הדף הלבן

מרחב אינסופי של אפשרויות פתוחות. מפחיד, מרגש, מאיים ומפתה כאחד. ניצב לו בדממה, בשקט, הזמנה פתוחה. היד מושטת אל הריק, אל הכלום, אל הפוטנציאל בלבד. מהותו של רעיון, של הגשמה. לבן בוהק ומסנוור מחכה להתמלא. שיכתבו עליו, שיציירו עליו, שימלאו אותו עד אפס מקום. יריעת פתיחה.
ומנגד היוצר. מרוגש, מהוסס, מתלבט ומפחד. הדברים משתוללים להם באוויר, במרחב הזה שבינו לבין הדף הלבן. שדים שיש לתפוס ולקרקע, לחרוט אותם אל תוך הדף, להנציח את המופשט. להפוך אותו לתוכן, לצורה, למהות ויישות. מערבולת מסחררת של רעיונות חגה מסביב. להקת עורבים צורחת. צבעים, צורות, מילים ומחשבות נטולי צורה, גמישים ומשתנים בין רגע. כל רגע. עד שינעץ בהם החץ, יצמיד אותם לקרקע אל הדף הלבן. להכתים אותו, את לובן בוהקו. ללכלך ולצבוע בדם רעיונות. למלא, לרסס, למרוח.
קרב איתנים בין היוצר, הדרקונים, והמשטח הפתוח. קרב של יצרים, של להט ותשוקה. לרדוף, לתפוס ולמסמר. לקרקע. לקעקע. עד הרגע המיוחל, מונצחים בדף הלבן. לעולם, או עד שיכלה. נצחון היצר על המופשט, על הרעיון. נצחון או אובדן. והפסד. על כל שד שנכלא בין המילים, בדיו ובצורה, יש עוד אלף שדים שנסו לחופשי, נותרו חגים למעלה, משקיפים וצוחקים. בלתי מנוצחים, עד הקרב הבא. מביטים בחבריהם שרועים על הדף השטוח. על החד מימד. חברים שאיבדו את מהותם. את לב קיומם, הקריבו את עצמם לרעיון ולצורה.
מהמופשט למתפשט. לפשוט. לקבוע. למונצח.

☼ עוד מאת אלעד משען ← הדרך האחרת

הערה, ביקורת, פרשנות - הכל הולך…