למה את/ה מחייכ/ת?* (המדגם, ינואר 2013)

אולי ילדונת קטנה שמרוכזת כולה באכילת, נניח, גלידה, עד כדי שכחת כל שאר העולם. (מארק)

סלפסטיק (לי-שי)

האחיינים שלי, חמלה, אנושיות. (משה)

כשאחייניקו איתי קורא לי בטעות סבתא. באופן כללי כל מה שהוא אומר. (עדי)

כשאני רואה אותו והוא רואה אותי. נהיה חיוך כזה שמחלחל לכל תא ולכל נים. (דנה)

כשאני מנסה להרדים את הבת שלי ואני צריכה לשמור על פנים חתומות היא מנסה לתפוס את תשומת ליבי ולשחק פעם בחיוך, ופעם בבכי במעבר חד של שניה בין המצבים, מנסה לראות מה יעבוד יותר…ואי אפשר שלא לצחוק, פשוט אי אפשר (פזית)

חיוך=תם, ושיר שאני מאוד אוהבת ואשמע במפתיע (נעה)

שכואב לי יותר מידי (אדם)

חושבת שדברים שקשורים למתיקות. של קיה, של גיא, של פיץ (מיכל)

אויש. תינוקות כמובן (אמיר)

מהבטן… כשאני נבוכה יוצא לי חיוך לא רצוני ולפעמים.. כשאני משקרת. (ליבי)

כשמזהה אירוניה או דפוסי חשיבה שונים מהמקובל אצל אחרים וכמובן הגזמות הקצנות עקימות ומילים גסות לא במקום למינהם. עקיצות. (טליה)

צפוי, אבל אמיתי: הבת שלי או עצם המחשבה עליה. (תמר)

מילים גסים. (יותם)

אני מחייך כשאני רואה שני אנשים מדברים בלי לתקשר. אני מחייך כשאני חושב על החיים השקטים שלי ועל ההזדמנויות היפות שיש לי ושהיו לי בעבר. אני מחייך כשאני רואה אישה נאה הולכת בכיוון שלי. אני מחייך כשאני עושה משהו טוב. אני מחייך כשאני חושב עלייך. אני מחייך כי העצב לא יכול לשלוט בחיים. אני מחייך כי אני חי. חיוך זה דבר מדבק אז לפעמים גם זה גורם לי לחייך. (פרנקו, מאיטלקית)

הבנאלי אך האמיתי- הילדים שלי. לראות אותם, לחבק אותם, לשמוע את החוכמות שלהם. מה שזכור לי שגרם לי לחייך הן מחמאות. על הכתיבה שלי, על העשייה שלי, היצירה שלי ועליי בכלל. זוכרת שבפעם הראשונה שקיבלתי ביקורת טובה על סיפור שכתבתי בסדנת כתיבה ריחפתי באוויר ועל הפנים שלי היה מרוח חיוך. (שרון)

האחיינים שלי, אהבה וכשאני עושה משהו יפה בעיני או רוקדת. (יעל)

אסתטיקה לוגית, אטימולוגיה, ובנות זוג שמאיימות שהן ירביצו לי. (ארז)

גורים פרוותיים. (אילי)

מצבי עייפות קשים:כשאני מנסה לפתוח את הדלת של הבית עם השלט של האוטו. רגעי מבוכה: כשבאמצע הגן של הבת שלי אני מגלה (באיחור קל) שנפתחו לי כל הכפתורים בחולצה. כשעושים נעים באגו: גילויי חיבה לחולשות שלי. דברים מפתיעים: כשמתייחסים למשהו אחרת מאיך שאני רגילה לחשוב עליו. (בכתיבה/בעיצוב/בכלל). וגם – כשמתייחסים בקלילות למשהו שאני לוקחת כבד. מצבי נעים באגו: כשיורדים עלי מבלי להעליב אותי. כשמחמיאים לי בלי להביך אותי. חיוך לא רצוני נמס: כשהבן שלי מחייך חיוך של ניצחון (הצליח להגיע למשחק, להשיג צומי), כשהבת שלי מחקה אותנו ("רגע אמא, אני בטלפון"). )נורית)

כלב שמטה את הראש שלו לצד. (דאנו)

יעלי את ילדה מהממת אני הכי אוהב אותך בעולם. (יוסי)

כשנותנים לי קומפלימנט! (שלמה)

לא נעים לי להגיד אבל אני מודע לעצמי מחייך חיוך לא מכוון רק שאני נמצא לבדי ורואה סרט או משהו באינטרנט (אסף)

חיוך כזה בא לי כשאני נתקל באבסורד, לדוגמא כשאני פוגש את אח שלי בביל"ו סנטר במקרה. זה ממש מצחיק ומהול במבוכה מסוימת, אנחנו תמיד מחייכים חיוך נבוך וצוחקים. כאילו, "מה אתה עושה פה?!" (אהוד)

החיוך המאוהב של אחייניתי הקטנה, מישהו ששם עצמו לצחוק בכוונה תחילה, כדי שאחרים ייצאו מהקליפה של עצמם. סוג של ליצן חכם. (׳רפואי׳…) בחורה נורא יפה שבאה מולי…זוג ששקוע בעצמו ועסוק בהפגנת חיבה הדדית במקום ציבורי. זה נהדר! וזה גורם לי לחייך ולהיות אופטימי. ויש סתם אנשים שבא לך לחבק, אבל אסור… אז הם גורמים לך לחיוך בלתי נשלט. אנשים פשוטים, בלי מניירות – אם לסכם, אז תמימות, וההיפך מרוע לב. אנשים שמשדרים אהבת עצמך, ואהבת הזולת. (אוריאן, המנקה הדתייה שלנו, ששומרת לי מלבי תוצרת בית במחבוא) לפעמים גם עושה לי סלט פירות. היכן ישנם עוד אנשים כאלה? מסתבר שהם כולם סביבי, והם מוציאים ממך את הטוב. זה החיוך הפנימי שלי. (אורי)

בעלי (אפרת)

בשנה האחרונה, תינוק או תינוקת… חיוך עמוק ובלתי נשלט. (אורן)

שהרוכל בשוק קורא לי גברת  (רתם)

רק דברים שילדים אומרים (גליה)

האינסטינקט שלי היה לכתוב משהו על הילדים שלי, על החיבור בינהם, על האושר הגדול שהם מסבים לי. אבל בסיומו של אחר הצהריים איתם, המחשבה המרכזית שלי היא שחיוך אותנטי בוקע ממני כשאני נזכרת במי שהייתי פעם –
כששומעת שיר ישן ברדיו,
כשלובשת בגד שקניתי בתיכון
כשאני רואה בעיניים של האיש שלי את מי שהייתי כשהתאהבנו (ענבר)

מבוכת מתח מיני וחתולים. (נועה)

מוזיקת פופ מהאייטיז גורמת לי לחייך חיוך בלתי רצוני. (דנה)

הבית שלי והאנשים שבו. (יעל)

ריח של מישהו שפגשתי במקרה, וכבר שכחתי שאני אוהבת.
מחמאה ממישהי שאני מאמינה לה, על משהו שאני לא מספיק מאמינה בו.
לק בפנים מכלבה שחורה. (גלית)

אני לא חייכן בכלל, חמור סבר וצר פנים, תמיד בשליטה. אבל כשהילדים שלי עושים משהו חמוד, אני מחייך. כשאני חושב על אשתי, אני מחייך (לירון)

כשדברים גדולים מתפוצצים. או לירות במא"ג. (עירא)

התאומים שטיפלתי בהם מגיל 0 עד שנתיים. (חני)

כשילד אומר לי פתאום משהו מצחיק בלי שהוא התכוון להצחיק (וזה קורה לא מעט בעבודה שלי).(עידית)

פנים של תינוק או זאטוט תם שמחייך אלי ובכלל. (איתי)

איש רצוני או חיוך רצוני גורמים לי לחייך חיוך לא רצוני. (אבי)

בדיחה פרטית מצחיקה שאני לא יכול לשתף. (יובל)

ציטוטים מצחיקים של אחותי הקטנה, כשאמא מספרת לי עליהם אחותי מתעצבנת כי זה מביך אבל אני פשוט לא יכולה שלא לחייך. (יעל)

ילדים גורמים לי לחייך (ניר)

מחשבות על נקודות בעבר שהיו משולבות ברומנטיקה. (דניאל)

היום באופן ספציפי הנוף שראיתי מכביש י-ם ת״א, שמיים כחולים, שמש טובה עננים מתוקים מלא ירוק ומרחב פתוח שאפשר לנשום בו. גם כלבים וילדים חמודים עושים לי חיוך לא רצוני לפעמים. (שלומית)

כשאני חושבת עלייך, עליו, על האפרוחים הקטנטנים של אחיותיי ועל החיוך שלהם, על הקינוח חלבה פיסטוק שהוא הכין לי והכירבול החם במיטה שאקבל בסוף היום. (מיכל)

אמא. (הילה)

^תודה מקרב לב למשתתפים ולמשתתפות הנדיבים והנדיבות

*מה גורם לך לחייך חיוך לא רצוני, חיוך אותנטי ובלתי נשלט?


☼ עוד מאת יעל פלג ← אפטר סדר

  1. 1
    שחר ב
    יום ראשון 03.02.2013, 20:59

    ממש אהבתי :)

  2. 2
    יום שני 04.02.2013, 12:46

    הפוסט הזה. (אני)

  3. 3
    יעל פלג
    יום רביעי 06.02.2013, 19:13

    שחר, עינת, תודה :) שמחה מאוד לשמוע

  4. 4
    מרים גילת
    יום שבת 09.02.2013, 22:57

    מקסים ואופטימי :) וגרמת לי לחשוב על מי ומה מחייכים אותי – וזה היה כל כך במקום ברגעם הרציניים שבדיוק הייתי שקועה בהם…

  5. 5
    יעל פלג
    יום ראשון 17.02.2013, 21:53

    משמח אותי מאוד לשמוע :)
    איזה כיף!

כל תגובה מקרבת את הגאולה…