נקודת ה-G של ונוס?

לפני שבועיים כתבתי כאן מאמר על המתח שבין עיצוב ו-Design Art, על הנזק הנגרם מהבלבול בין התחומים, על הסגידה המוגזמת של עיתונות הלייף סטייל ועל ההתמקדות היתרה של מוסדות אקדמיים. (ראה: Design Art = ונוס, עיצוב = מאדים)

ב"טיימיניג" מצוין נפתחה בערב יום חמישי תערוכה משותפת של הפקולטה לעיצוב של שנקר ומוסף גלריה של עיתון הארץ.

בתערוכה כ-120 עבודות של סטודנטים בשנה הרביעית מכל המחלקות לעיצוב בשנקר. התערוכה מלווה בקטלוג של 24 עמודים בפורמט הגדול של גלריה. ערב הפתיחה, גליון של גלריה הוקדש לתערוכה עם כתבת שער המשתרעת על חמישה עמודים שלמים. התערוכה מלווה במסע פרסום רחב הקף.

כמתבקש, הייתה פתיחה חגיגית, צפופה ונוצצת ב"מתחם G צמרת", מן מתנ"ס של האלפיון העליון.

התערוכה מחזקת את הטענות שהצגתי בכתבה.

כל העבודות הינם בתחום ה-Design Art – עבודות המכוונות להצגה בגלריה (מקום תצוגה) ול"גלריה" (חשיפה תקשורתית).

למרות טקסט נלווה המציג את הקשר בין המושגים "עיתון", "עיתונות" ו"עיצוב", הקשר, ברוב המקרים, ירד למחנה המשותף הנמוך והבאנלי ביותר – היותו עיתון "עשוי" מנייר.

"עיתון" אינו "נייר" בתוספת אותיות בדיו, אחרת היה ניתן ליצור את אותה התערוכה, בגוון קצת צהוב יותר, בשיתוף פעולה עם דפי זהב (ברוח הימים שדפי זהב הפיצה "ספרים" לכל בית).

"עיתון", במיוחד עיתון של ה"אנשים החושבים" ובוודאי מוסף ה"תרבות" שלו, אמור להיות הרבה יותר מנייר – "תקשורת", "סדר יום", "דיון", "חופש הדיבור" – ובמיוחד בשנה של מחאה חברתית, התקפה על דמוקרטיה ואיום גרעיני. אין אני חושב שהעיתונאים חושבים שפרי עבודתם "נזרק" למחרת. עם מילותיהם נשכחות למחרת, אז באמת אין ערך לעיתון ולעיתונות. ויש.

תחשבו מה ניתן היה לעשות, איזה עוצמה אינטלקטואלית (ועיצובית) היה ניתן להציג, באם כל המשאבים הנדירים (140 סטודנטים משנה ד' מכל המחלקות, קטלוג ענק של 24 עמודים, דפים שלמים בעיתון ומודעות פרסום רבות) היו מנוצלים לניסיון ליצור אמירות רלוונטיות המכוונות לקהל הרחב. אין לי ספק שניסיון כזה היה זוכה להערכה רבה, לקידום חשיבות העיצוב ואפילו היה משפיע על הדיון הציבורי.

יש לציין שבין העבודות יש איכותיות ומעניינות – כתרגילי עיצוב די בסיסיים. אנו מכירים באיכות של הסטודנטים והמרצים בבתי הספר לעיצוב בארץ בכלל ובשנקר בפרט. אבל במקום לנצל את ההזדמנות להציג את הפוטנציאל של עיצוב מ"מאדים", בזבזו את ההזדמנות על Design Art מ"וונוס" – ויצירת יחצנות דלת ערך לשנקר ולגלריה, שבאמת ישכח במהירות כמו עיתון של אתמול.

במאמר אני מתייחס לקשר בין האליטיזם בהתייחסות ל-Design Art בעיתונות הלייף סטייל המכוון לעבודות של אחוז אחד מהמעצבים עבור אחוז אחד של האוכלוסייה – מול עבודותיהם של 99% מהמעצבים עבור 99% של האוכלוסייה. התערוכה, המוצגת ב"מתחם G צמרת", משקפת את התופעה.

במאמר התייחסתי לדמיון ולשוני שבין עבודות העיצוב היישומי ("מאדים") ועבודות ה-Design Art ("ונוס"). הביקור בתערוכה גרם לי לחשוב על הצד השני של העניין – ההבדל בין Design Art ("ונוס") ואמנות (אולי "כוכב חמה" Mercury?).

למרות מילותיה של עורכת גלריה בקטלוג המייחס את עבודות הסטודנטים ל"אמנות" – בוא נסכים שהם לא. ונדמה לי שראשי המחלקה לאמנות בשנקר יסכימו.

☼ עוד מאת דוד גרוסמן ← Design Art = ונוס, עיצוב = מאדים

  1. 1
    Not A Memeber
    יום שלישי 06.03.2012, 9:43

    מה שכתבת לא היה מאמר אלה דעה, טור, פוסט.

    אתה מתלונן שהמעצבים לא השתמשו בהזדמנות להביע עמדה או אמירה. מי אמר שהם חייבים? מעצב הוא איש ערכים? הוא בא לתפקיד חברתי? מה פתאום!
    נכון שיש לו את האפשרות לעשות זאת, אך אין זה מהגדרות התפקיד. הוא, לא עיתונאי.
    אבל לצורך הדיון נניך שכולם הביאו עמדה. עמדה נחרצת.
    זה עדיין היה דזיין ארט, מכוון שבאומנות יש עמדה. בעיצוב יש פונקציונאליות.
    כסא טוב הוא כסא נוח ושימושי. כסא שמעביר ביקורת על משהוא הוא דזיין ארט ואף אחד לא יקנה אותו לשימוש יום יומי.
    אז אולי למעשה אי הבעת עמדה או דעה בעבודות עיצוב חיונית להתהליך?
    דרך אגב, הציבור לא זוכר אף מעצב עם אג'נדה…
    רק מעצבים אחרים זוכרים

  2. 2
    דוד גרוסמן
    יום שלישי 06.03.2012, 13:34

    ל- memeber

    מה כל כך חשוב ההבדל בין "מאמר" ל"דעה", "טור" או "פוסט"?

    memeber (?) היקר, למה העוינות?

    והעיקר: אני לא מתלונן על זה שהסטודנטים לא ניצלו את ההזדמנות – אני מתלונן על זה שהמוסד והעיתון, מראש, לא ניצלו את ההזדמנות.

    התשובות שלי לשאלות שלך (הן באמת נשאלות ברצינות?):

    1. "מי אמר שהם (המעצבים) חייבים (בהבעת עמדה או אמירה)?" תשובתי: אני.

    2. "מעצב הוא איש ערכים?" תשובתי: כן! (duh)

    3. "הוא בא לתפקיד חברתי?" תשובתי: כן וכן! (!DUH)

    וכן, לדעתי, זה כן הגדרת התפקיד.

    מרכיבים אלו (אחריות חברתית, הבעת עמדה ועמידה על עקרונות) הינם חלקים פונקציונאליים של העיצוב – לדעתי המרכיבים החשובים והפונקציונאליים ביותר.

    ולגבי הזיכרון של הציבור בנוגע למעצבים – אכן, עדיף לזכור את העיצובים ולא את שמות המעצבים.

  3. 3
    יום שבת 10.03.2012, 12:41

    אציין שהמחלקה לתקשורת חזותית הציגה, בין השאר, כרזות פוליטיות וקטלוג מעוצב למשעי לתוצרי התערוכה, כלומר עיצוב גרפי ישומי פר-סה.לא מדוייק לטעון שכל העבודותשהוצגו בתערוכה הן בתחום ה"Design Art".

  4. 4
    דוד גרוסמן
    יום שבת 10.03.2012, 14:52

    היי איציק.

    יש אמת טכני במילים שלך. הקטלוג משרת את התערוכה. יפה.

    לגבי הכרזות: אכן, כרזות "פוליטיות", אבל תסכים איתי שהקשר לקונספט המוצהרת של התערוכה דק למדי. למעשה, אין הבדל ניכר בין הכרזות בתערוכה והכרזות בקורס הרגיל של ירום (כל כרזה מעוצב היטב).

    אני מבין.

    Been there, done that.

  5. 5
    ברק הריסון
    יום שבת 07.04.2012, 19:01

    מסתבר שישנה אלטרנטיבה לכיוון ה״ארטי״ של העצוב, שהמסלולים האקדמיים מציעים. זהו המסלול להנדסאי עיצוב תעשייתי של מה״ט. מסלול של שלוש שנות לימוד שבמהותו הוא תכל׳סי. לדעתי זאת אחת האפשרויות הרלוונטיות ביותר למי שמתעניין בלימודי עיצוב תעשייתי לצורך עבודה בתחום. נכון, המסלול מכיל מעט קורסים עיוניים, אך מכוון היטב לדרישות השוק מבחינת בוגרים צעירים. כשכירים וכעצמאים. יכולות טכניות גבוהות עם יכולות פיתוח רעיוני וצורני הן המיקוד, ולדעתי, שמות את הבוגרים בשורה אחת עם כל בוגר אקדמיה.
    אני מסכים מאוד עם מה שכתבת במאמריך.
    גילוי נאות: אני מנהל את ביה״ס לעיצוב במכללת סינגאלובסקי, ובוגר המכון הטכנולוגי חולון לפני עשור.  

  6. 6
    דוד גרוסמן
    יום שבת 07.04.2012, 19:42

    ברק –

    בהצלחה בתוכנית. ראיתי את הוידאו על הפרויקט עם חמת וחרסה והתוצאות מעניינות.

    הביקורת שלי על התוכניות האקדמיות לא אומר שאני מפחית מערכם המקצועי. התוכניות האקדמיים המוכרים הם מצוינים.

    תוכניות הנדסאי עיצוב תעשייתי של מה"ט יכול להיות אלטרנטיבה למי שאינם יכולים להשתתף בתוכניות האקדמיות.

תגיד/י את זה…