באב אל ואד

Bab-el-Wad

עיפרון על נייר, 240*350 סמ׳.

  1. 1
    יום ראשון 11.01.2015, 9:55

    מעניין מאד. לקח זמן לפענח. בעמ' הראשי של המגזין זה היה נראה כמו מפיות/טישיואים שעליהם רישומים וגם קצת כמו תיונים, כנראה בגלל הקיפולים והתלת־מימדיות שהם יוצרים. ולא הכרתי את המילה "מיחוי", יפה שיש אותה.
    החלק שהכי מאבסרד את העניין עבורי הוא שריון הגלגל האחורי, שנראה תלוש, לא מחובר. ופתאום זה נראה ממש לא כמו משוריין אלא כמו איור, אפילו קצת נאיבי, של משוריין. אבל זה לא רק הוא, זה גם הגיאומטריה שנראית לפתע פרימיטיבית מאד, גם המסמרים שמסודרים מדי ואולי גם האווריריות המוחלטת של כל זה. וודאי גם ההשטחה, ההפיכה של זה לדו־מימד ממבט צידי בלבד.
    מה זה הרקע?
    ולקינוח, איך אפשר בלי הטייק של החמישיה, בכיכוב קרן מור, על הנושא: https://www.youtube.com/watch?v=NKVtoyOZB2Y
    החמישיה הקאמרית – באב אל וואד

  2. 2
    יום ראשון 11.01.2015, 22:42

    תודה אבנר!
    הרקע הוא רצפת בטון. הדפים פשוט מונחים על הרצפה, צילמתי אותם מלמעלה.
    גם אני שמחתי למצוא את המילה העברית ״מיחוי״ (ולמי שלא מכיר: מיחוי היא פעולה בה משפשפים בעדינות עיפרון על אובייקט כלשהו בעל מרקם, ומקבלים את מרקמו על הנייר, כמו שילדים נוהגים לעשות לעיתים עם מטבעות).
    לגבי שאר המחשבות – אני משאירה את זה פתוח כרגע, שמחה לשמוע פרשנויות שונות.

    החמישיה זה תמיד טוב, אני מוסיפה כאן גם את הגירסא של הבילויים:
    https://www.youtube.com/watch?v=aPvBTAsNtAU

  3. 3
    יום שלישי 13.01.2015, 13:47

    גם אני ראיתי טישיואים. עבודה מקסימה ואחלה שיר.

  4. 4
    יום שלישי 13.01.2015, 16:04

    אני גם חושב שהשיר טוב, ואפילו יש בו קטע קטן גאוני ("לא יתחילו בלעדינו"). אבל מה שלא הכרתי זה הוידאו, שהוא מופתי בעיני. מתלבט אם היה צריך את הקטע של האסיר וההכאה… או שהמבט והדיבור האלה של נועם ענבר כל כך חזקים שאין צורך בשום תוספת.
    מעניין שיש בין שתי הסאטירות יותר מ־10 שנים, אך להבנתי גם הבדל במיקוד: הפורנוגרפיה של האבל מחד והסכיזופרניה שיש בחברה כלפי מוות מסוגים שונים מאידך. גם אופן ההבעה שונה – על אף הכוח הויזואלי של הקליפ של הבילויים, המבע אצלם הוא קודם כל דרך המילים והמוסיקה ואילו אצל החמישיה זה בראש ובראשונה בימתי/ויזואלי.
    הויזואליות של הזכרון, היא להבנתי במוקד העבודה שלך ואשמח לראות עוד עבודות בהמשך לזו כדי לפענח יותר.
    לגבי רצפת הבטון – בארכיטקטורה זה מן נס שפלדה ובטון עובדים כל כך טוב ביחד, מה שמאפשר את הטכנולוגיה של הבטון המזויין. הסיבה הפיזיקלית לכך היא שמקדם ההתפשטות שלהם דומה מאד, ועל כן הם יכולים להתרחב ולהתכווץ יחד, בלי שיווצר נתק ביניהם.
    מעניין שגם כאן הפלדה והבטון עובדים יחד, במישור אחר, אבל זה לא לחלוטין בלתי קשור. הרי שניהם בעצם חומרי יסוד באנדרטאות הישראליות, יחד עם האבן. ואחת הסיבות שמשתמשים בהם הם המאפיינים המבניים שלהם – חוזק לצד פלסטיות, שהם בעצם אותם מאפיינים שהופכים אותם לשימושיים כל כך גם באדריכלות. החיים של המוות שוכנים בבתים די דומים לאלו שהחיים עצמם שוכנים בהם, ועוד יותר כך באנדרטה הספציפית שמיחית.

אולי יש לך משהו להגיד בעניין…