את טלי ורניק

אמונה בשנת 2013

אולי זה בגלל שטפון המטלות שעובר לי בין הזרועות ואני לא מצליחה לתפוס כלום, אבל נראה לי שהסיבה שאני לא מצליחה לקלף את הגוף מהמיטה היא בעיקר בגלל ששנת 2013 עוד שניה כאן. כל שנה ביום האחרון הזה של השנה המסעדות מפוצצות, תל אביב נחסמת לתנועה על כל נתיביה, קוקטיילים עם שמות כמו 'החטא הקדמון' מותרים לשתייה גם לגברים, שעוני היד יוצאים מהמגירה ומכוונים בדיוק רב, אנחנו מוותרים לעצמנו על עוד שעת שינה או שתיים, בידיעה שמחר יהיה יום טוב יותר, כי זו שנת 2013.

הידיעה ששנת 2013 לא תהיה טובה יותר, היא זו שגורמת לי להצמד למיטה ולהתפתל, בתקווה ששנה הבאה תבושש להגיע ואוכל להמשיך להיות עוד קצת בת 25.

ובכל זאת בערב אצטרך לקום מתוכה, לחייך, להתלבש, ולקוות חזק חזק שזו תהיה שנה אחרת ושונה. דמיון מודרך מהמיטה, עם עיניים פקוחות וכוס קפה שחור שממריץ את המילים החוצה:
בשנת 2013 אני מסיימת את שנקר. זו גם השנה בה אני שוכחת את כל הרגעים הקשים, והשיערות שנשרו לי מהראש בגלל התואר, ועוברת לדבר עליו כעל חוויה נהדרת שהפכה אותי למי שאני.
בשנת 2013 אני נפטרת מכל ההרגלים הרעים שרכשתי במהלך התואר. הקפה הרותח על הבוקר, מבלי שהגוף שלי בכלל ביקש אותו, קניות בampm בין 1 ל2 בלילה, בלי רשימה מסודרת והשאיפה התמידית להשמיש את הלילה ולהפוך אותו לזמן יצירה יקר ערך. בשנת 2013 אני בורחת מתל אביב. כשאני לא בתוכה פתאום היא נראית לי עיר יפהפיה, עם בניינים נדירים שעוד שניות יהיו מועדים להריסה, ואנשים שאחפש בכל העולם אבל נמצאים כנראה רק כאן. בשנת 2013 אני סוף סוף מתחילה להתפרנס על אמת מהכישרון שלי.

2013 עלולה להיות שנה לא כזו מאכזבת. שנה טובה.




☼ עוד מאת אנטיילד מארח: אור ארנסט ← אמנות ולעזאזל נמות

ידעתם שבכלל אומרים 'תגובית'?