לגעת באויר לחוש את הרשת

כאשר הושטתי את היד מחוץ לחלון של הפיאט חמש מאות היד ידעה לגעת באויר. הוא הדף אותה אחורה כשהיא היתה פתוחה וניצבת לכוון התנועה, וההתנגדות פחתה כשהיא היתה מאוזנת. אני יכול לזכור גם את התנועות הגליות עם כף היד כלפי מעלה ומטה כדי לחוש את מטען האויר חפון בכף ידי. זהו זכרון מגיל חמש או שש. המגע עם האויר מזכיר את הדרך החדשה שנפתחת למגע עם הרשת.

apple מחייה את מחשב הלוח עם ה- ipad. מדוע מחיה? משום שאני משתמש במחשבי לוח מאז 2005, אני יכול לסובב את המסך ולהפוך אותו למשטח מגע, ואני יכול לקרא ולגלוש באינטרנט כבר כמעט חמש שנים. אני לא עושה את זה. זה קורה בגלל תסכול. תסכול הוא אינו דבר שעולה באופן מודע. הוא לעיתים מסתתר בדרכים אחרות, ולעיתים קרובות הוא הופך לתחושת אשמה אישית. זהו תסכול קטן ולא מורגש. זוהי תמצית החוויה שחברת Microsoft משאירה כטעם מר. זמן העלאת מערכת ההפעלה. בתחילה זה דקה תמימה. אחר כך שלוש דקות. אחר כך זה לא תמיד קורה כמו שצריך. חוסר תגובה. חוסר בעיקביות בתפעול. פעם אחת הכפתור של ה standby עבד, ופעם אחרת הוא לפתע לא עובד. הכל חצי אפוי. חצי עשוי. זהו פרוטוטייפ של תוכנה שנמכר. וזה תמיד מדהים אותי מחדש מדוע הם לא אופים את זה עד הסוף? הדופן הראציונאלית של Microsoft יושבת על המקום של נגישות. אם apple היתה פועלת בחלל תחרותי אחר, המחשבים היו מתפתחים לאט יותר ויקר יותר. ברור שכדי לאפות את זה כמו שצריך עד הסוף, לפרטי פרטים ולחשיבה ממוקדת של סביבת frustration free צריך להקדיש משאבים אדירים של מאמץ יצירתי וניהולי.

נראה עם זאת, שהמאמץ של apple ישרת את כל התעשייה לייצר מכשירים חדשים בסטנדרט 'חופשי מתסכול'. כלומר, הפשטות, ועם זאת התחכום הנדרש כדי שכל פעולה תעבוד באופן אינטואיטיבי, תגיע גם ליצרנים האחרים. מחשבי לוח מבוססי LINUX או  Android, יכולים לייצר את הנגישות והחופשיות שכל כך חסרה במוצרים ובמערכת של apple. מערכות אלה פתוחות ליצרנים כמו ASUS שמסוגלים לייצר מכשירים זולים בטכנולוגיה דומה.

אך הרשת עדיין ברובה מחוברת למגע עם המסך. עם התצוגה המפוקסלת. ונשארת איזה שהיא תחושה של החמצה. כי החושים השונים האחרים מרגישים מורעבים. המגע הוא שטוח ולא מרקמי. אין ריח דיגיטלי. אי אפשר למצא את ה- RGB של הריח. הריח הוא חלקיקים כימיים. בלוגים על הנושא הסנסורי של ריח מעידים על התקדמות איטית ביותר בתחום משום שנדרשים לכך מאות אם לא אלפי מיכלים שונים כדי ליצור את מגוון הריחות העצום שאנחנו מסוגלים לאבחן. הריח מקושר למוח הקדמון ובאופן הזה הוא מעלה זיכרונות באופן מהיר פי כמה מתמונה. חברת סטארט אפ ישראלית בשם Scentcom מבטיחה גדולות ונצורות.

וכמובן מגע אמיתי. משקל, תזוזת משקל. טקסטורה. חספוס. צורות. תנועה. חפצים. חפצים שמשתנים. קירות. אטמוספירה שלמה.

נראה שאנחנו רק בתחילתה של תקופה מרגשת בכל הנוגע למה הרשת יכולה להציע לנו בתחום החוויה האנושית, הנסמכת על החושים והתחושות הפשוטים ביותר.

☼ עוד מאת עזרי טרזי ← להתבונן על שקוף

  1. 1
    יפתח ל.
    יום ראשון 11.04.2010, 19:47

    הגישה של אפל באמת מוכיחה את עצמה ומחנכת את השוק לגישה שלהם. מה שמוביל לחידושים בתחום העיצוב. אני עדיין מנאמני המייקרוסופט, אולי זה סתם מהרגל.

  2. 2
    יום ראשון 11.04.2010, 20:01

    גם אותי התקופה הזאת מרגשת מאד. יציאה ממיתון תמיד מביאה לחידושים טכנולגים מסעירים ולקפיצות גדולות קדימה.
    אך הרגשות אצלי מעורבים – ברגע שהטכנולוגיה הופכת להיות חלק מאיתנו אנחנו מייצרים תלות ונשלטים על ידיה – וזה אומר שאנחנו הופכים להיות תלויים בתאגידים, שרק רוצים את הכסף שלנו.

  3. 3
    יום שני 12.04.2010, 13:31

    בתגובה לאברהם – בקטע הזה מעניין לחשוב האם מהפיכת הקוד הפתוח תוכל בסופו של דבר להגיע גם לחומרה. יש ניצנים לזה – לדוגמא ה-Arduino – וראו http://www.arduino.cc, וגם את ה-FAQ שמדבר על חומרה בקוד פתוח.

    יחד עם זאת, ועם הדברים המדהימים שעושים עם ה-Arduino שאפשר לראות ביוטיוב, נראה שהגישה לחומרה קשה יותר עבור הציבור מאשר הגישה לתוכנה ולכן עדיין התאגידים שולטים – בעוד שבשוק התוכנה – הקוד הפתוח כבר תופס נתחים חשובים.

    אבל אולי כאן התשובה? נחכה ונראה, לא?

  4. 4
    ערן
    יום שני 04.04.2011, 16:56

    בנוגע לחלק האחרון של הפוסט, ממליץ לראות את Fabian Hemmert מעצב גרמני עוסק בנושא הזה. אפשר לראות הרצאות שלו מTED.COM או שם או ביוטיוב.

אולי יש לך משהו להגיד בעניין…