כמה מחשבות על הגשות

לקראת עונת ההגשות התחלתי לשאול את עצמי מה המקור להבדלים באופיין של הגשות פרויקט הגמר במחלקות השונות. אני לא מתכוונת לפערים ולהבדלים באופי הביקורת עצמה, אלא דווקא לחומרים מהם מורכבת ההגשה (נא להעריך את ההימנעות המכוונת מהשימוש במילה "שיח"). למדתי בזמנו במחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל והכרתי אופן מסוים של הגשת פרויקט גמר אשר נשאר תקף במידה רבה עד היום – הגשה אשר מציגה בפני פאנל של מבקרים את התוצאה הסופית של הפרויקט כשהיא גמורה ומלוטשת, מופקת היטב ומונחת לפניהם לעיון/דפדוף/תצוגה בליווי הסבר מילולי של הסטודנט המגיש.

מאז שסיימתי ללמוד לימדתי בעיקר במחלקות לעיצוב תעשייתי ונחשפתי להגשות מסוג אחר בהן התוצאה הסופית מלווה כמעט תמיד במצגת נרחבת הפורשת את תהליך העבודה על הפרויקט. המצגת פותחת בדרך כלל במוטיבציה הראשונית, עוברת אל מקורות ההשראה, מציגה את הנוף בו ממוקם הפרויקט, ממשיכה אל תהליך העיצוב והפיתוח של המוצר ומסתיימת בדרך כלל במסקנה ובסיכום שמגולמים במודל סופי.

המודל הסופי בעיצוב תעשייתי תמיד זקוק לתיווך, הוא כמעט לעולם איננו הדבר עצמו – או שהוא בקנה מידה מוקטן, או שהוא עשוי מחומר אחד אך אמור להיות מיוצר מחומר אחר, או שהוא מפוצל לשני מודלים, אחד שעובד אך איננו מעוצב ואחד מעוצב שאיננו פועל. לעומת אפשרויות ההפקה המשוכללות המאפשרות למעצב הגרפי להציג תוצאה סופית שהיא הדבר עצמו, נדרש המעצב התעשייתי למצגת המתווכת ועוטפת את המודל הסופי.

מעולם לא נכחתי בהגשה בה הוצג מודל בלבד. לעומת זאת, ראיתי מספר הגשות בהן הוצג רק תהליך, ללא מסקנה וללא מודל סופי ומסכם. יש פרויקטים מסוימים בהם זה אפשרי ומקובל. לא כל המבקרים אוהבים/מרגישים נוח עם זה, אפילו הסטודנט עצמו לא תמיד חש בנוח. זה תמיד נתפס כוויתור מסוים, כחולשה, כמהלך חסר.

גם בתקשורת חזותית מלווים את פרויקט הגמר בהגשה אולם היא בדרך כלל מילולית. הסטודנט מספר על נקודת המוצא, המוטיבציה הראשונית ועל האופן בו הדברים התגלגלו לכדי הפרויקט הסופי. הסיפור הזה מכניס את המבקרים לאווירה של הפרויקט ומקרב אותם אל הסטודנט ואל עולמו אך מותיר בצל את רוב תהליך העיצוב. בקיצור – בדרך כלל רואים את התוצאה הסופית אך לא זוכים להציץ בכל מה שקרה בדרך אליה. שומעים על הפיתולים בעלילה אבל לא רואים אותם.

יוצאי דופן הם הפונטים. מי שמגיש פיתוח של פונט כפרויקט גמר מציג בדרך כלל את תהליך העבודה על הפונט בהרחבה ועם דוגמאות. פה נכנסים לפרטי פרטים ומלווים מקרוב כל סריף וכל רדיוס. האם עיצוב של פונט קרוב יותר ברוחו לפיתוח של אובייקט תלת-מימדי? אולי. אם כך אפשר לשאול מדוע פרויקטים שמציגים אובייקטים של ממש – אריזות וסביבות – לא מוצגים בליווי תהליך העבודה בדומה למוצרים תעשייתיים.

בהקשר של פרויקט סיום, דגש על התהליך נתפס לעיתים כחולשה. אם משתחררים מההנחה המוקדמת הזו אין סיבה שכל הגשה לא תכלול מידה מסוימת של חשיפת התהליך ותאיר גם את "מאחורי הקלעים" האפלוליים שלו. הגשה כזו היא לא רק מעניינת יותר אלא גם בעלת פוטנציאל לאפשר שחרור של התוצאה הסופית ממהלך ליניארי וחד־כיווני ומיקומה מחדש על רשת של צירים שמובילים אליה וממנה (נא להעריך את ההימנעות המכוונת מהשימוש במושג "ריזום"). כדי שזה יקרה צריך להעביר את הדגש מסוף הדרך למסע כולו, ממשפט סיכום להרבה כותרות ביניים ומנקודה אחת לשלוש נקודות וכמה סימני שאלה. צריך ללמוד לאהוב את התהליך.

ואחרי כל זה זיכרון קטן מהגשה. כסטודנטית בבצלאל השתתפתי בקורס תדמית של פרופ' ירום ורדימון. עיצבתי סדרת אריזות למוצרי קוסמטיקה ומשקאות איזוטוניים המיועדים לשני המינים ומתמקדים בהגנה על הגוף מפני נזקי הסביבה. העיצוב היה מאוד תוקפני יחסית ועשה שימוש בצבעים זרחניים ובאריזות קודרות אך זכה לאהדת המנחה והכיתה לאורך כל הסמסטר. להגשה עצמה הוזמן הפרסומאי ראובן אדלר שפסק בחביבות כי הביקורת החיובית לה אני זוכה מבני כיתתי נובעת מכך שהם אוהבים אותי. הוא מצא כי האריזות עצמן מזכירות אריזות של דבק מגע.

כמובן שנעלבתי. נסערת דיברתי עם ורדימון בהפסקה והוא ניסה להרגיע אותי ואמר לי משפט שהולך איתי עד היום – אם כולם אוהבים את הפרויקט סימן שלא הלכת רחוק מספיק.

זה נכון.

☼ עוד מאת מירב פרץ ← שעון ללא מחוגים #1

  1. 1
    יום ראשון 13.06.2010, 21:56

    הערכה מלאה על המנעות מלאה מהמושגים שיח וריזום.
    ומעבר לזה, תמיד מאחורי הקלעים מעניינים. לעיתים, יותר מעניינים מהדבר עצמו.
    בהגשות בצילום, אגב, נוטים לומר לתלמידים – אתם לא תהיו שם בשביל להסביר. התמונה צריכה לדבר בעצמה.

  2. 2
    יום שני 14.06.2010, 10:22

    טליה,
    נושא "ההגשה האילמת" – האובייקט מדבר בעד עצמו – הוא נושא חשוב שאני גם מאמין בו. כמעצבים עלינו לדעת לגרום לאובייקט לדבר בעד עצמו. אבל לעיתים להיות אילם ממש זה גם כובל, והסבר מילולי משלים אפקטים שבלתי אפשרי להציגם בהגשה, אך היו יכולים להיות מושגים בעיצוב בעולם האמיתי.

    מירב,
    מסכים איתך לגמרי על חשיבות התהליך, במיוחד עבור סטודנטים. אם יוצאים מתוך נקודת הנחה שמה שאנחנו באים ללמוד במוסד הוא _מהו_תהליך_עיצוב_, או _פיתוח_תהליך_עיצוב_אישי_, או _הכירות_עם_מגוון_תהליכים_שונים_לעיצוב_
    אז וודאי שהצגת התהליך היא הדבר היותר מלמד, הדבר שלשמו באנו.

  3. 3
    טליה זליגמן
    יום שני 14.06.2010, 11:19

    המצוקה בזה היא גם שהרבה צלמים מתחבאים מאחורי הצילום שלהם ומנוונים את היכולת שלהם לדבר. "אני לא אוהב/יכול/רוצה/מוצלח בלדבר", "הצילום מדבר בשבילי". אין מתנגדת גדולה ממני לעולם הזה שמסיר מעצמו את הצורך לבטא, לשווק במידת הצורך, להסביר, לבאר ולפרש.

  4. 4
    יום שני 14.06.2010, 11:24

    מסכים איתך. גם אצל אמנים גדולים, "טקסט תערוכה" או "שיח גלריה" יכולים להיות הכרחיים להבנת עבודה.

  5. 5
    יום שלישי 15.06.2010, 16:18

    נושא פרויקטי הגמר, נושא בוער בימים אלה, מלמד יותר מכל על ההבנות של העיצוב במחלקות השונות. הדברים של מירב הינם פתח מצויין לדיון עליהם. ובעקבות דבריה ברצוני להציע לחרוג מהנוהל המקובל של מחשבה ותגובות עליה, ולפתוח מחשבה חסרת תוכן שכותרתה "סיפורי פרויקטי גמר" ובה כל קוראי האתר מוזמנים לרשום כתגובות את סיפורי הגשות שלהם, ההגשה האישית או באופן כללי על המחלקה בה הם לומדים או מלמדים. מתוך סיפורים אלה, מתוך התוכן שיווצר, ניתן יהיה לקיים דיון יותר קוהרנטי ורלבנטי ולראות גם את השוני בין המחלקות והמוסדות.

  6. 6
    מירב פרץ
    יום שלישי 15.06.2010, 16:50

    ויקטור – החריגה מתקבלת בברכה. מסקרן לראות מה תעלה היוזמה בחכתה. מסכימה איתך שפרויקט הגמר מקפל בתוכו הרבה הנחות יסוד, תובנות ומסורות מקומיות.

  7. 7
    יום שלישי 15.06.2010, 18:23

    רעיון מעולה. מעניין איזה סיפרים ישתפו. אני בטוח שיש הרבה אנשים שיכולים לנצל במה כזאת כדי לכתוב את החוויות שלהם ואפילו לשתף בטיפים שיכולים לשמש סטודנטים שעדיין לא הגישו.
    ויקטור אתה רוצה לכתוב את המחשבה הזאת?

  8. 8
    מאור ברנדה
    יום שבת 19.06.2010, 20:16

    אני סבור שבסופו של דבר התהליך לא חשוב באמת. אולי רק באקדמיה. זה מה שנקרא overrated.
    תהליך הוא הדבר הזה שממציאים בסוף כדי למכור את העבודה. לא באמת צריך לעבור את התהליך כדי להגיע אל התוצאה.
    את התהליך עושים בשביל התהליך וגם לזה יש ערך.
    אבל בעיצוב טוב כמו בעיצוב טוב התהליך זה חירטוט של האקדמיה וגם מה שמוכרים ללקוחות כדי שזה יראה כאילו השקענו את כל החודשיים האחרונים במרתף חשוך במחשבה על הפרוייקט שלהם.
    או שזה עובד או שזה פשוט לא.

  9. 9
    מירב פרץ
    יום ראשון 20.06.2010, 10:36

    מאור, אני חושבת שהתגובה שלך משקפת את חוסר הסובלנות שקיים אצל חלק מהמעצבים כלפי תהליכי עבודה.
    הפוסט נכתב מתוך היכרות עם הנחת היסוד הגורסת כי דגש על התהליך נובע מחולשת התוצאה הסופית, אולם הוא מנסה לפרק אותה ולהציע אלטרנטיבה.
    מעבר לכך – הכוונה היתה לעורר מחשבה גם בנוגע לתפיסת העולם שגורסת כי קיימת בכלל תוצאה סופית, תפיסה לינארית שבה כל תהליך מסתיים בתוצר שהוא תוצאה ישירה של אותו תהליך. ניתן לחשוב על כל תהליך גם כמפה רוחבית בה התוצאה אותה אנו פוגשים היא נקודה אחת שיכולה להמשיך ולהתפתח. כך ניתן לחשוב את הפרויקט כפרויקט סיום או כפרויקט גמר אך זהו לא בהכרח הסיום או הגמר שלהם כפרויקטים.

  10. 10
    יום שבת 17.07.2010, 21:21

    בתור סטודנטית שמוצאת עצמה בתהליכי עיצוב ארוכים, שלפעמים התוצאה "טובה מהם" ולפעמים פחות לטעמם של המרצים אני מרשה לעצמי להגיב.
    לפעמים התהליך באמת נותן הסתעפויות, שכן הוא אינו סופי ויש מקום לפתח מגוון וריאציות, קולקציה, הנוגעת לאותו קונספט בגלל שהוא מאפשר זאת.
    דבר נוסף שנותן תהליך לעבודה הוא עומק, חיבור אישי ורגשי של המעצב והקהל עם העבודה. הרבה יותר קל להסביר למישהו משהו כשהוא יכול להזדהות איתו ולהבין את מחשבותיו של המעצב. כמובן שבאקדמיה יש פרוייקטים שבהם התהליך הוא פיתוח צורני בסיסי, שטחי, חסר לוגיקה או כל דבר אחר שאולי צריך. ואז יבוא אדם חיצוני ויגיד "וואו, איזה יופי, איזה עיצוב". ואולי מבחינת מאור, זה מה שהכי חשוב. וואו איזה יופי.
    מצאתי עצמי מעצבת צורות, אך לא מתחברת אליהן באופן בו אני מתחברת למוצר שיש בו את הקונספט והתהליך ("נשמה"), והאמת היא, ששני אלה גורמים לי לרצות לעשות עוד למען פרוייקט. כשיש לפרויקט "נשמה", הדבר מגרה אותי יותר מצורה סתומה וקפואה בחלל.
    אז אולי לא קלעתי בבחירות שלי לטעמו של מרצה זה או אחר, אבל מצאתי את עצמי מפתחת שיטה, תהליך עיצוב ייחודי בעל פוטנציאל רב להמשך.

  11. 11
    יום שבת 17.07.2010, 21:31

    אני מבינה את הקושי לשפוט עבודה כזו המכילה בתוכה תהליך, כי הרי, הכי קל לשפוט לפי תוצר סופי ולא לפי שום דבר אחר. אבל אני חושבת שאקדמיה שמלמדת אותנו לפתח כל מיני דברים בתוכנו, צריכה להיות פתוחה לתוצאות השונות שיתקבלו לאחר ארבע שנות לימוד. סטודנטים שונים אחד מהשני ויש למדוד אותם לפי מה שהם, ולפי יכולתהם, ולא לפי מה שרצינו שיהיו. אין כאן שטנץ.
    במתמטיקה 1+1=2, זה בטוח.
    בעיצוב 1+1=?

  12. 12
    יום ראשון 18.07.2010, 18:51

    שירלי
    אני רוצה לענות בציטוט מתוך שיר של נתן זך. זהו סופו של השיר "ההמשך יבוא" שהופיע בקובץ "שירים שונים"
    —-
    " […] ההמשך יבוא. אולי זה עוד לא
    ברור עכשיו אבל הזמן

    יפתור, יבחר, יאמר את הדבר
    במושגים של זמן, כלומר, לא
    כאן ולא עכשיו
    ואולי רק בעוד זמן רב."

ידעתם שבכלל אומרים 'תגובית'?