לקראת הסוף הוא כבר בקושי עמד על הרגליים. רגל אחת מבין השלוש התעקמה וגרמה לאי יציבות כללית שבעקבותיה הראש הגדול האפור נשמט קדימה. כדי לגרום לו לנוע היה צורך לסובב למספר שלוש ואז להנמיך, אבל אם להודות על האמת, גם כשהוא עוד היה בסדר היתה הרגשה שיש לו רק שני מצבים. חזק וחלש. הוא אף פעם לא ידע איך להקל ועם הזמן הנוכחות שלו בחדר הפכה לבלתי נסבלת. אי אפשר היה לדחוק אותו הצידה ואי אפשר היה לישון בלעדיו.

אני לא זוכרת אם ראינו או שמענו את הרעש כשהראש נפל. אחר כך הוצאנו אותו משם בשני חלקים והנחנו בחצר ליד הפחים. הגוף, שהיה מברזל, נעלם למחרת, אבל הראש נשאר מוטל ימים ארוכים עד שהגיע הגשם.

☼ עוד מאת מרב שין בן־אלון ← מה בכלל הקשר בין עיצוב לסוד?

מי שמגיב מגניב!