שלושה ימים של אור

ביום שלישי אריק איינשטיין מת. אריק איינשטיין זה הזמר ששר את השיר שפעם הקראתי לך "בתוך התפוז ילד ישן, ילד ישן". כולם בישראל היו מאוד עצובים ורציתי להיות עצובה איתם, כדי להרגיש פחות לבד. יצא שדווקא את אותו היום ביליתי עם חבורה של אמנים אירים. אירים אלה אנשים מאירלנד, אירנלד זאת מדינה רחוקה שנמצאת אחרי האוקיינוס.

את זוכרת את הפלסטרים של "הלו-קיטי" שנהגת להדביק על כל שריטה בלתי נראית? גם אני חיפשתי פלסטר לפצע כזה באותו היום.

את החברים שהגיעו אלי למחרת להדלקת נר ראשון של חנוכה, אריק אינשטיין לא עיניין, הם העדיפו לשיר ולרקוד. שרנו והסתובבנו סוב-סוב-סוב, וסוב וסוב עד שחטפתי סחרחורת ופרצתי בצחוק. תהיתי מה את עושה ברגעים אלה, שבועיים קודם הזמנת אותי להדליק נרות חנוכה אצלך בבית, עם אמא שלך ועם אבא שלך ואחותך, ועוד מנית רשימה ארוכה ובלתי נגמרת של חברים, שהשתדלתי לעקוב אחריה אבל לא ממש הצלחתי. לא ידעתי שבזמן שאני הסתובבתי סוב וסוב וניגבתי טיפת ריבה מקצה השפתיים, את כבר ישבת במושב האחורי של הרכב, אוחזת את החנוכיה שהכנת בגן בשתי ידייך ומצפה להדליק את הנר הראשון החמישי בחייך.

ת'נקסגיבינג שהגיע למחרת היה קפוא. יצאתי בבוקר מהבית לבושה בהרבה שכבות, כמו שאת בוודאי לא יכולה לתאר כי תמיד טענת שאת "ילדה של קיץ", ומעולם לא הצלחתי לשכנע אותך שבכל זאת החורף כבר הגיע וצריך ללבוש יותר בגדים. ארוחת הבוקר החגיגית שצפתה על התהלוכה של מייסיס הרגישה כמו במגרש המשחקים כשאף חבר שאוהבים לא נמצא בו, וכך האוכל איבד מהר מאוד מטעמו. בשלוש בצהריים כבר הייתי בדרכי חזרה הביתה, חדר המדרגות היה עמוס ריחות של בישולים מבתי השכנים, שעד לפני אותו ערב תמיד נראו לי יותר מסכנים ממני.

אבל למחרת התחמם בחוץ והשמש יצאה, כולם התפזרו מהבתים ויצאו לתלות קישוטים ותאורה לחג המולד שיגיע מיד. את צריכה לראות נעמי, לאורך כל רחוב גראנד נתלו אורות צבעוניים מקצה לקצה, בתחנת הדלק ליד הבית שלי ניפחו עשרה סנטה-קלאוסים מצחקקים לצד חילי בדיל, ובאמצע ישו-תינוק זורח מתוך מערה. רציתי לקחת אותך לשם, חשבתי שתאהבי, הייתי מצלמת תמונות ושולחת לאמא שלך, אולי היינו מצטלמות ביחד, כי רק עכשיו הבנתי כמה מעטות התמונות שלנו יחד.

וכך הגיע לו הנר שלישי, וכבר התרגלתי להדליק נרות לבד. העמדתי את החנוכיה בחדר השינה, הצבתי את הנרות, ברכתי "שציוונו" ו"שעשה ניסים" וכבר עמדתי לישון. הטלפון צלצל כמה דקות אחר כך, ואיתו ההודעה הנוראית. הצללים ריצדו על הקיר, שלוש הלהבות פיזזו בקניהן וידעתי שהן עוד מעט תחנקנה אחת אחת ואיתן גם אני.

קמתי, ברגליים שהן לא שלי, הלכתי למגירה והוצאתי ממנה נר נשמה בשבילך. הדלקתי אותו לצד החנוכיה, בידיים שלהן לא שלי.

נר נשמה זה נר שמדליקים כשפלסטר של הלו-קיטי לא עוזר. אני לא יודעת מה זאת נשמה, אני רק מקווה שהיא קיימת, ובעוד הנר כבה לאיטו את גדלה ובוגרת, ומבינה את כל מה שאני מנסה להגיד לך עכשיו, ואי פעם ומה שאמור היה לבוא אחרי.

• מוקדש לזיכרה של נעמי ב. המופלאה, היתה לי הזכות להיות חלק מחייך הקצרים.

☼ עוד מאת צילה לוי ← סוף שבוע עם אמא

ידעתם שבכלל אומרים 'תגובית'?