משי, קולאג' ורישום.

עבודה מוזמנת, דיוקן של שרון אייל, כוריאוגרפית הבית של להקת בת-שבע.

  1. 1
    יום רביעי 19.01.2011, 18:16

    מקסים ומאוד מרגש.

  2. 2
    יום רביעי 19.01.2011, 18:23

    מדהים, מלא עוצמה.

  3. 3
    לירון קרול
    יום חמישי 20.01.2011, 3:22

    מצטרפת לתגובות- מאוד עוצמתי ומרגש.
    דרישת שלום מלונדון.

  4. 4
    יום חמישי 20.01.2011, 10:53

    תודה לירון
    שמחתי לקרוא את שכתבתם
    נעים להכיר מירב ורונית

  5. 5
    אבנר פינצ'ובר
    יום חמישי 20.01.2011, 19:02

    מעולה.

  6. 6
    מוטי שני
    יום חמישי 20.01.2011, 21:57

    למרות ש… אף על פי כן… ובהתעלם מכל הבלה בלה
    שיגידו… אני מרגיש שזו עבודה מעולה. הדגש על מרגיש!

  7. 7
    יום שישי 21.01.2011, 18:59

    מילים יפות, תודה שוב
    ולך אבנר על המילה.
    הפתעת אותי במינימליזם שלך, אני נהנית לקרוא את תגובותיך לפוסטים.
    חג שמח
    הביאו את הגשם

  8. 8
    אבנר פינצ'ובר
    יום שישי 21.01.2011, 19:28

    חח… תודה :) לפעמים זה יוצא ארוך ומורכב ולפעמים מצומצם ופשוט. האתר שלך גדוש בהמון דברים מעניינים ויפים – הכי אהבתי את הסקצ'בוקים אבל גם המון מהרישומים. גם לחלק מהעבודות המוזמנות התחברתי, אבל קצת פחות… (הכי פחות לסלקום). ומגניב נורא ה-art liaison הזה!

  9. 9
    יום ראשון 23.01.2011, 19:41

    איזה יופי. השחור הגדול, מלא עוצמה, פתאום, בתוך כל הקרם!

כאן איזור הקוֹמֶנְטַצְיָה…