שריפה על פי התקן

דמיון הוא דבר חשוב כשמתכננים בניין. אפשר לדמיין איך הוא יראה מהסיבוב של הרחוב, מה יראה דייר במטבח עם הקפה של הבוקר, איך ילדים ישחקו במדרגות והשכנים יצעקו עליהם להיות בשקט ואיך הצל בארבע אחרי הצהריים יפול על המסך של המחשב ויזכיר לעובדים שכדאי להתחיל להתקפל. בהכללה לא מחייבת ניתן לומר שבניין טוב הוא בניין שהושקע זמן רב בלדמיין איך ישתמשו בו ואדריכל טוב הוא אדריכל ששריר הדימיון שלו מתורגל היטב.

כל זה (בעצם) לא מעניין את מי שבסופו של דבר מחליט אם הבניין יבנה, כלומר העיריה, מכון התקנים וגורמי רישוי נוספים שבודקים את התוכניות שלו לפני שנותנים לו היתר בניה. וזה לא שהם לא מצפים ממך לדמיין, להיפך. לדוגמא צריך לדמיין איך אנשים בבניין נמלטים על חייהם משריפה (שהתחילה במחסן הציוד המשרדי), רצים דרך מסדרונות אפופי עשן תחת מטר מים מעופשים מספרינקלרים תקניים חבויים בתקרה, כשברקע אזעקה מפלחת אוזן. בו בזמן כבאים חסונים (איזה כבאים, לוחמי אש!) שהחנו את הכבאית שלהם ברחבה תקנית למרגלות הבניין פורצים למבנה מתחברים לפנל הכבאים וברזי ההסנקה ומצילים את כולם. לא מדובר בבדיחה, בפרקטיקה היומיומית ההשפעה של התקנות, ובראשן תקנות בטיחות האש, על התכנון המפורט של המבנה היא מכרעת. אפילו הספר "101 דברים שלמדתי…" ממליץ להתחיל לתכנן כל בניין ממיקום יציאות המילוט.

כמובן שאין בכוונתי לטעון שיש בכך פסול, מגבלות ותקנות מהסוג הזה הן הכרח מציל חיים ובפועל יש להן השפעה גלויה על הסגנון האדריכלי ועל חזות העיר. הדוגמא הבולטת ביותר היא כמובן מדרגות המילוט האמריקאיות הטיפוסיות שנתנו לשכונות רבות בעיר את אופיין וכמובן אין ספור סצינות בלתי נשכחות, נניח זאת:

לא מן הנמנע שעוד כמה עשורים ילמדו על התמריצים להוסיף ממ"דים למבנים קיימים (תחת הכותרת "תמ"א 38" ו"האיום על העורף") בבתי הספר לאדריכלות כגורם משפיע על חזות הבית המשותף הישראלי.

השפעה תרבותית נוספת של תקני בטיחות אש במבנים © Metro-Goldwyn-Mayer Studios Inc. All Rights Reserve

אם כבר אני מציע לגייס את הניסיון התקנוני המוכח ולאמץ את הטכנוקרטיה לטובת האיכות התכנונית בתחומים נוספים:
למה שלא יהיה לדוגמא תקן ישראלי למבנים שמפחיתים רגשות אלימים בקרב בני נוער חמושים? או תקן ישראלי לבניין המעודד פעילות גופנית ובישול דל בשומן ובנתרן? או לבניינים שמעודדים היכרות בין רווקים?

☼ עוד מאת יובל אצקסון ← הקיר הוא הכתובת

  1. 1
    מורן שוב
    יום שישי 25.05.2012, 19:27

    פעם שמעתי מאדריכל שהמחשבה על מיקום הברז לכיבוי שריפות בכניסה לבניינים, היא מחשבה דומה למחשבה של חוט אריאדנה. פקעת החוט שאריאדנה מסרה לתזאוס כדי שיקשור בפתח הלבירינט אליו נכנס וישחרר לאורך המסלול – כדי שידע, בעזרת החוט, למצוא את דרכו חזרה החוצה. דרך שגם כבאים צריכים לעשות בחזרה. שכניסה לבניין עולה באש כמוה ככניסה למבוך.

  2. 2
    יום רביעי 13.06.2012, 16:05

    היי מורן, תודה. זה מעניין לדעתי להביט על הבניין כחלק מסיפור ואיך ה"תסריט" משפיע על התכונות שלו. בהמשך לדוגמא שלך – נניח ודדלוס היה צריך לבנות לבירינט נוסף, כזה שמודע לפתרון של תזאוס והחוט, איך המבנה החדש היה נראה?

כל תגובה מקרבת את הגאולה…