אל תסתכלו בספר אלא בידע שעצור בתוכו

עיצוב ספרים נחשב לאחת מהפרקטיקות הנעלות בעיצוב גרפי וכזה הוא גם היצוג שלו באקדמיה. המסורת ואורך הנשימה המעורבים בהוצאה לאור של ספר מהווים אי מוגן של תרבות בקצב שונה ובסבלנות מורחבת מזו המאפיינת לרוב את עבודת המעצב.

ההזמנה לכנס בעיצובה של מיכל סהר

תחת עטרת קדושה זו התקיים בשבוע שעבר בבצלאל הכנס "מיכל הספר". הכנס השנתי של המחלקה לתקשורת חזותית בשיתוף המחלקה להסטוריה ותאוריה בחן את הספר כמיכל "בין צורה לתוכן" כפי שציינה כותרת המשנה. המחלקה הציגה קאדר מרשים של הרצאות ממיטב היוצרים בתחום עיצוב הספרים, כמעט כולם מרצים בבצלאל. ההרצאות, שברובן נוצרו במיוחד עבור הכנס היו מרתקות ומעשירות. רבות מהן אפשרו הצצה יחודית לתוך תהליכי היצירה של יוצרים מובילים כמו מיכל סהר, עדי שטרן, עדה ורדי, נעם שכטר, גילה קפלן, זאב אנגלמאייר, רותו מודן, נינו ביניאשווילי וגיא שגיא (גילוי נאות, גיא הוא שותפי לסטודיו שועל) (ולמרות זאת הוא היה מצויין). זו היתה חגיגה למחלקה אשר גרמה לי ולאחרים להתגאות להמנות בין מרציה.

עם זאת כנס בנושא ספרים ב-2012 אינו יכול להתעלם מ"המהפיכה הדיגיטלית" והכנס בבצלאל אכן כלל מספר הרצאות אשר נגעו בהווה ובעתיד של הספר הדיגיטלי. פרופ' שיזף רפאלי דיבר על הדרמטיות של ההודעה של בריטניקה על הפסקת הוצאת האינציקלופדיה המודפסת הותיקה והציג סטטיסטיקות חד משמעיות בנוגע לרעידת האדמה הפוקדת אותנו. ראש המחלקה עדי שטרן הכריז באותיות פרנקריהל שחורות וגדולות מוקרנות על מסך לבן: "הפרינט מת".

העתיד הדיגיטלי, שהוא בעצם כבר הווה, או אולי עבר, לא נראה מזמין במיוחד דרך ההסברים של עזרי טרזי על טכנולוגיית ה-Digital Ink ורינדורי ילקוט הספרים הדיגיטלי (USB) של ספי חפץ. היה קשה שלא לחוש תחושה של עצב, שהעשייה המרשימה שמצוגת בפנינו אינה אלה שירת הברבור של המדיום המודפס האהוב כל כך. שיקשוקי הגלגלים של עגלת העתיד זיעזעו את אולם הכנסים ואיימו לשרוף את המסורת העיצובית המרגשת בלהבת ה"קינדל פייר". העגלה שורטטה ככזו הנוסעת, אין עצור / לא קפצת עליה היום / עברו שניותיים / והנה נשארת מאחור.

יצאתי מהכנס קצת מבולבל. בין השורות נרמז כי עולם העיצוב ונציגיו, השורה הראשונה של המעצבים בארץ ובעולם, עומדים למעשה בפני טרגדיה נוראה. כמי שכנער שנים ספורות לפני התפרצותה של אותה רעידת אדמה, השקיע את מלוא תשוקתו הראשונית לתקשר חזותית במדיום המודפס, אני מסרב לקבל את אוירת הדכדוך. הרי מה הוא מיכל הספר אם לא כלי להעברת ידע, להפצת רעיונות. כשהחלו לגזור מגילות לפיסות נייר ריבועיות ולכרוך אותן לספרים נוצר לא רק פורמט חדש לדפוס, אלא גם פורמט חדש לארגון ידע, להפצתו, פורמט אשר כבר מאות שנים מנסח למעשה את עצם המחשבה.

בכדי להיות ראויים למיכל הספר חייבים הרעיונות לתפקד בתוך מערך כלכלי/ארגוני שיתָקף את זכות הביטוי המודפס. המחשבות צריכות להיות ארוכות דיין בכדי להכרך בספר והן מחוייבות להציג התחלה, אמצע וסוף. הסוף אגב, הוא סוף. ההוצאה לאור היא סיום התהליך, היא המקום בו המחשבה נעצרת. ספרים הם מה שמחבריהם חשבו לפני אירוע ההוצאה לאור, מי יודע מה הם חושבים עכשיו? כסחורה מפרידה הכריכה בין אלה שיש להם ידע ואלה שאין להם. והמעצבים? הרי בודאי, הם אלו שמאפשרים את כל זה. אם בראשית כלבלרים, מאוחר יותר כדפסים, כחרשי אותיות, או היום כאוחזים ברזיי האין-דיזיין, המעצבים הם שומרי הסף של מיכל הספר. על המחברים להפקיד את רעיונותיהם על שולחנם של המעצבים וכמו אהרון למשה כבד הפה, המעצבים הם אלו שבשמם ידברו אל העם.

רעידת האדמה של הידע מזעזעת את מבצרי הספרים ואותנו העומדים בשעריהם, אבל תפקידינו אינו להשאר בסף. הספרים הדיגיטלים בקינדל ובאייפד הם רק סנונית של השינוי שבפתחינו. הרי ספרים דיגיטליים הם עדיין ספרים, הם עדיין נכתבים באותה תפיסה של ספר, הם עדיין תוצרים של אותה כלכלה של הוצאה לאור. אם אנחנו רואים את תפקידינו ההיסטורי כמי שנדרשים רק לסדר את הטקסט והדימוי שמרצדים על גבי העמוד הדיגיטלי אנחנו לא באמת מבינים את המהפכה. זו אינה מהפכה במיכל הספר, זו מהפכה במיכל הידע.

כמעצבים גרפיים אולי נסתפק בדיגיטציה של האות, הגריד והתמונה, כמתקשרים חזותית (וכמעצבי אינטראקציה) אנחנו נדרשים להוביל שינוי גדול הרבה יותר. יש לנו הזדמנות לבחון מה קורה אם ההוצאה לאור אינה המילה האחרונה, אם המחשבה יכולה להמשיך להתקיים ולהתפתח בתוך החברה – בתוך רשת. אנחנו יכולים ללמוד איך הרעיונות באים לידי ביטוי ולידי שימוש כשהם נעים בתוך הרשת, משתנים ומתהווים מחדש. יש לנו עדיין תפקיד לשמר את האיכויות החשובות שנתן לנו הספר – הפורמט הארוך שמאפשר חשיבה עמוקה יותר; הסמכות והאמון שמאפשרים לנו לבנות ידע על כתפי הענקים שכתבו ויצרו לפנינו; וגם האירוע ותשומת הלב שסיפק רגע ההוצאה לאור.

בהרצאתו הציע דב אלפון מסר ניואנסי יותר לגבי השינוי. הוא הדגיש שכמו שהסוסים לא נעלמו מאמריקה עם הופעת המכוניות, גם ספרים לא יעלמו מהעולם, אבל תפקידם ישתנה. הם אולי ישמשו כסמל סטטוס וכסמן של איכות נושנה אבל הם כבר לא יהיו אלה שעל גבם נישאת התרבות. דב הציע לקהל לקפוץ על ההזדמנות להמציא מחדש את היצירה החזותית ולגייס את הדימוי בחזרה לחזית התרבות אחרי המשניות שציווה עליו דפוס הבלט.

יש המון מה לעצב, האם אנחנו Dead-Tree-Huggers* שמעצבים את הספר או שאנחנו מעצבי-ידע שמעצבים גם את המיכל? אולי כדאי שנפסיק להביט בערגה או באימה אל הסוסים. אולי הגיע הזמן שניקח את המושכות.

*מושג שהמצאנו בעת כתיבת הספר השיתופי Collaborative Futures.

☼ עוד מאת מושון זר אביב ← הספאם, ידידו הטוב ביותר של האדם

  1. 1
    יום רביעי 28.03.2012, 6:42

    מחשבה נהדרת. יש משהו מרתק ברגעי המעבר האלה שמאפשרים לבחון את המדיה הישנה לעומת החדשה בצורה שקולה פחות או יותר ולהבין דרכן משהו על התרבות שלנו. כיף להיות חלק מתקופה מאתגרת ומסעירה כזאת. דוגמא מקבילה שמתרחשת היום היא השינוי הדומה שקורה בעולם הצילום, גם שם לפעמים יש תחושה שאנחנו נאלצים לוותר על משהו כדי לקבל תמורה בפורמט אחר. ולי רק נשאר להתבעס על שלא יצא לי להגיע לכנס המדובר.

  2. 2
    אבנר פינצ'ובר
    יום רביעי 28.03.2012, 16:31

    פותח לגמרי את המחשבה וגם כתוב נהדר. על ספרים שיתופיים ופרוייקטים שיתופיים כמו ויקיפדיה אני עדיין תוהה – האם האדם יכול/רוצה לוותר על העונג/אגו שיש בלהיות חתום על משהו? כלומר להיות מחבר בלעדי, בעלים?
    מנסיוני המועט – כיף לתרום לפרוייקט שיתופי שאתה מאמין בחשיבותו, ולפעמים היעדר הקרדיט לא כל כך חסר. אבל הרבה יותר כיף לפרסם משהו שהוא שלך מא' ועד ת'. צר עולמי כעולם נמלה?

  3. 3
    יום רביעי 28.03.2012, 18:28

    @אברהם, תודה.
    אכן, יש לך סיבה טובה להתבאס שלא הגעת, היה באמת מוצלח. בסוף אפריל יערך בשנקר כנס בנושא דומה: "הדחף להוציא לאור". מהרושם הראשוני זה נראה שתהיה הרבה חפיפה (ספרי אמן, עתיד הספר וכדו'). מעניין מה תהיה הגישה של שנקר והאם היא תהיה שונה בהרבה מזו של בצלאל.
    http://possibilityofabook.org

    @אבנר, תודה גם לך.
    כמו כל שיתוף פעולה, מדובר בגיב-אנד-טייק. מה אני מרוויח ומה אני מפסיד מעבודה בקבוצה. במקרה של הנסיון שלי אני יכול להגיד לך שכתיבת הספר Collaborative Futures יחד עם צוות מדהים של עוד 5 (ובסבב ב' עוד 3) כותבים היא החוויה האינטלקטואלית העוצמתית ביותר שחוויתי עד כה. לכתיבת הספר היתה השפעה משמעותית על העשייה המקצועית שלי מאז וגם מבחינת אגו וקריירה קשירת שמי עם שמם של שותפי עשתה לי (ולהם) רק טוב.
    הספר גם ממשיך אחרי, החודש בדיוק יצא לאור בהוצאת NYu הספר: The Social Media Reader עם מאמרים של השורה הראשונה של האינטלקטואלים בתחום. אחד המאמרים הוא של קולקטיב Collaborative Futures ואני בר מזל אמיתי על ההזדמנות לראות את שמי מתנוסס לצד שמם של כותבים גדולים ומוצלחים ממני…

  4. 4
    אבנר פינצ'ובר
    יום חמישי 29.03.2012, 2:43

    מושון – הכי שכנעת בעולם, וגם נתת לי כיוון של עם איזה קבוצות כדאי לשאוף לעבוד. תודה!

  5. 5
    איתמר דאובה
    יום שישי 30.03.2012, 16:42

    מצוין. הקץ להספדים.
    צריך להפיץ את תאורית הסוסים של אלפון

מי שמגיב מגניב!