פרה שמנה למרחקים ארוכים #1

איך משיגים מקריות בעיצוב, בהוראה או בכתיבה? אמני האוונגרד הדאדאיסטים פיתחו מספר אסטרטגיות שאפשרו להם לערוך ניסויים בכתיבה ובטיפוגרפיה ולחתור תחת המוסכמות וההיגיון המקובלים. טריסטאן צארא ניסח כללים פשוטים לכתיבה של שיר דאדאיסטי:

קח עיתון.
קח זוג מספריים.
בחר מאמר שיהיה ארוך כמו השיר שאתה מתכונן לכתוב.
גזור את המאמר מהעיתון.
לאחר מכן גזור כל אחת מהמלים המרכיבות את המאמר ושים אותן בשק. נער אותו בעדינות.
לאחר מכן הוצא את פיסות הנייר אחת אחת, והעתק אותן בתשומת לב לפי סדר הוצאתן מהשק.

השיר יהיה כמוך.

הנה אתה משורר, מקורי להפליא. מחונן ברגישות מקסימה, שהיא מעבר להבנתו של האדם הפשוט.

גרסה עדכנית להוראות של צארא תכלול גם את האפשרות לקופי-פייסט ברוב תוכנות העיצוב בתוספת באגים מקריים בחסות מערכת ההפעלה. מעצב המגזינים דיוויד קארסון סיפר בשנות התשעים כיצד האקראיות של כלי העיצוב שירתה אותו בדרך לעיצוב משוחרר מגריד ומהירארכיה טיפוגרפית. במילים אחרות ― בכל פעם שקארסון ישב מול תוכנת עיצוב וייבא אליה תמונה, אייקון, איור או טקסט הוא פשוט השאיר אותם במקום שבו התוכנה מיקמה אותם. ומשם המשיך.

מכרה שלי פיתחה שיטה לביקורות עבודות מוצלחת ביותר אותה היא מכנה "ביקורת דאדא". במהלך הביקורת כל סטודנט מניח דף נייר חלק ליד הפרויקט שלו ובמשך כחצי שעה עוברים הסטודנטים בין העבודות וכותבים ביקורת על הדף. כל סטודנט שמסיים לכתוב ביקורת מקפל את הדף כך שמי שכותב אחריו לא רואה את מה שכבר נכתב. בסיום התהליך, ולאחר הפסקת קפה וסיגריה, יושבים כולם ביחד מקריאים את הדפים ומשם מפתחים דיון על העבודות.

אפשרויות נוספות לשחרור ושבירת הרגלים שניסיתי עם סטודנטים כללו הגרלות של נושאים, ציטוטים או הגדרות, לפעמים של כמה נושאים שונים בבת אחת, החלפה של פרויקטים בין סטודנטים באמצע תהליך העבודה ועבודה המשתמשת בטקסט מסוים במנותק מהקשרו המקורי. בכל מקרה, למי שלא זיהה את הכותרת ― היא לקוחה מתוך אחד השירים הנפלאים ביותר של נושאי המגבעת "טקסט פוליטי". שיר שמצליח להוכיח כי המקריות, הנונסנס וחוסר המשמעות כביכול יכולים להביא לדיוק כמעט אכזרי בתיאור המציאות. שלא לדבר על "לייב אין בית שמש" בהופעה חיה בבית שמש.

את זה אפילו הדאדאיסטים לא יכלו לדמיין.

המשך יבוא. או שלא.

☼ עוד מאת מירב פרץ ← להדפיס את המדפסת

  1. 1
    ניב חייט
    יום שישי 06.11.2009, 9:10

    יחי הרנדומליות. אגב, אומרים שגם דייוויד בואי הושפע מהכתיבה הדאדאיסטית.
    אני מציע גם לבקש מסטודנטים לאסוף משפטים אקראים של מרצים לאורך השיעור ובסופו לחברם לשיר. זה שומר על ריכוז של הסטודנט ומניב תוצאות לא רעות.

כאן איזור הקוֹמֶנְטַצְיָה…