חירפוני לידה

לא קל לעסוק בקומיקס בארץ. ולא, אני לא מתבכיין, אלא פשוט מציין עובדה. לא רק שלא קל לעסוק במדיום המדהים הזה כאן בישראל (הכותב משוחד, סליחה מראש), עוד יותר קשה לפרסם ספר/חוברת קומיקס, מכיוון שבדרך כלל מדובר בהוצאה עצמית (אפילו כל הגדולים בארץ מוציאים בעצמם, או לפחות פרסמו על חשבונם לאורך שנים רבות). עכשיו, אחרי שהדפסתי את הספר החדש שלי (בהוצאה עצמית כמובן) והוא עדיין ממש חם מהתנור, הייתי רוצה לחלוק את תהליך העבודה, שהוא מרתק בעיניי – בגלל התמורות שבו. בסה"כ מדובר על שנה של עבודה, והרי ה"אני" של לפני שנה אינו ה"אני" של עכשיו. משהו היה חייב להשתנות, גם בקומיקס. וכדי שלא תחשדו בי ביחסי ציבור חס וחלילה – אפילו לא אציין את שמו, רק אספר על חבר שראה את התוצאה ואמר שזה נראה לו כמו "מאנגה גרמנית", יש לי הרגשה שהוא צודק.

ברור לי שיש גישות שונות לגבי איך מתחילים תהליך של פרויקט בעיצוב. יש את האסכולה שאומרת שקודם צריך לחשוב על קונספט ורק אח"כ על הפורמט, יש כאלו שמעדיפים פורמליזם כתנאי קודם לקונספט, הם צריכים את הקשקוש, את הסקיצה, את הניסיון הצבעוני, ורק אח"כ מגיע הרעיון בצורה אסוציאטיבית. אני לגמרי באסכולה של קודם הרעיון ורק אחר כך ציור (למרות שאני חמוש בטוש וקשקשן אובססיבי!). אני לא מסוגל לגעת בעיפרון לפני שאני יודע בדיוק מה אני אצייר ואיך. את תהליך העבודה על הספר הזה, התנעתי בתחקיר (למשל קריאה במישל פוקו וברוי פורטר שהיוו לי השראה) ואח"כ בפגישות עם כמה אנשים שדעתם חשובה לי. הרעיון התגלגל והחל לקבל צורה בתוך שבועות ספורים: זה הולך להיות פרוייקט קומיקס שבו אני עושה אדפטציה לסיפורים של סופרים שכותבים סיפורים קצרים. כלומר אני הולך להיות הבמאי, הצייר, אבל לא הסופר.

כעת, מה שנותר לי הוא למצוא סופרים. לא משימה כל כך קלה. הבטחתי שלא אעשה לעצמי יחסי ציבור ולכן לא אספר מי נענה לבקשתי, אבל בואו נגיד שפניתי לכמה מהסופרים המובילים בארץ בתחום הפרוזה הקצרה, ואפילו הרחקתי עד פולין (הסופר יאצק דנל, בן גילי, הסכים להעתר לפרוייקט אבל זה לא יצא לפועל מטעמי קונספט). בסוף שני סופרים הסכימו להעתר לבקשתי ותרמו מרצונם הרב וטוב ליבם את הסיפורים. הנושא נסגר בשתי פגישות קצרות. כל אחד שלח לי במייל שני סיפורים קצרים פרי עטו. בשלב הזה נפל לי האסימון והבנתי שהנושא שאני רוצה לעסוק בו הוא אוניברסלי ואישי-מאוד כאחד – מחלות נפש, אבל לייט. לא רציתי לחקור את הנושא, זאת תהיה התיימרות מצידי, אלא רק לנסות לגעת בו, להציף אותו למודע של הקורא, אפילו לשניה קצרה. שלב התסריט היה הארוך ביותר, ודרש סקיצות מרובות. זהו שלב בו אני עדיין מגבש (בראש) את איך הספר יראה, מבקש הצעות מחיר, מנסה לגייס כסף ולברר איך ומול מי אני מדפיס את הספר הזה, אם בכלל ירקום עור וגידים. בשלב הזה, כארבעה חודשים לאחר התנעת התהליך, היה ברור לי שאני מוציא את הספר הזה לבד, ולמרות שיש לי שני שמות שכבר הודפסו על מספר לא מבוטל של ספרים, אני לא אנסה לבקש תמיכה. לא עם הנושא הזה.

החלטה תקציבית קבעה כי הספר יהיה בשחור לבן. בהתחלה חששתי מהעובדה הזאת, כיון שראיתי את עצמי איש של צבע, דבר שהוא כמובן לא מחוייב המציאות. אח"כ אפילו נהיה כיף לצייר בשחור לבן! בערך בפברואר הייתי עם ארבעה תסריטים ביד, יש לי ארבעה סיפורים. פתאום הבנתי שסיפור אחד, שכבר מתוסרט (וזה לוקח הרבה זמן!), לא מתאים וצריך לחתוך אותו החוצה. עריכה, אני שונא את המילה הזאת, כמה שהיא חשובה. נשארתי עם שלושה סיפורים שיש להם קונספט אחד. החלטתי לשחק אותה ג'ים ג'רמוש, ולקחת כמה סיפורים של שני אנשים שונים ולהפוך אותם למעין אפיזודה אחת, בתל אביב, אפלה ומשונה. בערך במרץ התחלתי לכתוב סיפורים קצרים. באחת המחשבות הקודמות שלי – סיפרתי שהתחלתי לכתוב נובלה; אז לא, אני לא מדבר עליה, אלא על סיפורים קצרים שתואמים את הקונספט של ספר הקומיקס. יש משפט ביידיש שאומר שהאדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק. אז תכננתי לעשות ספר קומיקס של חמישה סיפורי קומיקס. בסוף יצא לי ספר קומיקס של שלושה סיפורים ועוד שלושה סיפורי פרוזה קצרים. ואני אמרתי שאני איש של "רעיון קודם לכל", בושה וחרפה.

☼ עוד מאת דן אלון ← נקודה באמצע המצח

  1. 1
    יום ראשון 13.06.2010, 9:39

    תאור תהליך העבודה מסקרן, ונורא כיף ששיתפת אותנו! מחכה כבר לראות את הספר!
    כל הכבוד על התעוזה!

  2. 2
    יום ראשון 13.06.2010, 9:54

    מעניין ביותר.
    שאלה שעולה לי בתור מי שעתידו הכלכלי לוט בערפל בגלל הרצון לעסוק בתחומים שדומים למה שציינת – מימון עצמי לביטוי עצמי:
    איך התפרנסת לאורך תהליך כתיבה שארך שנה? האם אתה פשוט עושה במקביל פרוייקטים כלכליים ועובד בזמן שנשאר? המודלים האלה של חיים מעניינים אותי ואשמח לשמוע.

  3. 3
    דן אלון
    יום ראשון 13.06.2010, 11:11

    תודה רבה רעות!
    אבנר, אכן, קשה מאד להתפרנס מזה בזמן תהליך העבודה, וחייבים לעשות דברים אחרים. הלוואי שאוכל לעשות רק את זה. הלוואי.

  4. 4
    יום חמישי 17.06.2010, 9:46

    מזל טוב, המון כבוד. נשמע מאוווד מעניין

הערה, ביקורת, פרשנות - הכל הולך…