אֵין לזה סוף

לערב אחד, לקראת בחירות 2006, כיסיתי את קירות הבניינים ושמי הערב של שכונת נגה ביפו בהקרנות ענק של פתקי בחירות מחאתיים. ההקרנות, בגודל של שלטי חוצות או כדגלים, הפגינו לראווה את הפער בין משמעותה של מילה וכוחה להצביע על תופעה קיימת במציאות לבין השימוש הלוגואיסטי-פלסטי-שיווקי-צלופני שנעשה בה בכזאת קלות.

כאלה הם, כך טענתי, פתקי הבחירות שלכאורה ייצגו (ועדיין מייצגים) את המפלגות. מילים כמו יש, כן, אמת, עם, פה, נץ וכיו"ב מהפתקים של אז, מכסות את המפלגות בשפת גירויים שקרית. לעומתם, הפתקים שלי, ניסו לצעוק משהו באמת.
לתערוכה ההיא קראתי אֵין. למרות שקיוויתי.

מורן שוב | אין – הכח להשלים. רח' רוחמה פינת רח' סגולה, נגה, יפו, 25.3.06. צילום: מורן שוב

מורן שוב | חדל. ציני, אירוני, ביקורתי ונוּגה. רח' רוחמה פינת רח' אפ"ק, נגה, יפו, 25.3.06. צילום: אסף עברון

☼ עוד מאת מורן שוב ← מי מינור?

  1. 1
    יום שלישי 05.08.2014, 21:28

    מלא מעוף ורוח הבדים האלה שצועקים מילים

ידעתם שבכלל אומרים 'תגובית'?