פרויקט גמר

הרבה נאמר עליו, על פרויקט הגמר במוסדות האקדמיים לעיצוב. קראתי ושמעתי הרבה דעות באם הוא משרת את הסטודנט או את צרכי המחלקה? האם הוא נחוץ? עד כמה דומה מהלך פרויקט כזה בהיקפו ובגודלו להתמודדות עם פרויקטים אמיתיים אותם יפגוש בוגר עיצוב טרי – מעצב חדש בחייו. האם לילות ללא שינה, עוגמת נפש, דם יזע ודמעות ודקות מעטות של ביקורת די בהן כדי למצות תהליך כזה? מילים שנאמרות על ידי פאנל מומחים המורכב ממעצבים בעלי שם וניסיון, מרצים ומנחי הפרויקט. הסטודנט הנבוך עומד שם, לבד. אין לו מושג קלוש איך יתנהל הדיון, מה תהיה המילה הראשונה של הדובר הראשון בפאנל, האם יתפתח דיון סוער ואקדמי או שמא לא תיצור העבודה את האימפקט, הנוכחים בחדר יחפשו מילים מתחת לאדמה רק כי צריך לומר משהו. רגעים שאותו סטודנט היה רוצה לשכוח, לברוח, להתאדות..

השבוע מסתיים מחזור נוסף של לימודי תקשורת חזותית. מעצבים שהצטרפו אלינו ובן לילה הפכו לקולגות.
דעתם, כישרונם, ונוכחותם בתעשייה משפיעים על כולנו, על התחום אותו אנו יודעים כל כך טוב להגדיר ולנתח. לא תמיד אנו יכולים לחזות מראש את השינויים או את המקום אליו שואף להגיע. הבוגרים עצמם הם אלה שעושים את השינוי, הם נושאים אותו על גבם ויוצרים, לעתים בתת מודע את השפה החדשה המתהווה, את השינוי, את הרוח הרעננה המנשבת ומפיחה חיים בכל רגע נתון במושג המרוט והמשומש הזה שנקרא עיצוב.

פרויקט הגמר מציב בפני הסטודנטים שאלות מהותיות, חיפוש מעמיק וחופש לפעול באמצעים העומדים לרשותם על מנת להביע את דעתם, לאתגר, להיות פה עבור אחרים, עבור עצמם, לחקור נושא או תופעה, אישית, חברתית, פוליטית, מסחרית ובעיקר לא לעשות את המוכר, את המובן מאליו. נכון בסופו של דבר המוסדות אמנם מתפארים בבוגרים שלהם, זו לא בושה, זו השתקפות של מה שניתן להם במהלך שנות לימודיהם, זו ההזדמנות של הבוגרים רגע לפני שיעסקו (חלקם) בלרצות לקוחות חזקים, דעתניים, משפיעים ותובעניים, לשאול אותם, ואותנו – האקדמיה והעוסקים בתחום שאלות מעניינות. אלטרנטיביות, למתוח את הגבולות שלעתים יוצרים קיבעון ופעמים אחרות אינם ברורים. פרויקט גמר הוא אקורד סיום מרגש (לעתים מדי..) רגע התעלות חגיגי המחזיר את הכבוד והמעמד למקצוע שלנו. שיש בו עשייה אמנותית, איכותית ואקדמית ממדרגה ראשונה.
אני מאחל לבוגרים כולם (ולשלי במיוחד) המון הצלחה, חיפוש אינסופי והתאהבות בעשייה כל בוקר מחדש

☼ עוד מאת אבירם מאיר ← איך אומרים Deja Vu בעברית?

  1. 1
    קרן
    יום חמישי 19.07.2012, 8:16

    כמה שאתה צודק. כשאתה אומר את הדברים ככה אתה גורם לי לרצות לעשות שוב פעם פרוייקט גמר. :)

  2. 2
    יום חמישי 19.07.2012, 9:10

    יפה כתבת. אני רק רוצה להדגיש שאפשר תמיד להמשיך לעשות פרויקטי גמר מרתקים גם "באזרחות".

  3. 3
    אבירם מאיר
    יום חמישי 19.07.2012, 10:05

    קרן, את מוזמנת לשוב ולעשות פרויקט גמר..
    ירונימוס, תודה. כנראה שיומיומיות מנצחת את רובנו.. גם אני באופן אישי
    הייתי רוצה לעשות עכשיו פרויקט גמר, אבל יש משהו באנרגיות של עשייה
    של כתה מלאה בסטודנטים, התחרות הגלויה והסמויה, המתח, והדד ליין
    שנותן לכל זה את המסגרת הזו שאינה דומה למשהו אחר.
    אפשר לעשות פרויקטים גדולים, אישיים, אחרים אבל כזה עושים פעם בחייים
    זה אולי מה שיפה בזה.

  4. 4
    יום חמישי 19.07.2012, 12:16

    אבירם,
    לפני הכל, ברכות על הצטרפותך לאנטייטלד.
    אהבתי את מה שכתבת ואני בהחלט מרגיש חלק מתהליך ה״גידול״ של הדור המוכשר והנועז הזה. אני גם מצטרף לאיחולי ההצלחה של הבוגרים, וממליץ לכם לא לחכות לעבודה, ולא להמתין ללקוח… קחו יוזמה, תיצרו, תעצבו, תעשו- כי זה בוער בכם.

  5. 5
    אבירם מאיר
    יום חמישי 19.07.2012, 16:38

    תודה אדי. אתה כבר מגדל לא מעט "דורות"
    אני מניח שתסכים איתי שיש תקווה ועתיד למקצוע, שהרמה עולה
    ושה"צעירים" הם לא חבורה של עצלנים מפונקים אלא מעצבים
    סקרנים, חושבים, איכותיים ועמוקים (רובם לפחות).
    אם הצלחנו במשהו – זה בעיני ההישג הגדול.

  6. 6
    גלי
    יום חמישי 19.07.2012, 21:57

    סיימתי לפני שנה בדיוק לימודים, את החוויה הזו של פרויקט הגמר
    אני עוד מרגישה בגוף. כמו פוסט טראומה.. ולמרות זה הייתי חוזרת לשם.
    כמובן שהייתי עושה הכל אחרת

תגיד/י את זה…