את חנן דה לנגה

יומן מסע

באוגוסט 2012, שמעתי היכן שהוא, מופע הירח מלא פעמיים. אולי זה זמן טוב למסעות ליליים, אור הירח בהיר חשוף וגלוי. קל לצלם באמצעות האייפון שכונות מגורים מקיפה הרמטית גינה שכונתית וגם קיפוד תחת שיח, עומד מהופנט ותולה בי מבט.
עוד קליק דיגיטלי ובדיקת איכות מהירה לאינסטגראם, להוסיף אור אחורי? ספייה, מסגרת, את שיני הזמן שבה הקיפוד יראה שלכאורה צולם לפני שנים. האפליקציה באינסטגראם מאפשרת לצלם האובססיבי לייצר סיפור לכל אימג׳. זהו צילום זיכרון או ארוע, מהו הדבר שאנו אוספים ושולחים לרשימת עוקבים, (חלקם אנונימיים) ואנו משגרים להם פיסות מעצמנו, שולחים. לא שאלנו איך הגיע קיפוד בגודל בינוני לגינה ציבורית מוקפת מכל צדדיה בשורת מבנים, חניות ומערכת כבישים דו סטריים .
אולי אבותיו שרדו את הבנייה המסיבית סביבם? אלוהים נמצא בפרטים או שלא. אנחנו מצלמים ושולחים, מצלמים ושולחים, מוסיפים סיפור מסגרת באמצעות האפליקציה המשעשעת ומקבלים לייקים או לא, לפעמים גם שברי משפטים מתומצתים הנכתבים תוך כדי ארוע אחר, מתחת לשולחן בפגישה משעממת או בפרסומות. מידת הכוונה מרפרפת, קלילה, חייה קצרים. ככל שיהיו לך יותר חברים/עוקבים/אחרים כך תשומת הלב מתפרקת לפרגמנטים קטנטנים, פרקטלים זעירים ואוריריים. יום שבת היום וכשהרדיו משמיע ברקע את Joan Baez אני קורא -״מה שהיה נהיר לפנינו, לא שלנו הוא. מעצמנו בא רק מה שנחלץ מתוך החשכה שבתוכנו ואינו ידוע לאחרים״ (הזמן שנמצא, מרסל פרוסט, עמוד 183. תרגום הלית ישורון), אני מהרהר במהירות והמידיות בה אנו חולקים את שסביבנו. מערכת הבליעה/עיכול/שיתוף. אופס! נלחצה לי הודעת מייל, לא התכוונתי. יוז׳ו יאמאמוטו במוזאון העיצוב, הגיוני שבשבת, צהריים, זהו זמן טוב לביקור אצל תערוכתו של האיש הכל כך מוכשר הזה! לא להפסיד את סרטו של וים ונדרס שיצר סרט מבריק על יאמאמוטו.
נוסעים באילון דרום לאורך תערוכה מוזרה של קירות אקוסטיים ענקיים, יורדים במחלף יוספטל לכיוון מזרח ונוחתים במגרש החניה הריק והמבטיח של המוזאון. טוב, סיימנו. אולי עוד נספיק לביתן הלנה רובינשטיין, שוב קירות אקוסטיים ותל אביב מעולפת.
היה חם מאוד וחנינו בחניון החדש המפואר והמואר לתפארת של היכל התרבות, יצאנו היישר לכבשן הכיכר הלבנה והבוהקת ובמרכזה גן אירופאי מהודק עם שבילים מוסדרים וקפדניים להולכי רגל אני משער. מוסיקה קלאסית נשמעה מרמקולים נסתרים. נמלטתי לכיוון הצל של גן יעקב לא לפני שעברתי ליד ברכה שטוחה ונרחבת ששיקפה את הקובייה הלבנה והבוהקת של התאטרון הלאומי הבימה. גם משקפי השמש לא עמדו במשימה. גן יעקב! רוח קלה וצל פשוט וישיר. הלנה היפה הצדיקה את הביקור אצל יעל ברתנא האחת, אפשר היה לקצר קצת לטעמי. פאק, איך כל זה קשור למהדורה מודפסת (ראשונה!) של עיתון עיצוב?

☼ עוד מאת אנטיילד מארח: חגית קיסר ← גלויה גלויה

תגיד/י את זה…