את אדי גולדפיין

סימני חיים

מעולם לא היה הלוגו בעין הסערה כפי שהוא כיום, עם הופעתם של אתרים מפתים בעלי אופי פורנוגרפי משהו, מהסוג הנמוך ביותר. עם הצעות לשירותי עיצוב ומיתוג במחירי סוף־עונה–הכל־כלול ובראשם לוגו ב־$5, אנו ניצבים ללא ספק בפיתחו של עידן חדש בזירת העיצוב הגרפי, המיתוג והתדמית.

הלוגו היה ותמיד יהיה אותו יהלום משובץ בקפידה לאורך התדמית הגרפית של העסק, אותו קסם המבליט מוצר מתוך המדף. מחובתו להיות ברור ומלוטש, חד, ישיר, ייחודי, ייצוגי ומרשים. בין אם סמל או סמליל, עליו לשאת באחריות את ייעודו: להאדיר את ערכו הנתפס של המותג או המוצר ולהיות פרצופו של העסק. על אף שאין מדובר בסך כל הייצוגים של המותג, הלוגו הוא הסמן אליו חוזרים פעם אחר פעם מתוך יחסי אמון ואפילו אהבה.

לוגו אינו סתם רישום יפה או ניסוי בפירוטכניקה גרפית רוויית אפקטים פוטושופיים או פטנטים זולים אחרים. מדובר בסימן איקוני הטומן בחובו רעיון, סיפור, ערך ומשמעות. לעיתים זמן ביצועו קצר משמעותית משעות המיפוי והאיסוף האינסופיות בחיפוש אחר רעיון מקורי. פעמים אחרות, הרעיון הוא זה שמגיע כהברקה תוך שירבוט סתמי על פיסת נייר בשיחת הטלפון המקדימה עם הלקוח, וביצועו עד לדיוק המיוחל הוא המסע הארוך והמייגע: קו אחר קו, רווח אחר רווח.

עיצוב לוגואים וסמלים מהווה אתגר בכך שהוא מאלץ את שני הכוחות—האיך והמה, התוכן והצורה—להיפגש וליצור את התו החשוב הזה, אותו סימן, אותו סמל איכות.

האינטרנט, עם קלות החיפוש אותה היא מאפשרת, היא ללא ספק כלי משמעותי בשלבי המחקר והאוריינטציה הקריטיים. עבר זמנם של כיתותי רגליים מייגעים בספרייה ושעות ארוכות של עלעול בכתבי־עת. מצד שני, האינטרנט הביא עמו גם את קללת הקלות הבלתי נסבלת של תופעות נלוזות ומקוממות, אפילו פושעות לעתים, כמו הורדתם של דימויים חינמיים, קנייתם ומכירתם מחדש של סימנים וסמלים מוכנים מראש מאתרי תמונות והצגתם כעבודה מקורית מעשה ידי "המעצב". קל ופשוט יותר מפגישות עם הלקוח, הבנת המוצר, אופיו, ערכיו ויתרונותיו.

אין קיצורי דרך לשעות הסקיצות האינסופיות בחיפוש אחר אותה פריצת דרך רעיונית שתוביל, בתקווה, לתרגום צורני מתאים בשלמות ויופי כמו "יינג ויאנג". לצערי, אנו עדים יותר ויותר לתופעת הפלגיאטיוּת ההמונית והפיכתה לסטנדרט בקנה מידה גלובלי.

לוגו שנבחר עבור עריית נתניה נמצא כמשמש גם חוף בכינרת.



לוגו שנבחר עבור עריית נתניה נמצא כמשמש גם חוף בכינרת.

אם התופעה תמשיך, הפרקטיקה המקצועית של העיצוב והקודים האתיים הקיימים בקרב סטודנטים ומעצבים צעירים יושחתו לבלי היכר. לאחריהם לא יאחר להציף אותנו זיהום ויזואלי בזירה הסיטונאית והקמעונאית. עיצוב לוגו עולה כסף. על אבחון רפואי משלמים כמו גם על הערכת שמאי או עריכת חוזה בידי עורך דין. אז נכון, לוגו טוב איננו עניין של חיים ומוות, אך הוא בהחלט עניין של חיים לעסק או למוצר ועל כך אין להתפשר. הייתכן אם כך שמחירו של לוגו יישא תג מחיר של $5 בלבד או ש"חבילת מיתוג" תוצע במאות שקלים? מבצעים והצעות מגונות במחירים מגוכחים הופכים אתרים אלה לבזאר פרוע עם אזור חלונות אדומים משלו, בו ניתן לקנות אהבה בזול, אך לזמן קצר.

☼ עוד מאת אנטיילד מארח: יונית נעמן ← בגרות

  1. 1
    אבירם
    יום שבת 26.12.2015, 15:18

    אדי, מאמר מעניין וחשוב.. לצערי הנושא כל פעם נידון במסגרת
    פורומים סגורים של מעצבים משוכנעים והעניין פחות יוצא החוצה
    ומגיע למקומות או לצמתים של מקבלי החלטות, מנהלים, לקוחות וכו..
    לא פחות מצערת העובדה – בלי להכנס לשמות
    שיש בין המעצבים כאלו שבמו ידם הורגים את המקצוע

  2. 2
    יום שבת 26.12.2015, 17:34

    אבירם תודה,
    זאת בדיוק הסיבה שאני מציף את הנושא בכל פעם מחדש, בפני לקוחות וסטודנטים כאחד. הספר שלי "סימני חיים" שזה עתה הוצאתי נולד כתגובה לתופעת ה"בזאר הטורקי" עליו אני מדבר. חשוב לשתף ולדבר על הנושא שוב ושוב!

  3. 3
    מרגנית עופר
    יום שבת 26.12.2015, 21:50

    אדי יקר,
    אתה לא לבד. אנשים אינם צריכים מעצב משום שיש להם 'טעם טוב', אינם צריכים פסיכולוג משום שהם 'מדברים עם עצמם'. הם צריכים רופא כשד"ר גוגל לא ריפא אותם…
    זה מעבר לעולם החדש שהאינטרנט מאפשר לנו. לא נעים לדעת שאתה זקוק למישהו ושהוא יודע משהו שאינך יודע. האינטרנט מציע פתרונות. לפעמים לכאורה ולפעמים באמת. כר נרחב של ידע פתוח בפני כל מחד אך מאידך מי שקורא מה שאינו בתחומו, לא תמיד מבחין בין אינפורמציה לדיסאינפורמציה, בין אמת לשקר, בין עומק למצג שווא של עומק ,או בין מה שקראת אהבה קצרה ובזול לבין אהבת אמת…
    אני מאמינה שמי שטוב ועמוק וחרוץ – שורד ואף מצליח.
    התפקיד שלנו הוא להעביר זאת לדור הבא. למענם ולא רק למעננו.
    מרגנית

  4. 4
    יום ראשון 27.12.2015, 11:17

    מרגנית-
    תודה על הפידבק. את צודקת, בעיקר בעניין של חוסר הנעימות של בני אדם "להודות" שהם לא יודעים. נגעת כאן בעצב חשופה ומודלקת ואני באמת לא יודע איך מרפאים את זה. אני טיפה יותר פסימי שמי שטוב ועמוק וחרוץ, שורד ואף מצליח. לא מודדים היום "עומק" אלא רק "רוחב" במדד ה"לייקים".
    אדי

  5. 5
    יום שני 28.12.2015, 12:25

    תודה אדי, אין ספק שהנושא סופר רלוונטי. שנים אנחנו כבר יודעים שגם למשל באמנות, מסתובבים ישראלים בממלכה המאוחדת, מספרים שהם ״סטודנט עני לאמנות״ ומוכרים ציורי שמן ״מקוריים״ שיוצרו בפס ייצור בסין במאות ליש״ט.
    מעבר להונאה שבכך, מעניינת אותי השאלה – האם מעצבים אמיתיים נדרשים בדור הזה, של הלוגו ב-5$, לשדרג את השירות שהם נותנים כך שיהיה מובחן בבירור מן השירותים הזולים. אחרי שיהיה מובחן, כמובן שיהיה צורך לשכנע את הלקוחות בכך שהערך המוסף שווה להם את התשלום הגבוה יותר.
    האם יש לך מחשבות כיצד ניתן להעביר את המסרים האלה לציבור הלקוחות, מעבר למאמרים מן הסוג הזה? פעילות של איגודים מקצועיים? כנסים? קוד אתי מחייב? ריכוז דיווחים על הונאות? גילוי דעת? ״תו כשרות מקצועי״?

  6. 6
    נירה בר
    יום חמישי 31.12.2015, 9:24

    אדי, תודה,
    כעצמאית אשר נמצאת במעגלים עיסקיים – נטוורקינג, בהם יש אנשים ממקצועות שונים, יש בורות גדולה לגבי הצורך בעיצוב גרפי, מיתוג, שפה גרפית שתלווה את העסק וכו' – אנשים יודעים שצריך – אבל למה לשלם למעצב כשאפשר להכין לבד…
    מרגע שהאינטרנט איפשר לאנשים "לעצב לבד" כי הכל כך כך נגיש, גם תוכנות וגם חומרים, חינמיים או לא – ירדה קרננו. אני מוצאת עצמי מסבירה וממחישה ככל הניתן – במסגרת 10 דקות בנטוורקינג – תהליך עיצובי – של לוגו למשל – המחקר, ההשקעה, סיעור המוחות, בריף, סקיצות וכו – השלב הזה לרוב מאיר את העיצוב המקצועי, באור הנכון .
    במסגרות שכאלו – אנשים מתחילים להבין שתהליך עיצובי זה לא רק כמה שירבוטים יפים שעושים 2-3 דקות במחשב. אך הרוב לא יודעים ולא מבינים.
    מציינת גם כאן את הזילות באיורים למשל – חוסר הערכה לזמן והשקעה, של חשיבה ועשייה כדי להעביר באמצעות איור – מסר.

הערה, ביקורת, פרשנות - הכל הולך…