מילים

מילים מתעופפות. ברווח בין המחשבה לרגשות. נפלטות, כואבות, משחררות, פורצות דרך, סדק, חרך כואב בין הלבבות. מילים מתפוצצות. הר געש של תחושות ואותיות, דף לכל עבר, מתרסק על קרקע הבריות. נמסות, נעלמות, נשטפות בזרם הדקות והשניות. מילים דוקרות. רכות, חדות ונוקבות, אמת קרה או שקר הנפשות. מראה, מפה – הדרכים הנסתרות. מילה. ברית מילה. תחילת סיפור וסוף האותיות. פסיק ונקודה, סימן קריאה ושאלה, סוגר(יים), נקודותיים, מקף – ומעקף. מרכאות ואותיות, סופיות, סופניות.

שורות שורות כמו חיילים אלי קרב, צועדים בטור, בשורה, חללים ריקים כמו מצבות. שדה טרשים חרוך, אבוד, נשאר לו מאחור. השיירה עוברת, הכלבים נובחים, לאותיות אין אף מסתור. אזובי הקיר, שלהבת ארזים – משקיפים, בוכים ונאלמים. מה יגידו? מה יאמרו? את קיצם סופרים הם לאחור. מילה מפה, מילה משם, משפט, פסוק, עוד חור שחור. נבלע ונעלם, נאלם. אליהם הלוך חזור. כפוף נכנע לכל מילה, לכל שורה שחודרת אל מסתור. מצולק, פצוע, עם שארי בשר תותחי מזמור. משתטח, על הדף, לבן וקר ומכופף. חסר אונים, אפיסת כוחות – מלא זעם זעקות. מילים קשות וכואבות, מצולקות, חורכות, את המשטח הרך את הנשמה, את עומק סערה. פוצעות, חותכות, עמוקות פולשניות.

שרוע גוש בשר, ממעל עוד אלפי מילים חגות.

☼ עוד מאת אלעד משען ← היצירה האמיתית

ידעתם שבכלל אומרים 'תגובית'?