מה בכלל הקשר בין עיצוב לסוד?

בשנים האחרונות אני מלמדת קורס ב'גורן', החוג לעיצוב במכללת עמק יזרעאל, שנקרא 'פיתוח קונספט לפרויקט גמר'. מטרת הקורס ללוות את הסטודנטים בגיבוש הנושא ותהליך המחקר כשלב הכנה לקראת העבודה על הפרויקט.

הדבר שמייחד את פרויקט הגמר הוא העובדה שכאן, אולי לראשונה, נדרש/ת הסטודנט/ית לא רק לייצר תהליך עיצובי אלא גם להגות את הבריף העומד בבסיסו.

פרויקט הגמר, הממוקם בשיאו של תהליך לימוד בן ארבע שנים הוא סוג של טקס מעבר וככזה הוא נוגע ונגוע בהרבה מהפחדים והסמלים הקמאיים הקושרים אותו אל ארוע מכונן, נקודת ציון בין פרק חיים אחד לזה שבא אחריו.

המצב הזה מעורר המולה רגשית ומציף את הצורך לגעת גם בהיבטים הרגשיים של הסיטואציה. סטודנטים רבים מרגישים שכאן ניתנת בידם, לראשונה, ההזדמנות לספר סיפור אישי ולעומתם, יש המרגישים שעליהם להציג את היכולת המקצועית שרכשו על מנת שזו תפתח להם את הדלת אל העולם המקצועי.

שאלת הנושא לפרויקט נתפסת כ'שאלת מליון הדולר' וההחלטה אם להיות פרגמטי או ללכת על נושא אישי, הופכת להחלטה הרת גורל.

בכל שנה אני נתקלת בסוגים שונים של נושאים אישיים, אך הדבר המשותף לכלם הוא העובדה שהם קשורים לסוד.

ישנם פרויקטים שבהם התהליך עצמו מהווה דרך לחשוף את הסוד ולהתמודד אתו ויש בזה משהו תרפויטי, ולעיתים הסוד עצמו ידוע אבל העבודה עליו היא ניסיון לפענח, לחשוף או לעורר למודעות קהל רחב יותר של אנשים שאינם מודעים לסוגייה המדוברת.

ומה בכלל הקשר בין עיצוב לסוד? למה מעצב/ת צריך/ה לעסוק בסודות אישיים שחושפים ברמה כזו או אחרת את חייו/ה הפרטיים ועברו/ה ובאיזו מידה זה יתרום להמשך התפתחותו/ה המקצועית כמעצב/ת?

אני מאמינה שבכל נגיעה של יוצר/ת, בכל החלטה, ולא משנה אם מדובר בתחום של עיצוב, אמנות, מחקר או מדע, ישנו מניע אישי שבבסיסו קיים סיפור. ולכן, השאלה איננה אם יש או אין סיפור אישי, או האם הוא גלוי או סמוי, אלא באיזה אופן נעשה שימוש בסיפור הזה.

אני יכולה להבין את הצורך של סטודנט/ית להשתמש בהזדמנות של הפרויקט כדי להכנס לתהליך של עיבוד טיפולי, אבל יש בזה סיכון מסויים. נושא אישי שאין ממנו מרחק ביקורתי, עלול להיות מאד הרסני אם הביקורת שניתנת עליו היא מביכה או קטלנית.

אבל אם מדובר בסוד, אפילו מאד גדול, שעבר תהליך של עיבוד מחוץ לתחומי הפרויקט ויש ממנו מרחק שמאפשר לנהל סביבו דיון, והוא חורג מהתחום האישי והופך להיות מודל אוניברסלי- זה יהיה הפרויקט שמעבר להפגנת יכולת מקצועית רהוטה, גם ירגש ויגע במי שיצפה בו.

☼ עוד מאת מרב שין בן־אלון ← לשבור את הכוס

  1. 1
    יום ראשון 19.01.2014, 16:03

    הנקודה שתמיד העסיקה אותי עם סטודנטים אותם אני מנחה בפרוייקט הגמר שלהם הוא ההבדל בין נושא אישי ופרוייקט אישי. התשובה האם ללכת על "נושא אישי" או להציג את היכולת המקצועית שרכשו"- התשובה היא כן! כל נושא שלא ייבחרו, בין אם אישי או אחר, יחייב שעות מחקר, חשיבה קונספטואלית ורמת עיצוב מקורית. אני לגמרי מסכים איתך כי כל נגיעה של מעצב/אומן בכל נושא שהו הופך אותו לאישי- ומנסיוני,כשזה קורה, העיסוק, ההעמקה, חיבור והתהליך הופכים למעניינים ומהנים יותר וכן גם התוצאות.

כאן איזור הקוֹמֶנְטַצְיָה…