השקית שמאחורי

יש לנו פח חדש. לא חדש בעולם, אבל חדש אצלנו. לבן, מלבני, עם מכסה. כזה שמצריך שקיות אמיתיות של אשפה ולא 'סתם' שקיות. אז קנינו גליל שקיות כחולות מבחוץ, שחורות מבפנים, עם ידיות צהובות. וכל הקונסטלציה הזו עומדת במטבח, לא רחוק מהמקרר וליד הפח הקודם, אדום, קטן, פתוח. כי זה שיש לנו פח חדש לא אומר שאנחנו באמת יודעים לזרוק.

לאחת השקיות החדשות-הראשונות של הפח זרקתי זר נוריות ורודות שכבר עשה את שלו. הסתכלתי מלמעלה כמה הם יפים, הגבעולים הקצת עקומים, עלי הכותרת הורודים-ורודים דהויים משהו, סובבים סביב עצמם – והשקית השחורה שברקע העניקה הרבה יותר חוזק לפריים הזה מאשר זו השקופה הקטנה המרשרשת. "אני אביא מצלמה" עלה בי הקול. ורגע אחר כך כבר לא. "הפריים הזה שחוק עוד לפני שצילמתי אותו." לא צילמתי. גם לא כשהיו שם פרחים (לא בשיא פריחתם), טישיו ורוד וקליפה של בננה.

☼ עוד מאת גילי זיידמן ← מצלמה וראי

כל תגובה מקרבת את הגאולה…