זקן 1, זקן 2

את אחת האבחנות החדות ביותר על עיצוב מוצר עכשווי לא מצאתי בספר עיצוב, מגזין, או קטלוג תערוכה, אלא דווקא אצל הסופר הצרפתי הנוקב מישל וולבק. בערך באמצע הספר "המפה והטריטוריה", חושף וולבק בכמה שורות קצרות את הפן האידיאולוגי הסמוי, שעומד מאחורי פרקטיקות של עיצוב מוצרים אינטראקטיביים. "ידידותיות למשתמש", למשל. פעולת החשיפה, שדורשת ממעצבים ביקורתיים תילי תילים של הסברים והצהרות, מתבררת פתאום בכמה פסקאות ציניות ואגביות לכאורה. בלי מאמץ מיוחד, מצליח וולבק למשוך את השטיח מתחת לרגליו של כל מעצב המאמין כי עבודתו היא ניטראלית ומסתכמת במציאת פתרונות נוחים ואסתטיים לצרכים שימושיים קיימים.

גיבור הספר ז'ד, צייר ריאליסטי שמתמחה בדיוקנאות של בעלי מקצועות, פונה לסופר מישל וולבק (שמופיע כדמות מרכזית בעלילת הספר), על מנת שיכתוב עבורו מאמר לקטלוג תערוכה. ז'ד מבקש לצייר את דיוקנו של וולבק כבעל מקצוע – סופר – ולהעניק לו את הציור במתנה. לשם כך הוא רוכש מצלמה חדשה, באמצעותה הוא מתכנן לקחת מספר צילומים, בסיס לעבודת הציור הממושכת בצבעי שמן. בדרך לביתו של וולבק, מעיין ז'ד במדריך למשתמש שמצורף למצלמה, דגם ZRT-AV2 מתוצרת סמסונג. המדריך פותח ומציג את המצלמה שמשלבת "את החידושים הטכנולוגיים המתוחכמים ביותר – כמו למשל גלאי אוטומטי של חיוכים – באותה נוחות אגדית שבנתה את שם המותג".

בעוקצנות אופיינית ממשיך וולבק לתאר את הטקסט: "אחרי הפּסקה הלירית הזאת, השאר היה עובדתי יותר". הוא מתאר את עיצוב המצלמה ככזה הנובע מגישה שמתאפיינת ב"אופטימיות שקולה, שופעת ופדרלית", אותה הוא מזהה כמגמה הרווחת בעיצוב מכשירים טכנולוגיים מודרניים. וולבק מתעכב ומדגיש כי גישה זו איננה גזרה משמים, ומפליא להדגים: "כך למשל, במקום התוכניות 'זיקוקין די נור', 'חוף ים', 'תינוק 1' ו'תינוק 2' שהציע המכשיר במצב סצנה, אפשר היה אולי למצוא 'קבורה', 'יום גשם', 'זקן 1' ו'זקן 2'".

כך, בכמה שורות בודדות ובאמצעות דוגמה קצרה ועוקצנית, מצליח וולבק להניח את היסודות להבנה שעיצוב איננו פעילות ניטראלית נטולת הקשר. המעצב הביקורתי, אנתוני דאן, יוצא בספרו Hertzian Tales נגד הנחות היסוד שעומדות מאחורי עיצוב מוצרים אלקטרוניים וטוען כי השעבוד שלנו הוא לא למכונות עצמן, או לאנשים שבונים ומחזיקים בהן, אלא לתבניות המושגיות, לערכים ולמערכות החשיבה שמגולמות בתוכן. כאשר אנו משתמשים באובייקטים אלקטרוניים, השימוש שלנו מוגבל למודל דמיוני של "משתמש ממוצע", "מצוי", או "סביר". מבלי שנרצה בכך אנו מקבלים עלינו תפקידים שנוצרו על ידי מומחים להנדסת אנוש שעובדים עבור התאגידים הגדולים. דאן מסכם וקובע נחרצות: " […] עיצוב הוא תמיד אידיאולוגי. ידידותיות למשתמש עוזרת להסוות את העובדה הזאת. הרעיונות והערכים, שמגולמים באובייקטים מעוצבים, הם לא טבעיים, אובייקטיביים או קשיחים, אלא מעשה ידי אדם, מלאכותיים ונזילים".

ז'ד הצייר ממשיך לקרוא במדריך ההפעלה של המצלמה מתוצרת סמסונג ותוהה בנוגע לתכניות שהיא מציעה: "למה 'תינוק 1' ו'תינוק2'?". כאשר הוא מגיע לעמוד 37 בחוברת, ז'ד מבין כי הפונקציה הזו נועדה כדי לטעון את תאריכי הלידה של שני תינוקות שונים. בעמוד הבא הוא מגלה כי התוכניות המיוחדות נוצרו כדי לשחזר בצילום את גוון העור ה"בריא" וה"רענן" של תינוקות. "אכן, הוריהם היו ודאי מתאכזבים אילו בתמונות יום ההולדת שלהם, תינוק 1 ותינוק 2 היו נראים עם פנים כמושים, מצהיבים; אבל עד כה לא הזדמן לז'ד להכיר תינוקות באופן אישי; הוא גם לא ציפה שתיקרה לו ההזדמנות להשתמש בתכנית 'חיית מחמד', ובטח שלא בתכנית 'מסיבה'". וולבק מסכם בחדות: "בסופו של דבר, אפשר שהמצלמה הזאת לא היתה בשבילו".

☼ עוד מאת מירב פרץ ← פרה שמנה למרחקים ארוכים #1

  1. 1
    יום ראשון 21.10.2012, 2:10

    מעולה

  2. 2
    יום שני 22.10.2012, 11:59

    איזה קטע מעורר השראה! נתת לי את הרעיון לקטע הבא. חיבור מאד יפה ולא צפוי בין וולבק ואנתוני דאן, שני יוצרים פוליטיים מאד שלא נפגשו עד כה.

  3. 3
    ניר חיימוביץ
    יום שישי 26.10.2012, 12:22

    אם אינני טועה ומטעה, בעידן הפוסט פוסט מודרניזם, הוסכם שהכל סובייקטיבי ואין אובייקטיבי. מי שחולק על אמירה זו מוכיח אותה, או משהוא הזוי בסגנון…
    בכל מקרה, אם יש מעצב כלשהוא באיזור שחושב שהוא עושה עבודה אובייקטיבית ללא חתימה אישית פנימית שלו, והשקפת עולמו על התוצר… אין לי מילים…
    חשוב לציין שאני לא אומר את זה בכדי להוריד משהו מערך הספר או הסופר! (גם נראה לי שהוא ספר מספיק ישן שהמחשבה פורצת דרך בתקופתה). סתם זה מפתיע אותי כל פעם שהנושא הזה עולה. כנראה שהעולם הזה לא בשבילי…

    נ.ב.
    עם כבר נכנסנו לדוגמא של צילום, פעם במצלמות מקצועיות לא היה פלאש ולא מצב אוטומטי, כך שללא ידע וטכניקה היה קשה לצלם בהם. היום יותר ויותר נכנסים מצבים אוטומטיים למצלמות אלו "וכל אחד" יכול להיות "צלם מקצועי". לא יודע למה העלתי את זה

  4. 4
    יום שישי 26.10.2012, 21:24

    אכן, מצויין.
    עם זאת בעיצוב מוצר או חוויית משתמש לרוב יש צורך ביצירת סטראוטיפים או אבי-טיפוס של המשתמשים (מילה בעייתית) הפוטנציאליים. כמעצבים אנו נדרשים לנקוט עמדה ולכוונן את החוויה. אותו כוונון דורש מאיתנו לאפיין את המשתמשים הפוטנציאליים והמהלך הזה כמו גם הבחירה של ״מה ראויה להיות החוויה של משמש X״ הם באמת בהכרח מהלכים פוליטיים.
    אז בעצם אחרי שהכרנו בהיות המהלך הזה פוליטי, מה השלב הבא?

  5. 5
    רחל ברמן הדרי
    יום שלישי 30.10.2012, 20:08

    LIFE CARE INSTRUCTIONS

    100%
    FAITH HOPE LOVE
    WASH IN "COOL" WATER
    "BLEACH YOUR THINKING
    "IRON" WRONG ACTS
    "TUMBLE" LOW

    lOVE ONE ANOTHER
    USE YOUR TALENTS
    KEEP AWAY FROM SIN

    ָָ* תוית הוראות כביסה של מעצבת סלובקית
    Mayka MAY

  6. 6
    מירב פרץ
    יום חמישי 01.11.2012, 11:42

    יותם וצילה – תודה על התגובות.
    ניר – "המפה והטריטוריה" התפרסם בצרפת בשנת 2010 ותורגם לעברית בשנת 2011, כך שאם לתחושתך הדברים מיושנים או ברורים מאליהם, הרי שגילו של הספר לא יציל אותו פה!
    מושון – "אז בעצם אחרי שהכרנו בהיות המהלך הזה פוליטי, מה השלב הבא?". שאלה מצוינת שמעט מדי תשובות תקפות ניתנו לה עד היום.
    רחל – תודה. זה הזכיר לי דברים שקום-איל-פו היו עושות בתחילת הדרך, שירים של משוררות בכיסים וכאלה.

כל תגובה מקרבת את הגאולה…