צוטט ע"י

הכתב העברי והערבי הולכים ממזרח למערב
הכתב הלטיני, ממערב למזרח,
שפות הן כמו חתולים;
אסור ללכת נגד כיוון השערות,
העננים באים מן הים, החמסין מן המדבר,
העצים מתכופפים עם הרוח,
ואבנים עפות מכל רוח
ולכל הרוחות, זורקים אבנים,
זורקים את הארץ, האחד על השני,
אבל הארץ תמיד נופלת בחזרה על הארץ,
זורקים את הארץ, רוצים להיפטר ממנה,
מאבניה ומאדמתה, אבל אי אפשר להיפטר ממנה […]

— מתוך "שיר זמני", יהודה עמיחי
  1. 1
    שפרה קורנפלד
    יום חמישי 03.06.2010, 17:54

    בזכותך הורדתי עכשיו מהמדף את אוסף שיריו ושקעתי עמוק. תודה.

  2. 2
    יום חמישי 03.06.2010, 22:12

    אברהם, איזה תזמון!
    בדיוק אתמול הייתי בבעיות עם הג'ומלה (למי שלא מכיר – מערכת לניהול תוכן באתרי אינטרנט) בענייני RTL – Right-to-Left – כיוון הכתב של ערבית, פרסית ועברית.
    מה שמדהים בשרשורים שעוסקים בבעיות של תוכנות עם כיוון כתיבה זה – הוא שהם מלאים בתערובת של ישראלים, ערבים ואיראנים שעוזרים אחד לשני. תוך עזרה והתייעצות נוצר דיאלוג ביני לבין בחור חצי מצרי/חצי ירדני ודיברנו כמובן על פרשת הספינה. הרגשתי שזו הייתה הזדמנות אדירה לעשות משהו פרודוקטיבי – להציג את עצמי כישראלי שלא מזוהה עם כל דבר שממשלתו עושה – ולו בפני אדם אחד.
    כעת אני מרגיש שלכיוון הכתב השונה ולבעיות הטכנולוגיות הכרוכות בכך וודאי יהיה מקום של כבוד בדיאלוג הישיר בין עמים שונים במזה"ת.

    הערת שוליים: אדובי פתרו את הבעיה משלב מאד מוקדם בכך שקראו לגרסאות ה-RTL שלהם "ME" – ראשי תיבות של Middle East, אולי ברוח "מזרח תיכון חדש"… בתקווה לימים של שלום, אבנר

  3. 3
    יום שישי 04.06.2010, 21:51

    אבנר:
    לפעמים קל לשכוח שאנחנו לא היחידים בעולם עם אישיוז של כתיבה מימין לשמאל. זה כל כך מציק להחליף את כיוון הכתיבה במקלדת 10 פעמים בשעה.

    אולי בכלל, אנחנו צריכים, כמו שעשו ידידינו (לשעבר) התורכים/הטורקים, לייעל את השפה העברית ע"י החלפת הכתב העברי לכתב לטיני
    אם הם עשו את זה אולי גם אנחנו יכולים. היו הרבה תוכניות למעבר כזה שלא צלחו. השפה שלנו פשוט בעייתית ללא הניקוד לא? וגם ככה חצי מהמילים שלנו שאולות משפות לטיניות.

    שפרה אני שמח לשמוע שהמחשבה/ציטוט שפירסמתי הצליח להשפיע על מישהו. That's what it's all about. ♥

  4. 4
    יום שישי 04.06.2010, 23:19

    אברהם,
    בעידן מודרני ברור למה לייעל זה קריטריון מוביל. בעידן פוסט-מודרני נראה ששאלת הזהות תתפוס יותר מקום ואולי אין לתרבות מקום לשנות את הכתב שבזכותו, למעשה, היא התקיימה ("יותר מששמרו ישראל על השבת, שמרה השבת על ישראל", אחד העם – כמובן צריך להחליף את השבת ב"ארון הספרים היהודי" ומובן לגמרי שהתרבות השתמרה בזכותו).

    אבל עכשיו גם כבר לא בדיוק פוסט-מודרני, אלא גלובאלי. ומדברים גם על גלוקאלי. ובמדד הגלוקאליות – יש לי תחושה שאנשים היו נוטים ללוקאלי (השארת הכתב) על פני ביטולו (הנטייה לגלובליזציה). במיוחד בימים בהם הלאומיות (לפעמים לאומנות) חוגגת.

    נראה לי, אם כן, שהשאלה הפונקציונאלית בימינו היא משנית לשאלות של זהות גלובאלית/לוקאלית.

אולי יש לך משהו להגיד בעניין…