רשימת המתנה

בראשית היו מגזינים. אחר כך בנו סביבם חדרי המתנה והמגזינים נותרו בערימה זנוחה, אנדרטת נייר לחרדה מפני הריק. אחר כך הצטרפו כסאות מרופדים יותר או פחות, מיני מזרקה מפכה בתוך עציץ וקירות עליהם נחות רפרודוקציות על נייר מבריק מדי (מונה, מאנה וכל היתר, ברירת המחדל המוכרת של המסגרות התועות). לא יודעת איך נראה סניף קופת החולים שלכם בילדות ואיזו אמנות מופתית היא שקיבלה את פניכם שם, אבל ייתכן שלא במקרה גם אתם מחברים כבר שנים בין חבצלות לאף-אוזן-גרון.

רבי נחמן אמר שאין דבר המביא לשלמות בחיים יותר מאנחה היוצאת מעומק הלב. מי שמבלה לפעמים בתור בדואר יודע שחדרי המתנה הם פס ייצור לאנחות, כלומר, אם להסתמך על דבריו – פס יצור לשלמות בחיים. חדר ההמתנה בן זמננו הוא מקום שאהוב עלינו הרבה יותר ממה שנרצה להאמין.

השגחה עליונה מפקחת על התור ועל הסדר, אם בדמות מזכירה קשוחה או כשלט מספרים מתחלף, מאפשרת לממתינים לחוות סטטיות ערנית, פאסיביות דרוכה. גימלאי נאה מתרגל טאי צ'י בתנועות מעגליות, קם מכסאו, ניגש אל שולחן הפקידה וחוזר אל הכסא במעגליות מופלאה ושקטה. חלל פנוי, כדברי הרבי נחמן, ליצירת אינסוף דברים חדשים. חלל טרום-בריאתי מרגש. מקום בו ספרי סקיצות נפתחים מעצמם.

פרויקט חדש בבית הספר? לקוח מאתגר? קח דפים ועפרון וגש לבדיקה שגרתית אצל רופא המשפחה הקרוב לביתך. שם תחכה לך סביבה יצירתית המכילה את כל האלמנטים הנחוצים: החלל סטרילי, החוקיות הנוקשה, אי הוודאות, הבהייה, החלימה בהקיץ (שסופסוף הפנימו בעולם הקריאייטיב את חשיבותה) ועוד. וכל זה בלי הערך המתווסף בד"כ לאלה, כלומר – ללא רגשות אשמה על בזבוז זמן.

ולהיפך. אין בזבוז זמן בחדרי המתנה. אין מקום בו אנחנו פנויים להרפות כתפיים ולהתקדם עם הזמן בלי לנסות להיאבק בו, למתוח אותו, להחזיר אותו לאחור – כמו החדר הצנוע, מוכה הפלורסנטים. חדרי המתנה הם הדבר הכי קרוב למכונת זמן שהצליח האדם להמציא.

מקום מומלץ להמתנה, למי שלא יכול לחכות, מקום ראשון ברשימת עשרת המקומות שהכי שווה לחכות בהם בתל אביב, הוא כמובן ביפו. סניף הדואר בשד' ירושלים. משך ההמתנה הוא אמנם כמה נצחים אבל הקהל הצפוף, תאי הוידוי הרבים והתקרות הגבוהות הופכים את המקום רשמית למקום בו לא רק בולים ומעטפות מתאחדים. *כדאי להצטייד בסנדוויץ' טוניסאי מהמקום השכן.

נספח (כיצד לעצב חדר העבודה שלך כחדר המתנה מעורר השראה)

הנח בפינת החדר ערימת מגזינים ישנים (אבל לא מהסוג שמשתבח עם הזמן) / קבע בפינה השנייה טלוויזיה הפתוחה תמיד על תכניות הבוקר (בכל שעות היממה) / הסכם לקבל מהוריך את מכונת הקפה המנומנמת שכבר שנים הם מנסים להוריש לך (היא אף פעם לא באמת עבדה) / טפח שני עציצים מלאכותיים שנראים כמו עציצים חיים שנראים מלאכותיים / שכנע אנשים זרים לבוא, לשבת, להיאנח ואז לקום וללכת (או חברים כאלה שזה ממילא מה שהם עושים) / תלה שלט עם מספרים שרצים עליו (אפשר להשתמש בשעון ולהתייחס רק לצמד הספרות של הדקות) / שאל מדי פעם בקול רם: "מי האחרון?" (לעידוד הסביבה התחרותית) אבל זכור שבחדרי המתנה האחרון מתחלף כל הזמן (למניעת תחרותיות יתר) / המתן.

 

☼ עוד מאת יעל פלג ← מה עובר על בילי

  1. 1
    אבירם מאיר
    יום שבת 03.11.2012, 11:06

    חלימה בהקיץ… רק בשביל זה היה שווה

  2. 2
    יום שבת 03.11.2012, 12:17

    עציצים מלאכותיים שנראים כמו עציצים חיים שנראים מלאכותיים ♥

  3. 3
    יום שני 05.11.2012, 18:42

    מעולה. למרות שהתיאור שלך פסטורלי בהרבה ממה שקורה בפועל; צקצוקי לשון של "אני בתור" שעלולים להתפתח לכדי ויכוח פאסיב-אגרסיב שבסופו מישהו נכנע וחותם במשפט: "אני צודק, אבל אוותר לך" :)

    אה, ובשבילי זה החמניות של מאטיס.

  4. 4
    יום שלישי 06.11.2012, 9:43

    איזה עונג. תודה!
    ובאמת זהו סניף יוצא דופן. היתה שם פקידה שנגעה לליבי באופן מיוחד. גרומה ועדינה שניסתה להתמיד בעדינותה.
    וגם, הזכרת לי פעולה של אבא שלי. לעיתים הוא הולך לבנק, רואה את מצב התור, חוזר הביתה לקחת ספר וחוזר לבנק. הוא טוען שבגילו אסור לבזבז זמן בהמתנה.

  5. 5
    יעל פלג
    יום שלישי 06.11.2012, 15:23

    תודה חברים על שקראתם.
    אבירם, יש על זה (בזמן האחרון במיוחד) הרבה כתבות מרתקות. אחד הקטעים הזכורים לי הוא על מישהו (שאינו זכור לי כמובן), איש קריאייאיב שחושב על רעיונות כשהוא מחזיק כדור גומי ביד אחת ונשען לאחור על כסא נוח למדי. המטרה שלו היא להגיע למצב פרה-חלימה (הכדור ביד כדי שאם חס ושלום יירדם הכדור ייפול ויעיר אותו). וכך הוא יושב וחושב, במעין מצב ביניים שבין ערות לחלימה, שזה שונה מחלימה בהקיץ, אבל זה במסגרת ה-"אם התעניית בזה אז אולי גם זה עשוי לעניין אותך".
    ניב, אמת. אם גם אתה מחבב את יצורי הכלאיים האלה אני יכולה להפנות אותך לחנות רמתגנית שמתמחה בכאלה :)
    שחר, אינספק. משום מה זה חלק שהצלחתי לשכוח להדחיק. אולי בגלל האגרסיות האלה נוח לי להיאטם טוטאלית ולצלול אל תוך עצמי בלי לחשוש שאני מפספסת אינטראקציה חיונית. חוץ מזה שלפעמים יש קשישים מתוקים שאני מתיידדת איתם.
    ושיחקו אותה אצלכם עם החמניות :)
    טליה, לא דרוש לי הרבה יותר מידע כדי להתאהב בו. מקסים.

    במקרה נתקלתי בקטע המצוין והמשעשע הזה http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=VShmtsLhkQg בו ג'ון קליז מדבר על מאפייני חדר המתנה
    בלי לדבר על חדר המתנה. מומלץ.

    ובכלל, אין ספק שהיום שלי הוא בסימן האתר הנפלא הנ"ל http://99u.com/
    משתוללת בו ממש כמו במימדיון

  6. 6
    יום שישי 09.11.2012, 15:12

    אני רק שאלה

  7. 7
    יעל פלג
    יום שבת 24.11.2012, 0:32

    נתקלתי עכשיו בעובדה מעניינת. לפי מה שכתוב (לא יודעת עד כמה מהימן) האדם האמריקאי עומד כ-5 שנים מחייו בתורים.
    נחמד.

תגיד/י את זה…