שבועה להתחלה חדשה

שבועת הרופאים, שכל רופא חתום עליה, היא שבועה שעיקרה מוסרי וערכי, מתוך הבנה שתפקידם של הרופאים אינו טכני בלבד. לתפקידם בחברה יש השלכות אתיות ולכן יש להגדיר גבולות ויעדים המתווים את התחייבותם לרפא כל אדם.

לפני שנים אחדות העלו סטודנטים למנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד היוקרתית (HBS) לבטים לגבי מוסריות עיסוקיהם והערכים המנתבים את דרכם. הייתה להם תחושה שהשאפתנות להצלחה מסחרית הנמדדת בכמויות הכסף, ברווחים, אינה יכולה להיות יותר המדד היחיד. המדד הרציונאלי שהיה מספק במאה ה־20 אינו עומד במבחן המאה ה־21. מדד שמביא להתנהלות קצרת ראייה וגורם בכך לנזקים סביבתיים, להתנהגות לא מוסרית כלפי אנשים ומוחק ערכים איכותיים בשמם של ערכים כמותיים. בעקבות הלבטים יזמו הסטודנטים נוסח שבועה למנהלי עסקים והציעו אותו לחתימתם של סטודנטים ובוגרים (MBA Oath). ההיענות ליוזמה הייתה רבה וגלשה מעבר לתחומי הרווארד, להתחייבות אישית של בוגרי MBA באוניברסיטאות וארגונים שונים. מתברר שהם נגעו בנושא שרחש מתחת לפני השטח ובמעשה שלהם העלו אותו לשיח החברתי. את ההשלכות שלו נראה כחלק מהעתיד המשתנה לנגד עינינו.

אנו עדים לשינויים ערכיים בכלכלה העולמית, המתהווים אולי לאט מדי, אך הם הולכים ומתחזקים. לשינויים אלה השלכות על מקצוע העיצוב. מקצוע שמשרת את הכלכלה הישנה ומקבל לאט לאט פנים של מקצוע לא מוסרי. מקצוע המתייחס לאנשים כמכונות (הנדסת אנוש), אנשים כמשאב (כוח עבודה פונקציונאלי), אנשים כצרכנים (כוח קנייה). מתייחס לאנשים כפתיים שאינם מבינים דבר וניתן לפתותם לכל דבר (כוח התקשורת). אנשים שכל משמעות חייהם מגיעה לביטוי בקניית העיצוב האסתטי, האופנתי, הבא (כוח המראה). גם המעצבים עצמם אינם אלא ברגים במכונה. מעצבים שתפקידם לספק את התוצר המצופה מהם תמורת חשבונית. האם אנו מרגישים שזה יעודנו המקצועי, לשרת את המכונה התעשייתית, האופנתית, התקשורתית?

אולי הגיע הזמן לשבועה אישית שכל אחד יציב למולו ותצטרף ליצירת שבועה קהילתית של המעצבים. שבועה שבה אנו מצהירים לעצמנו ולחברה, שאיננו מוכנים להשתתף במשחק ללא תנאים, והתנאים הם מוסריים וערכיים בעיקרם.

להלן כתב שבועה שכל אחד יכול לקחת ולעצב לעצמו, כל אחד יכול להוסיף עליה את ערכיו. השבועה היא אישית אך הצגתה לעיני כל יוצרת התחייבות ואחריות הדדית.

שבועת המעצב

כמעצב אני מכיר בתפקידי ליצור ערך מוסף לאדם, לסביבה, לחברה ולתרבות.
לעבודתי כמעצב השלכות פיזיות, מוסריות וערכיות. מעשיי כמעצב משפיעים על חייהם של אנשים באופן ישיר ועקיף, היום ומחר, כאן ושם. לכן:

  • אני מתחייב לעצב מתוך כבוד ואמפתיה לאנשים, לסביבות, לחברות ולתרבויות.
  • אתנגד לכל ניסיון להזיק לאדם, לסביבה, לחברה ולתרבות, ואמנע כוחנות והולכת שולל.
  • אשמור על זכויות האדם באשר הוא ואמנע אפליה וניצול לרעה.
  • אני מתחייב לעצב בשיתוף, ברצון לשילוב, ביצירה אחראית, להתקיימות הדדית.
  • אתן כבוד והוקרה לאלו שהזינו, חינכו, שימשו דוגמה ושעליהם אני נסמך.
  • כמעצב אני מכיר בהשפעת מעשי על העתיד ולכן אפעל מתוך דאגה לבאים אחרי.
  • אקדם את ענייני מתוך שיתוף וקידום רעיונות שישתלבו בסביבה, בחברה ובתרבות.
  • אשקיע בפיתוח עצמי כדי שאוכל לעצב ביתר מקצועיות ואחריות.
  • אכבד את ההסכמים, ההבנות והחוקים הנוגעים בעבודתי כמעצב.
  • אשאף לדעת את כל ההשלכות שיש לעבודתי כדי שאוכל לומר באחריות: “את זה אני עיצבתי".

בנוסף לאמור אקדם את הנושאים הבאים:
(הוסיפו התחייבויות משלכם וחיתמו על השבועה – למטה בתגובות)

☼ עוד מאת ויקטור פרוסטיג ← על הגשת פרויקט הגמר שלך

  1. 1
    הדס זמר בן-ארי
    יום שבת 27.10.2012, 19:07

    יוזמה מעניינת ויקטור. כדאי להזכיר בהקשר זה את המניפסט First Things First (אפשר לתרגם ל- 'ראשית כל') שפורסם ונחתם לראשונה על ידי מעצבים גרפיים ב-1964 בבריטניה. במניפסט המקורי המעצבים מבקרים את המציאות המוכתבת על ידי עולם הפרסום, בה הם מוצאים עצמם רותמים את כישוריהם ודמיונם למטרה אחת אבסולוטית והיא העלאת מכירות של מוצרי צריכה שונים. הם קוראים, בנימה שכיום קשה שלא לכנות נאיבית, לסדר עדיפויות חדש שבו מעצבים לא יידרשו לעבוד באספקה יומיומית של גימיקים וקסמים אלא בתקשורת שתבוסס על מסרים בני-קיימא ו"מטרות מוצדקות". בשנת 2000 חידשו מעצבים מצליחים (בינהם טיבור קלמן ומילטון גלייזר) את המניפסט ותבעו להשיב למקצוע העיצוב את תפקידיו החברתיים שנשכחו לטובת צמצומו כמשווק מסחרי. התביעה שלהם הופנתה בעיקר לכינון שיח ציבורי עשיר ומורכב יותר על עיצוב.
    בהקשר זה אותי מעניין טווח הפעולה האפשרי למקצוע העיצוב, שנולד לשרת מסרים ורעיונות של אחר גדול ממנו, כלומר – האם יכול העיצוב להשפיע על המציאות הכלכלית (שהיא למעשה המציאות הכולית) שבזכותה הוא מתקיים מלכתחילה? האם הוא יכול לפרוץ את מהותו הראשונית ככלי שרת, כצינור, ולפעול כישות עצמאית עם עמדה מוסרית נפרדת, או שעצמאות זו היא בהכרח אשליה?

    והנה קישור למניפסט המקורי:
    http://maxb.home.xs4all.nl/ftf1964.htm

  2. 2
    עפר כהנא
    יום רביעי 31.10.2012, 15:14

    ויקטור אני איתך.

    "מהפכה ספציפית, מסוג המהפכות הפותחות תקופה חדשה בשדה מוגדר, היא תוצר של סינכרוניזציה בין מהפכה פנימית לבין משהו שמתרחש בחוץ, בעולם הסובב." – בורדייה, שאלות בסוציולוגיה, 186

    – פעם בכמה זמן אשאף לשכוח את כל מה שאני יודע על עיצוב.

  3. 3
    יואב ויס
    יום שבת 03.11.2012, 20:12

    יופי של פוסט! פוסט חשוב!
    אני גם כמובן מסיר את הכובע בפני הסטודנטים בHBS שעלו על הרעיון שלאנשי עסקים צריך להיות מצפן מוסרי כלשהו. ויפה שעה אחת קודם.
    אם מעצבים אכן יקחו את הקוד הזה ברצינות – זה יכול לשנות את העולם, ממש!
    וגם, אולי בעלי מקצוע אחרים יכולים לאמץ קוד אתי: שרברבים, נהגי אוטובוס, פקידים במשרד הפנים, טבחים, פוליטיקאים…
    אז באמת יהיה עולם טוב יותר.

  4. 4
    ניר חיימוביץ
    יום ראשון 04.11.2012, 2:17

    יש לי תחושה כזו פנימית שכל מי שמאמין בקוד שכזה, כנ"ל ברפואה, לא צריך אותו.
    זה בא לו בטבעיות.
    מי שצריך קוד כזה לא ממש שם עליו וזה לא מפריע לו להישבע שבועה ולא לקיימה, כנ"ל ברפואה.
    אפשר לומר שלפחות מעצבים רבים לא צריכים להפר שבועה בניגוד לרפואה…

    להאמין שיהיה טוב יותר מכוון שנרצה… הלוואי שהיתה לי היכולת…

ידעתם שבכלל אומרים 'תגובית'?