פרויקט גמר – לימודי עיצוב

ברצוני להציג עמדה שהינה מעבר לתגובה על נושא פרויקטי הגמר, נושא אותו העלה עפר, עמדה הרואה את בעיתיות פרויקטי הגמר כחלק מבעייתיות הרבה יותר גדולה ומשמעותית והיא בעיתיות אופן לימודי העיצוב בכללם.

לא אתפלא באם הרעיון לקיים פרויקטי גמר מגיע מפרויקטי גמר של מקצועות ההנדסה, פרויקטים הבאים להציג ולסכם ידע מקצועי, שהרי העיצוב רצה כל כך להדמות להם. רצון הבא לידי ביטוי בהגדרת העיצוב כתהליך של פתרון בעיות. אלא שבעיות העיצוב אינן ניתנות להגדרה כפי שניתן לכאורה להגדיר בעיות הנדסיות. בעיות עיצוב אינן ניתנות למדידה כמותית בלבד והן מערבות ערכים ואיכויות ולכן הן סבוכות ולא ניתנות להגדרה מוחלטת. אך אם נתעלם מבעיתיות זו, או נדחק אותה הצידה עד שימצא פתרון לכימות איכויות, הרי לכאורה כל פרויקט עיצוב ניתן להערכה אובייקטיבית של טוב ורע. ומי שקובע זאת כבר־סמכה הינו כמובן המנחה וחברי סגל ההוראה.

מתוך גישה זו אני זוכר הגשות לא מעטות שהתנהלו כמשפטי שדה בהן הסטודנט נגזר לגזרים והושלך מפני מנחים יודעי כל בבושת פנים.  אני מקווה שהיום הגשות כאלה לא  מתקיימות יותר, כי אין להן הצדקה היום, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה אקדמית.

כאשר העיצוב המודרניסטי פס מהעולם, פסה איתו הידיעה החד משמעית. כל ידיעה הינה רק דעה. דעה שזוכה לאישוש חוזר מתקבעת לזמן מה, עד שדעה אחרת עולה, הפרדיגמות המדעיות עצמן הנן דוגמא לכך. מי יערוב לי היום שדעתי היא הנכונה לכולם, הנכונה לתמיד, הנכונה לכל מקום. הרי אפילו על מה זה עיצוב טוב אין חברי הסגל תמימי דעים, ולכן אנו מקימים מסלולי לימוד נפרדים לכל דעה. במכון הטכנולוגי בחולון לדוגמא במסגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי יש שלושה מסלולי לימוד – חברה וסביבה, תעשיה ושיווק ויצירה ותרבות. מסלולים המשקפים שלוש תפיסות עולם שונות, שלוש גישות עיצוב שונות ולכן גם הערכות שונות לגבי מה הוא עיצוב טוב, פרויקט טוב.

אנו כבר מודעים לפלורליזם, אך פרויקטי הגמר ממשיכים להתנהל כאילו דבר לא קרה. המתודולוגיה נשארה אותה מתודולוגיה מודרניסטית, לינארית. כל סטודנט מתבקש לחקור את הנושא במהלך סמסטר אחד, להגיש תיק מחקר שבו כל המידע שאסף ורק בסמסטר השני בשנה ד להתחיל לעצב. תיק המידע שנבנה בעמל רב (למעשה היום העמל אינו כה רב כבעבר מאחר ומידע רב זמין ברשת, צריך רק לדעת לחפש) גורלו בדרך כלל להעלות אבק בפינה נשכחת לאחר שמילא את יעודו, הצגת העיצוב כמקצוע אקדמי העוסק במחקר והמעניק לבעליו ציון בגליון הציונים. דעה זו אינה מקורית שלי, אם נעיין בספרו הקלאסי של Lawson Bryan על תהליך העיצוב נראה שלוואסון כתב עוד בשנות השמונים שאינו מבין למה ממשיכים במסורת עבודת המחקר שאינה רלבנטית ואינה נכונה מתודולוגית לעיצוב. ואם אשאל את חברי המעצבים מתי בפעם האחרונה הם עשו עבודת מחקר שנמשכה מספר חודשים ורק לאחריה התחילו לעצב, האם התשובה לא תהיה בפרויקט הגמר שלהם?

עבודת המחקר תלושה מהמציאות ותלושה מההבנות שיש כיום על דרכי החשיבה והיצירה האנושית. הבנות שמראות שחבל על הזמן שמבוזבז על מחקר תלוש מצורך לתשובה. הדרך הטובה לעצב – תתחילו מיד לעשות סקיצות, לדמיין, לעצב, כאשר תתקלו בבעיה תעצרו, תחקרו, תחפשו את התשובה, ותמשיכו לעצב וחוזר חלילה עד למצב בו אתם שלמים עם התוצר. עבודת העיצוב לעיתים נדירות היא לינארית – הגדרת בעיה, מחקר, סקיצות, הצעת פתרונות ופיתח הפתרון הנבחר לקראת יישומו. יש המון אפשרויות אחרות, יש נקודות מוצא שונות, שבילים שמסתעפים ומביאים לעיצוב שאיש לא יכול היה לחזות אותו מראש.

פרויקט גמר צריך להיות תהליך מימוש של פנטזיה אישית, של הסטודנט לא של המנחה. הסטודנט רכש לאורך שנות לימודיו מיומנויות חשיבה וביצוע והוא עומד לצאת לדרך עצמאית. תפקידו של המנחה לעזור במימושה של הפנטזיה על ידי שאילת שאלות, על ידי דרבון לקחת סיכונים ולנסות לחרוג מהמצופה, ללכת עם הראש של הסטודנט ולהסיר את המכשולים המנטליים והפיזיים הנובעים מחוסר מיומנות של עבודה עצמאית. זו ההזדמנות של הסטודנט לשחק את מה שהיה רוצה להיות. רוצה להיות המעצב של אפל, של אלפא רומאו, של אלסי בבקשה התקבלת. רוצה להביע דעה, לזעוק צעקה בבקשה, רוצה להקים עסק משלך, לפתח רעיון שתוכל לממשו בהמשך, בבקשה. רוצה להציל את העולם או לעזור לאדם מסוים התקבלת בברכה.

לא פעם רואים המנחים בפרויקט הגמר פרויקט שלהם. אם הפרויקט לא יהיה טוב מה יגידו עליהם. הפרויקטים שאני מנחה, רק את חלקם אני אוהב, ויש אף כאלה שנוגדים את דרכי, אך עלי לכבד את דרכו של הסטודנט ולהנחות אותו בדרכו. הפרויקט אינו עיצוב שלי, אלא שלו ועליו להיות קוהרנטי לדרכו ולא לדרכי. תפקידי לעזור לו לסלול את הדרך לקראת המימוש. את דרכי, את דרכו של המנחה ומורים אחרים הוא למד בקורסים השונים לאורך שנות לימודיו, כאן בפרויקט גמר הדרך והבמה צריכים להיות שלו.

אך ישנה בעיה. גם אם אני עצמי כמנחה פתוח לדרכו של הסטודנט, אני נתקל שוב ושוב ברצון הסטודנט לרצות את חברי הסגל שיעריכו את עבודתו. לא פעם עלי להפיג חששות של סטודנט מלנקוט עמדה כי מטרידה אותו השאלה מה יאמר על כך מורה זה או אחר, אם אתה מאמין בדרכך לך בה.

לכן כדי להפיג את החששות אומר, בהתבסס על נסיוני, שלא ראיתי סטודנט אחד שנכשל בפרויקט הגמר, אלא אם פשוט לא חשב ולא עבד. כל סטודנט המגיש עבודה מושקעת עובר, גם אם לא מצאה חן עבודתו בעיני המנחים. אולי יקבל ציון נמוך, אך יעבור. ובינינו מה חשוב הציון? מישהו שאל אתכם פעם איזה ציון קיבלתם על פרויקט? אז תעיזו, תבחרו לעשות את הפנטזיה שלכם, תראו שזה יכול להיות המסע של החיים.

הצרה היא שכשסטודנטים מגיעים לשנה ד הם כל כך מיובשים, כל כך חסרי פנטזיה, כל כך מאולפים לרצות את המערכת שכאומרים להם תבחרו הם נרתעים ומתרצים זאת בכך שהמערכת לא פתוחה לקבל את דעתם.

זה לא מקרה. מערכת הלימודים בעיצוב, ואיש לא יודע/יודה שזו הכוונה, כוללת בתוכה שיטות של אינדוקטרינציה (אינדוקטרינציה בשונה מחינוך היא קבלת הדיסציפלינה ללא שאלות וביקורת, ומכאן תלות מוחלטת באשרור המערכת ונציגיה). השיטות – הצבת דרישות על גבול הטרטור, עבודה מאומצת על מספר נושאים במקביל, מרוץ, מתח, פחד.

לדעתי מי שלומד מעל ארבעה קורסים בסמסטר לא יכול להתרכז, להפנים, ליצור להסיק מסקנות ולתכנן את ההמשך, להתחנך. למיטב ידיעתי סטודנט לעיצוב בישראל לומד פי שניים קורסים בסמסטר מאשר סטודנט באירופה, לכן הם, האירופאים, כאלה גרועים. לכן עצתי לכל סטודנט אל תרוץ, פרוס את הלימודים על עוד שנה, שום אסון לא יקרה, ההפך אולי אפילו תהנה. ואת מתכנני תוכניות הלימודים אשאל מה היה קורה אילו במקום לפצל את הלימודים למספר רב של קורסים היינו מאחדים את שעות ההוראה ויוצרים קורסים בעלי נפח ומשמעות יותר גדולים ? היינו מפסיקים את מרוץ העכברים מקורס לקורס, מסימוני V על רשימות של מטלות, ומאפשרים התרכזות, העמקה והפנמה הן של הסטודנט והן של המחנך (אני משתמש במונח מחנך ולא מרצה או מורה כמונח ערכי לעומת מונח טכני או הוראתי). המחנך ילמד אותה כמות שעות אך בכמות קטנה יותר של פיצולים לקורסים נפרדים, גם הוא מרוויח מכך יכולת להתרכז ולדון לעומקם של דברים.

סיכום ביניים (ביניים כי יש עוד הרבה מה לומר על לימודי עיצוב). אלף-בית של עיצוב הוא לקחת את המצב הקיים ולהציע בו שינוי. לשם כך יש לשאול ולבחון את המצוי ולא להרתע מפרות קדושות. כשם שזו הדרך לעצב מוצרים, כך זו גם הדרך לעצב מעצבים, ולעצב את הדרכים.

☼ עוד מאת ויקטור פרוסטיג ← עיצוב לאן? בריף לעיצוב העיצוב

  1. 1
    לי שנה ג' וויצ"ו
    יום חמישי 15.04.2010, 23:17

    ויקטור שלום,
    ובכן, מיותר לציין שהעברתי את תגובתך לכל מי שרק יכולתי ,כולל למשפחתי הקרובה .
    זו טענה שלי שאני משמיעה מאז שנה א' :השיטה המהירה הזאת של "-בריף-סקיצה-סקיצה- הגשה", בעייתית במקום כמו אקדמיה שאמורה לעודד מחקר מעמיק ולספק את השקט התעשייתי לכך. אולי אשמע קצת תלושה מהמציאות ואגיד ,שעם מציאות "סטוצית" כזו -אני מעדיפה להישאר תלושה .לפעמים גם בכוח ,ואני אסביר בהמשך. משיחות עם בוגרים ועם "רגע לפני" אני למדה שהבילבול הוא רב, ורובם ככולם מושכים בכתפיים באדישות ואומרים שישתלבו .לפני הלימודים האקדמים הייתי הרבה יותר חדה, הודות ללימודי האומנות הפלסטית בתיכון (!) וידעתי להפריד כתער בין טפל לעיקר ולאן אני רוצה להגיע. נכון לנקודה זו, אני צריכה להפעיל כוח רב כדיי להשקיט את קהל המרצים שבמוחי, וזאת רק כדיי לחזות בתמונה כללית צלולה. הביטחון שלי בחיזיונות האלה שראשיתם ברעיון ושאת סופם טבעי לי לדמיין – זה אך ורק הודות ללימודי האומנות בתיכון.הלימודים אז, נתנו לי יכולת לשמוע בשקט רק את מה שטוב לי ומה אני צריכה בדיוק כדי להגיע לשם. חבל לי מאוד שאני לא יכולה להגיד את אותו הדבר על האקדמיה.

  2. 2
    יום שישי 16.04.2010, 1:11

    סליחה שאני מרשה לעצמי לכתוב בקאז'ואליות כזו (הרגע שתיתי שתי בירות עם חברים שלא מבינים כלום בעיצוב) אבל – די להיות נודניקים. כן אפשר לנקד עיצוב, אי אפשר לנקד עיצוב. אני מאמין שיש אמת פנימית לכל פרוייקט או פריט שעל פיה אפשר למדוד או להגות במידת קיום הבטחת השפה העיצובית. לפי התרשמותי מביקורות פרוייקטי גמר נראה שהבוחנים מבטאים לרוב דברי טעם שאינם נאמנים בהכרח לסגנונם או לאסכולה העיצובית שלהם אלא מראים על גמישות מחשבה, רעננות ואופקים רחבים.

    נכון שיש לסטודנט הישראלי לעיצוב המון קורסים ופעם לא היו כל כך הרבה תוכנות מורכבות ללימוד ובלה בלה בלה (מזכיר לכם שאני שתוי) אבל לדעתי לא קורה אסון אם מבינים אך מעט במהלך הלימודים ורק בתומם מתחילים ליפול החלקים הנכונים למקומם להשלמת התמונה המלאה (שתי נקודות לעצמי על מטפורה גרפית).

    ולגבי הדרמטיות שבארוע הצגת פרוייקט הגמר – אני לא מכיר כלי יותר יעיל בהפקת מוטיבציה לעבודה. אם לא תעשה פרוייקט גמר יתפוס אותך שוטר.

    עיצוב גרוע צריך לדכא ועיצוב טוב יש לשבח. עיצוב ממוצע אפשר ללמד בחוג במתנ"ס אחר הצהרים, עיצוב מופתי מגיע עם כתמי זיעה לפנות בוקר.

  3. 3
    יום שישי 16.04.2010, 9:05

    פוסט מעניין מאד, ובחלקו גם נכון.
    אין לי ממש תגובה עניינית לנסח אבל רק רציתי להגיב לסופראיילי שאמר "אני לא מכיר כלי יותר יעיל בהפקת מוטיבציה לעבודה. אם לא תעשה פרוייקט גמר יתפוס אותך שוטר". אני מצטערת אבל לדעתי זו פשוט גישה לא טובה – מעצב צריך לפעול מתוך מוטיבציה ליצור משהו, רצוי חדש, ולא מתוך המוטיבציה שאם לא יפעל יענישו אותו, זו היתה הגישה שלי לאורך כל הלימודים.
    אולי היית שיכור אבל בכל זאת!

  4. 4
    יום שישי 16.04.2010, 10:09

    מחשבה יפה.
    מתוך החוויה עולה הרבה שאלות נתחיל מהבסיס
    מה זה עיצוב? מה זה עיצוב טוב?
    הנקודה שמגיעים לשנה ד עם הרבה השלכות של כל מהלך הלימודים מבחינתי נוצר שלב של שטנץ, אסביר את עצמי: במהלך הלימודים אותנו דרכים שונות לעיצוב – סטטיקה, ממשק משתמש סמנטיקה וכו' ותוך כדי הסטודנט מנסה למצוא את מקומו ואת הדרך הביטוי שלו בתוך המערכת. המנחים – מרצים חווים את דעתם ומה שהסטודנט לא עושה את האבחנה שזאת רק עוד דעה דרך עיני המרצה וכל אחד רואה את הדברים אחרת ועל מנת לרצות את "המערכת" הסטודנט מאבד את הדרך שלו ואת אני היצרתי שבו לצערינו.
    אין אשמים בסיפור יש נתונים שיש לבחון כל הזמן מחדש כמו מצורים קיימים שמתחדשים כל הזמן לומדים תוך כדי נסיון וטעויות גם בכל מערכת חינוכית יש לבחון מחדש את דרך הלימוד אם היא נכונה ורלוונטית.
    ובאמת לשאול כל הזמן את עצמנו בתור סטודנטים ומרצים אם המסר עובד להיות במקום של למידה והתחדשות.
    זאת דעתי האישית בתור אחת שהיתה בתוך המערכת.
    אהבתי את מה שכתבת כן ירבו מחשבות.

  5. 5
    איציק רנרט
    יום שישי 16.04.2010, 11:46

    "לא ראיתי סטודנט אחד שנכשל בפרויקט הגמר, אלא אם פשוט לא חשב ולא עבד. כל סטודנט המגיש עבודה מושקעת עובר, גם אם לא מצאה חן עבודתו בעיני המנחים. אולי יקבל ציון נמוך, אך יעבור. ובינינו מה חשוב הציון?"
    ציטוט מהמאמר. אני מסכים עם הציטוט לחלוטין, וגם משתמש בו כנסיון להרגיע את הכמעט בוגרים, שכאמת מגיעים למצבי נפש קיצוניים מיותרים לגמרי. בית ספר לעיצוב זה דבר משונה, כמעט אוקסימורון, וכל דבר שהוא הרגל ומסורת דורש בדיקה וניעור. איש אינו יכול להגיד בבטחון שפורמט פרויקט הגמר המוכר לנו הוא האופטימאלי, אבל כרגע הוא כזה והוא די דומה ברוב המוסדות.
    אז זה מה שיש , וזה ניתן לצליחה, ובאמת מה חשוב הציון.

  6. 6
    יום שבת 17.04.2010, 10:41

    ד"ר חן למפרט כתב ספר מבריק על מערכת החינוך הישראלית:
    http://www.resling.co.il/book.asp?book_id=452

    למרות ההבדלים בין בית ספר יסודי לבין אקדמיה לעיצוב הדברים המרכזיים שהוא מדבר עליהם דומים מאוד.

    אני מצרף גם לינק לכתבה ארוכה אבל מעניינת על למפרט ועל משנתו בהארץ:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=1016099&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0

  7. 7
    יום שבת 17.04.2010, 12:26

    עפר תודה על הקישורים הרלבנטיים, קראתי בעניין ובהזדהות את הכתבה. ברור לי שהבעיתיות של לימודי העיצוב אינה נקודתית, אלא סימפטומטית. האמפטיה הוחלפה בחרדה במערכת החינוך ולצערי גם בעבודת המעצב. כתבתי על כך:
    https://sites.google.com/site/opendesigndiscourse/home/sa

    אני מצרף קישור להרצאה של דן פינק שמיועדת לעולם העסקים והמציגה את שיטת המקל והגזר כאפקטיבית בהתנהלות מכנית אך כמסרסת בעבודה יצירתית.
    http://www.ted.com/talks/lang/eng/dan_pink_on_motivation.html
    האמפטיה כלפי האדם והקהילה מתבררת כמפתח ליצירתיות בונה ומקיימת.

    ומי שצריך תזכורת מה בין פחד לאלימות – פינק פלוייד – החומה
    http://www.youtube.com/watch?v=M_bvT-DGcWw&a=M2eWJg2W2mY&playnext_from=ML

  8. 8
    יום חמישי 22.04.2010, 2:47

    העלית טענות רבות וטובות. אני, שעברתי מאסכולה מימד שנסגרה למנשר, הייתי צריך להשלים קורסים ולכן פרסתי את שנת ד' שלי לשנתיים והייתה זו בין ההחלטות הטובות שעשיתי. את פרוייקט הגמר שלי הגשתי לא שלם אבל לטעמי יצרתי את כל מה שרציתי ליצור והתעסקתי במה שבאמת רציתי להתעסק בו. כך שאמנם מדובר בפרוייקט לא שלם אך פרוייקט טוב.

    אני מודה לאלוהים כל יום שסיימתי להיות סטודנט ואני כבר לא חלק מהעולם הכאוטי הזה. להיות סטודנט זה קשה כי אתה מציב בפני עצמך דרישות שהן לעיתים בלתי הגיוניות מול כמות הידע וההיכרות שלך עם תהליך נכון ואישי של יצירה.

    עכשיו אני יכול להיות מי שאני באמת – ההתמודדות עם העולם האמיתי מכריחה אותך להתייצב באופן אמיתי מול הדרישה להשתפרות , כדאיות כלכלית ועמידה בזמנים מצד אחד, והדרישה הפנימית (שנחלשת אצל חלק מהמעצבים עם עזיבתם את הלימודים) להיות מי שאני באמת – לחצוב את הדרך שלי בסגנוני הייחודי.

  9. 9
    נטע משנקר
    יום שלישי 27.04.2010, 11:46

    ל – לי משנה ג' שכתבה בהתחלה:

    גם אני למדתי אומנות בתיכון – ואני יכולה להזדהות מאוד עם כל מה שכתבת. חוץ מזה , שאנחנו, כולל אותך, עברנו תהליך של ביקורת עבודות כבר בחטיבה – ותסכימי איתי שזה הכין אותך יותר טוב ללימודים..

    אני יכולה להגיד על עצמי שמאוד חסרה לי האומנות במחלקה (לא יודעת איך זה בוויצ"ו) אבל הכל יותר.. קר וגם מכוונים לשם יותר. אם עברת תהליך נכון בתיכון – את בטח לא תוותרי על זה (האומנות) כל כך בקלות. יש לי מחשבות בנוגע לפרויקט הגמר , שהן מאוד כוללת אומנות , ואני לא יודעת אם יצליחו לאכול את זה כ"כ… (המרצים). יש לך כיוונים לפרוייקט הגמר ? או שאת חושבת שתתאימי את עצמך ל"שוק" יותר. כלומר – יותר עיצוב גרפי נוקשה וסביבת מסך..

  10. 10
    לי וויצ"ו
    יום שלישי 27.04.2010, 16:20

    ל – נטע משנקר,

    פרוייקט גמר ? עוד שנה וחצי. יש לי מחשבות רציניות ביותר לעניין, הפנקס פתוח והיד מקשקשת.. אני גם מאוד משתדלת לא להידלק יותר מדיי על דברים (קשה..) ולחשוב על דברים שונים מאוד אחד מהשני.אסור להינעל בשלב הזה – זה מוקדם מדיי.
    להתאים לשוק? לכל אחד יש שוק שהוא מדמיין ושואף אליו, נדמה לי. שלי נראה בצורה של אגודה ידועה מסויימת שהייתי מאוד רוצה להתקבל אליה (תומכת מאוד באומנים צעירים), תחום הטקסטיל לבית, פיתוח צבעוניות קרמית, ואחרים. ולגבייך – בעניין ה"יאכלו את זה"..זה בעייה.
    אצלנו , לפחות, שמעתי שהשנה הייתה וועדה שאישרה את הפרוייקטים. אני רוצה להאמין שזה בשביל שסטודנטים יהיו סגורים על עצמם ולא יבזבזו זמן מיותר בנושא הפרוייקט. לראש מחלקה יש הרבה מאוד כוח והשפעה בנושא. אני שוב רוצה להאמין, שהמערכת פועלת למיצוי יכולות ועידוד של דברים "אחרים",
    אפילו אם הדבר יגבול בתחומים מנוגדים לתחום האם – עיצוב גרפי. אני יכולה להגיד לך שמה שמעודד אותי בכל העניין הוא ששם המחלקה הוא "תקשורת חזותית". וזה אומר שהכל שפיט לפי דעתי.

  11. 11
    יום שלישי 27.04.2010, 18:21

    ויקטור שלום,

    בתור בוגר המכון הטכנולוגי חולון בהתמחות ברודקאסט, כתבתך נגעה לליבי. אינני רוצה להכפיש את המכון, הוא מוסד מכובד ונפל בחלקי הכבוד להיות בוגר שלו, אך השיטה שלדחוף קורסים בסמסטר אחד היא שיטה שהפילה אותי לפעמים וגם המון סטודנטים.

    הנטל שעמדנו בו פשוט היה כל כך כבד שראיתי חלק מחברי נושרים ומחליטים שזה לא המקצוע שירצו ללמוד ולעסוק, דבר שהכאיב לי וגרם אף לי לערער ביכולותי.

    אני כל כך מתחבר לעצה שלך לקחת את הזמן ואולי להוסיף שנה.
    כשנכשלתי בפרוייקט הגמר שלי, הבנתי שכנראה שצריך זמן לנשום ולכן לקחתי לעצמי את השנה שהייתי צריך וחזרתי בתנופה כל כך גדולה שסיימתי בצורה המכובדת ביותר וקיבלתי תואר.
    חבל שהמוסדות מונעים מרצון לעשות כמויות בוגרים ולא מרצון ורווחת הסטודנט.

    פשוט כתבה מעניינת ואחת הטובות שקראתי לאחרונה.♥

  12. 12
    יום שלישי 27.04.2010, 21:54

    ויקטור שלום
    הייתי רוצה להתיחס לנושא המחקר שדיברת עליו.
    אני מאמין שהמחקר בדרך שמתבצעת כרגע הוא שגוי ומיותר, אך עדיין יש בו צורך.
    דבר ראשון אנחנו לא יוצרים בוואקום וחשוב לברר מה אנשים אמרו ועשו בנוגע לנושא שבו אתה עוסק. חלק בכדאי להיות רלוונתי וחלק בכדאי ללמוד מן העבר, לשמוע דעות נוספות ולהתפתח.
    בנוסף חשוב לחקור מהן הדרישות מן הפרויקט, לדוגמא: אם אני צריך להכין אתר למכון הטכנולוגי, צריכות להיות בידי עובדות לא רק על רצונות המכון אלה גם על דרישות משתמשי האתר, כלומר סטודנטים ואנשי סגל. נתונים שלא תמיד הלקוח יכול לספק ודורשים מחקר.
    שהוא ממש לא מחקר אוניברסיטאי טיפוסי.
    מאמר יפה ומעניין, האם ניסית להעלות דעות אלו בפני הנהלת המכון? אם כן מה היתה תגובתם?

  13. 13
    גברת פלפלת
    יום שלישי 27.04.2010, 22:11

    שלום, שמי גברת פלפלת ואני בעיצומו של פרויקט גמר בשנה ד'. אני וכפינה מבינות את הטענות שהועלו כנגד שיטת הפרויקט גמר, אשר כמו מערכות החינוך בישראל ובעולם מבוססת על הפילוסופיה של אריסטו, סוקרטס ואפלטון , המעודדת חשיבה בינארית של כן ולא, נכון ולא נכון. הוכח מדעית כי המוח האנושי לא מסוגל לחשוב בצורה בינארית, אלא בצורה יצירתית, אסוציאטיבית, ואמוציונאלית.
    אלברט איינשטיין הגדיר את היצירתיות כיכולת לחשוב אחרת, שלא כמו כולם. מבחינה אבולוציונית, תכונת היצירתיות הינה הכרחית, שכן רק יצורים אשר הצליחו לחשוב בצורה אחרת, שרדו בפועל בטבע.
    למרבה האירוניה, בתי ספר לעיצוב, אשר אמורים כביכול להוות מעוז היצירתיות, למעשה עובדים באותה שיטה בינארית של כן ולא- צריך לחקור נושא לפרויקט, להגדיר את המסר בשורה אחת, להיות נחרץ, להיות ביקורתי, להגיד כן, להגיד לא.
    אם מתעלמים לרגע מהכותרת המלחיצה של "פרויקט גמר", הפרויקט הזה הוא סך הכל אחלה פלטפורמה לעשיית פרויקט יצירתי, מקיף ושלם שמשקף את האני העיצובי והאישי של המעצב. לפעמים המערכת מקובעת ומנוונת, צריך לדעת להתעקש, לסנן, ולפעמים לתחמן. הכי חשוב זה עיצוב טוב ועדכני!

  14. 14
    יום שלישי 27.04.2010, 22:45

    אמיר שלום
    אני שמח שסיימת את הלימודים ולא נשברת, אני רוצה להתייחס להערה שלך בדבר כמויות בוגרים, נראה לי שהמסקנה היא שונה. אם רוצים מספר בוגרים גדול הרי הכי פשוט הוא להקל ולחפף העיקר שיסיימו ללמוד. אנו רואים שההתנהגות היא שונה ודווקא מכבידה מאד. התחושה היא שקו המחשבה המנחה הוא שונה.
    נראה שככל שאתה יותר מכביד אתה נתפס בעיני עצמך והסובבים כיותר רציני, מסורת שאולי השתרשה מהצבא. אך הכבדה אינה בהכרח עומק ובמקרה שבו נדרשת יצירתיות ההפך היא כובלת.
    כפי שאני רואה מהתגובות ההכבדה אופיינית כנראה למירב המוסדות שמלמדים עיצוב, וחבל.

    תודה על הפירגון ♥

  15. 15
    יום שלישי 27.04.2010, 23:11

    ניר שלום
    בהתייחס למחקר אולי אבהיר את דעתי. אינני טוען בשם אופן שלא צריך לחקור. לימוד הקונטקסט הוא הבסיס לכל עבודת עיצוב. מה שאני יוצא נגדו היא מתודולוגיה המקדימה את המחקר לעבודת העיצוב.
    פרויקט יוצא לדרכו לא מתוך ואקום, אלא מתוך ידיעות חלקיות, אמונות וסברות שיש לנו על הנושא. ומתוכן אנו מתחילים להציע הצעות ראשוניות. אותן יש לבדוק, לראות שמה שאנחנו מציעים אכן רלבנטי. תהליך העובדה אינו לינארי אלא מעגלי, מעגלי פעולה. שיטה כזו חוסכת בזבוז זמן על חקירה שאין לה תכלית.
    אחד המאפיינים של פרויקטי עיצוב הוא שבתחילת הדרך אין לנו מושג לאן נגיע וכיצד יראה העיצוב בסופו של התהליך. וכמו התוצר כך התהליך הוא חופשי, מגיב לדינמיקה של היצירה ולכן דורש חקירות שאין לנו מושג שנידרש להן בתחילת הפרויקט. אתה צודק זה אינו מחקר אוניברסטיאי טיפוסי. זו שיטת חשיבה שקוראים לה "Design Thinking" שמעניינת מאד היום אנשי עסקים ואם לנו היא נראת טבעית הרי עבורם היא תעלומה.
    בעניין שאלתך קשה לעצב מחדש מוסדות אקדמיים, גם אם יש היענות ברמה האישית.
    ולגברת פלפלת
    אל תכניסי את אריסטו, סוקרטס ואפלטון לסירה אחת, כי לא תגיעי ליעדך:)

  16. 16
    אחת העם
    יום חמישי 29.04.2010, 10:43

    כמה אנחנו אוהבים ללטף לעצמנו את האגו! שנה שלישית בויצו, שנה רביעית בשנקר, אריסטו, סוקרטס…., מתי נוציא את הראש מה#?%? ונודה שאנחנו זקוקים לאישור, אישור של המרצים, אישור של החברה, אישור של המוסד האקדמי. כל מעצב בניבכי נשמתו צמא לפידבק, למילה טובה ופירגון. בתכלס, חלומו הרטוב ביותר הוא לראות את המרצים עומדים נדהמים לנוכח העבודה שלו ופשוט בלי מילים – מוחאים כפיים בהתלהבות, כמו איזה סוף הוליוודי טוב. כי הרי העיצוב הוא האומנות שלנו, הבייבי שלנו, אבל מהי אומנות ללא גושפנקה מהמרצה האהוב עלינו. תכלס, לומדים הרבה בבית הספר אבל בחיים כמו בחיים או שיש לך את זה או שאין. אז קחו את זה לאן שאתם רוצים העיקר שתאמינו העצמכם.

    בהצלחה מאחת העם

  17. Pingback: יש לי משהו לאמר על «

מי שמגיב מגניב!