את ליאורה רוזין

את עושה לי בור תמורת 20?

באחת מהפסקות הצהריים הראשונות של הקיץ, שנייה לפני שהוא הופך מנסבל לבלתי, ממש בתחילת ההפסקה, קלע אחד הילדים לבור המאה שלי.

מרוב שמחה והתרגשות לקראת תחילת העונה והמשימות שמתלוות אליה (את הבור יש לטפח כאילו היה דבר חי), שכחתי בכלל שעוד אין בידי מאה גוגואים להעניק לזוכה הישר. למעשה יש לי רק 64. אחרי כמה דקות של אי שביעות רצון גלויה מצדו של הזוכה ועוד כמה של הבטחות מצדי שביום שישי הקרוב, אחרי שאבקר אצל סבתא שלי, מהר אשלים את שחסר, הוחלט, על ידי בורר חיצוני, שאת החוב נסגור בכך שאשלם בבור שלי, כלומר אתן לזוכה את הבעלות החוקית על הבור שהכנתי באהבה.

מיואשת ושבורת לב ישבתי בצד, בלי גוגואים, בלי בור. ניגשה אלי חברה ושאלה מה ואיך. סיפרתי הכל.

סיפרתי שאני לא באמת אוהבת לאכול משמשים, ובעצם מתקשה לסיים יותר מאחד בלי תמריץ, סיפרתי על רגשות האשם שמגיעים עם השלכת בשר הפרי עצמו רק בכדי לזכות בגוגו, על כך שאני לא באמת נהנית לצלוף בגוגואים של אחרים וגם לא טובה במיוחד בקליעה ממרחק, ועל כך שברגע שאני נקשרת לגוגואים אני מתקשה להשליכם. סיפרתי על האהבה שלי לבור, על מיומנות בחירת הלוקיישן, על שלב הכשרת הקרקע והניקוי מאבנים קטנות. לאחר מכן בא הסימון הראשוני של קווי העצירה במקל, הרטבת הקרקע בכדי לרכך אותה ואז חריצתה על פי הסימונים. ולבסוף אבחנה מדויקת של גודל הבור (בור של חמישים הוא בגודל גוגו כפול, בור של מאה יכול להכיל בתוכו בדיוק גוגו אחד), והכנת השלט שנושא את שווי הפרס – שלט מעורר אמון, לא ילדותי מדי, אחד ענייני, אולי רק מספר, אולי מספר וציור של גוגו.

החברה הקשיבה בריכוז ובהבנה ואמרה – את עושה לי בור תמורת 20?

חזרתי למשחק!

במהלך הקיץ הפכנו עבדים לפרי הזה. אכלנו הרבה יותר ממה שרצינו או ממה שמומלץ. רצינו הרבה יותר ממה שהזדקקנו לו. התנהגנו בפראות של בעלי חיים מול גשם של גוגואים (שאשא) שהומטר עלינו בסוף ההפסקה ולקראת סוף העונה.

סוד הנחשקות של הגוגו עדיין נסתר ממני. אולי הוא נבדל משאר הגלעינים בכך שהוא כאן רק לתקופה קצרה, אולי כי הוא מתנקה ומפריד עצמו בקלות משאריות פרי, אולי כי הוא יודע להפוך למשרוקית לעת מצוא או שאולי, בעצם, כי הוא בדיוק בגודל שנעים גם בכף היד וגם בכיס.

☼ עוד מאת אנטיילד מארח: הדס זהר ← הסגנון חשוב, הסמל פחות

  1. 1
    עידן
    יום שלישי 30.07.2013, 22:42

    סיפור נהדר.

    גם אני למדתי שכשרון, מיומנות ועשייה מזמנים הזדמנויות עסקיות.
    אבל אני בסוף שנות השלושים לחיי ולמדתי את זה רק לאחרונה, ולא כמוך, בגיל חד ספרתי.

    מצד שני, לסבא שלי היה מטע של משמשים. כך שאני עומד מאחורי אינפלצית הגוגואים הקשה של 1982 בראשון לציון. אז גם לי הגוגואים נתנו שיעור חשוב בכלכלה ועסקים.

  2. 2
    תומר
    יום רביעי 31.07.2013, 4:58

    מה את כותבת שם?!
    אלירן מ-ג2 עושה שאשא! בואי כבר!!!!!

  3. 3
    קובי
    יום שני 05.08.2013, 5:24

    מעולה!!!
    איך אהבתי לשחק גוגואים
    היה לי גוגו מזל אחד, משהו נדיר, אי אפשר היה להפסיד איתו.
    מעניין איפה הוא עכשיו?
    אני זוכר גם את הקופסאות הנעליים להפסקות כולם עמדו במסדרון והקופסאות הכי יפות ( או של הבנות הכי חמודות) היו הכי עמוסות :)
    מעניין איך כללי המשחק עוברים בין השכונות והערים?
    אני יכול ממש לדמיין איך שיחקנו באותו הבור.

    בא לי משמש

תגיד/י את זה…