העיצוב עובד (בחינם)

יוצרים רבים מפיצים יצירות ומאמרים, מפרסמים עיצובים ומבצעים עבודות ללא תשלום או שכר כלשהו. קרדיט קטן שלהם בצד או בתחתית העמוד אמור לספק אותם וכולם מרוצים. ההבטחה של מזמיני העבודה בחינם טומנת בחובה פוטנציאל עסקי משמעותי: פרסום, כבוד או הזדמנות לחשיפה בכלי תקשורת, אלה אמורים להספיק.
מה עם שכר או תגמול? הס מלהזכיר. הם אינם דורשים תשלום, ואף נבוכים ומתביישים לבקש או אפילו להעלות את הנושא לדיון. למה? ככה! כי הם לא יקבלו. נשמע מוזר?
קשה להאמין אך זו המציאות. יש לומר בכנות ומבלי להיתמם. חשיפה כגון פרסום תוכן, חזותי או מילולי משרתת מטרות ומקדמת את מפרסם העבודה או הארגון אותו הוא מייצג כחלק ממערכת יחסי הציבור שלו. אבל נדמה כי הגולם קם על יוצרו. תרתי משמע!

לתיבת הדוא"ל שלי מגיעות מדי שבוע פניות של גופים וארגונים, פרטיים ומסחריים. בחלקם ידועים, מוכרים ובעלי שם מכובד. בכולן בקשות לשיתופי פעולה. יצירת עבודות עיצוב, איור, צילום, מדיה דיגיטלית ועוד. פרויקטים, תחרויות ותערוכות.
הנוהל הקבוע הינו מסמך "קול קורא" המעודד שליחת עבודות והצעות אשר ייעמדו לבחינת ועדה מקצועית (או לא) כזו או אחרת. בסופו של דבר תיבחר עבודה אחת בה יוכל הארגון לעשות שימוש לצרכיו. חלקם מבטיחים פרס כספי או חומרי כלשהו לזוכים. לרוב מדובר בסכום קטן, לא משמעותי ובעיקר מעליב. זאת כאמור רק למי שעבודתו זכתה.
לגבי שאר המשתתפים, (הרוב למעשה) שעבדו שעות בסטודיו, שלחו עבודה שלא נבחרה בסופו של דבר, אין שום התייחסות. לא בקרדיט, לא בתשלום על זמן עבודה ולא על דמי סקיצה. מדובר בפתרון חינמי, עבודה זמינה, קלה שאינה דורשת מאמץ מצד יוזמי התחרות או הפרויקט. במקרה הטוב נכתב בריף מסודר (דף פרויקט) המתאר בקווים כלליים את המשימה לביצוע וזהו. מה שנשאר הוא לשלוח בתפוצת אימייל רחבה וממוקדת לאנשי המקצוע, אקדמיות לעיצוב ויוצרים שונים בתחום ולגרות אותם להשתתף. אם בסופו של התהליך המתסכל לא נבחרה עבודתך, בעיה שלך.

מאחורי פרויקטים כאלה עומדים גופים מסחריים, ארגונים ציבוריים ואף מוסדות הממומנים מכספי ציבור היוצאים בקריאה ליוצרים ומעצבים להשתתף בפרויקטים. הדוגמאות המובאות כאן הן מתחומי התקשורת החזותית והאיור, אולם יש עוד רבות כמותן בתחומים משיקים או מקבילים (כתיבה, תסריטאות, צילום, מחזאות, משחק, בימוי ועוד).

כמי שמכיר מקרוב את תחום העיצוב ועוסק בו מכל הכיוונים, האקדמי והמקצועי אני יודע היטב שאין עבודת עיצוב טובה שלא מקיימת דיאלוג עמוק ואיכותי עם הלקוח – מזמין העבודה, שאין עבודת עיצוב שאינה עוברת תהליך בסטודיו שמשמעותו בפועל היא זמן עבודה של מעצבים ואנשי מקצוע. זמן יקר ואיכותי אשר למעשה מתבטל ויורד לטמיון עם הכרזת "הזוכה המאושר". איך יכול להרשות לעצמו מעצב בינוני או קטן לבצע עבודה איכותית על חשבון זמן עבודה יקר בסטודיו, מתוך ידיעה כי סיכוייו לזכות בעבודה או בפרס קטנים או באחוז נמוך ביותר? איך יכול סטודיו כזה להשקיע זמן בעבודה יסודית מעמיקה ואיכותית? התשובה המתבקשת היא שרק חברות המעסיקות כמה מעצבים בסטודיו נהנות מהפריבילגיה להקצות שעות סטודיו של אחד העובדים בעוד כל המערכת ממשיכה במקביל לעבוד ולהתפרנס. כך נוצר סינון טבעי וברור שקריאה כזו אינה תמימה או הוגנת.
אסור לטעות. מדובר בפעולה שיווקית לכל דבר. לא בפרויקט התנדבותי קהילתי.
חברות עיצוב כאלה לרוב ייהנו בסוף התהליך מפרסום וכבוד ובהמשך כמובן מפרויקטים בעלי תקציבים. אגב, יש כאלה לא מעט. אחרת כל זה לא היה מרגיז כל כך..
מזמיני העבודה ייהנו מחשיפה, מהתעסקות יתר במוצר שלהן על ידי אנשי מקצוע ומיחסי ציבור כיוזמי פעולה חברתית קהילתית.

אפשר גם לטעון כנגד היוצרים עצמם ולומר "אל תכרתו את הענף עליו אתם יושבים". אל תשתפו פעולה עם פרויקטים כאלה. גם כאן הסיפור מורכב. יוצרים רבים אינם מתוגמלים באופן שוטף על עבודותיהם בהסכם קבוע (ריטיינר) ואינם משתכרים באופן שוטף. הרבה מהיוצרים הם פרילנסרים (יוצרים עצמאיים) שיושבים על האינטרנט והטלפון ומחכים להזדמנות שלהם לקבל את העבודה המיוחלת. ואז הפיתוי גדול. נוח להפעיל אותם ללא כל התקשרות תעסוקתית אלא כנותני שירות או קבלני משנה. מצבם הכלכלי אינו תמיד טוב ואולי הזדמנות כזו תביא עמה עבורם את השינוי המיוחל.

הפגיעה בתחום העיסוק המקצועי בו אני פועל היא משמעותית בעיני שלא לומר הרסנית: שחיקת שכר מעצבים ויצירת פער בין חברות גדולות ומעצבים "קטנים" טובים ואיכותיים הפועלים בשוק. זאת לצד קבלת עבודות שאינן בהכרח איכותיות אלא כאלו שהתקבלו ממי שהיה מוכן להשתתף בחגיגה המפוקפקת הזו.

דוגמאות יש לא מעט:
מגאזין בתפוצה רחבה פנה לא מזמן למאיירים לשליחת עבודות לכריכה המאוירת שלו תמורת סכום זעום ומקומם (150 ₪) כנראה מתוך הידיעה כי ענף זה אינו מאורגן כאיגוד מקצועי וכי ישנם הרבה מאיירים מוכשרים בשוק המשוועים לפרנסה שישמחו לקפוץ על המציאה ולשלוח עבודה גם במחיר אפסי או אפילו ללא תשלום בתקווה לפרסום ולקרדיט המיוחל.

דוגמא נוספת, עיתון ארצי נפוץ ומכובד יצא בקריאה ליוצרים לאייר לוח שנה שיצא למנויי העיתון בו כל חודש יאוייר על ידי מאייר אחר הפעם ללא תשלום, תמורת קרדיט!

הציקה לי במיוחד הודעה מהנהלת פסטיבל ישראל שהועברה אלי דרך מכר שלי ובה שוב, פניה למעצבים לשליחת עיצוב לציון 50 שנות הפסטיבל שיכלול את לוגו ה50, כרזה, הצעה לתוכנייה (גריד) לאירוע. גם הפעם הנחת הבסיס של הנהלת הפסטיבל הייתה ככל הנראה שניתן תמורת סכום סמלי ומעליב לקבל הרבה הצעות, ללא תשלום ולבחור אחת מהן לשימוש מסחרי.

עוד דוגמא מפתיעה ומקוממת הגיעה אלי דווקא מהאגודה לזכויות האזרח שקראה ליוצרים לשלוח עבודות קומיקס לשימוש באתר הבית של הארגון.
גם במקרה זה כמובן בהתנדבות וללא כל תשלום. בהודעה היה כתוב שהם "בטוחים שאיור סאטירי על הנושא יכול להמחיש יותר מכל דבר אחר עד כמה המצב הזה בעייתי"
אכן בעייתי. אולי דווקא ארגון כזה יכול היה לגלות רגישות גבוהה יותר לנושא זכויות יוצרים כחלק מזכויות האזרח. קל מידי לנגן על מיתרי הרגש ולהיאחז ב"מטרות חברתיות" כדי לשלול זכות בסיסית של איש מקצוע, יוצר או מעצב להתפרנס בכבוד.

הרבה עמותות וארגונים ללא מטרת רווח המקדמים מטרות חברתיות פונים בתדירות גבוהה בקריאה להשתתף בפרויקטים כאלה. גם כאן מדובר בזוכה יחיד או זוכים בודדים. אולם רובן המוחלט של העבודות שנשלחות מוצגות בדרך כלל במסגרת תערוכה או פרויקט אינטרנטי וזוכות לחשיפה. פתרון הוגן ושוויוני. מעצבים רבים וגם אני ביניהם, שלחו בעבר עבודות לתחרויות ופרויקטים בארץ ובעולם ונהנו להשתתף בפורום מכובד אשר מביא את כל הידע והניסיון המקצועי של המשתתפים בו לידי ביטוי. כך נוצר פרויקט משפיע, רב משתתפים אשר בכוחו להגיע לליבו של קהל גדול.

איגודים מקצועיים של יוצרים ומעצבים יש בישראל. ותיקים, חדשים ומתחדשים. גם הם באופן אבסורדי נלחמים על קיומם ומעמדם ואף גובים דמי חבר יקרים מאוד. יקרים מידי.
גם כאן יוצא שמעצבים, יוצרים ואנשי מקצוע קטנים מוצאים את עצמם מחוץ למסגרת כזו כך ואין בתוכה הד לקולם ולמצוקתם האמיתית. בחוסר יכולת כזה לשמור על האינטרסים שלהם, מלחמתם השקטה אבודה ובקרב הזה הם כמובן מפסידים.

לאחרונה יצאה פניה מקהילת המעצבים הישראלית לחבריה לשלוח הצעות למיתוג חזותי. שימו לב: ללא תשלום, תמורת חשיפה, קרדיט ופרסום.. הפנייה מכוונת ישירות למשרדים בעלי ניסיון בתחום המיתוג, מציינת היקף עבודה של בין 10 ל20 שעות עבודה בחודש – עובדה אשר לכשעצמה מסננת באופן טבעי מעצבים בעלי נפח עבודה והיקף סטודיו בינוני ומטה. וכמובן מציעה חשיפה וכבוד בכל פרסומי הקהילה.
אישית אני מכיר לא מעט מעצבים טובים, איכותיים ומוכשרים שאינם עומדים בקריטריונים המשתמעים מהכתוב בהודעה הזו למרות כביכול הפנייה ההוגנת לכולם.
לטעמי עד שלא נבין בעצמנו כי בעצם הפניה הזו אנו "יורים לעצמנו ברגל" לא ישתנה מעמדם של ומצבם של חלק מהמעצבים הפועלים בתחום. האם כל זה מפתיע?
ככל הנראה לא את מי שטרח לקרוא עד לכאן את הכתוב והדברים ככל הנראה נוגעים לו באופן אישי.



הכותב: אבירם מאיר, מעצב. מנהל בית ספר גורן, לתקשורת חזותית, המכללה האקדמית עמק יזרעאל.
בהכנת המאמר סייעו אנשי מקצוע ויוצרים מתחומי העיצוב, האיור הצילום ועוד.

☼ עוד מאת אבירם מאיר ← סוכן

  1. 1
    תמי מלמד
    יום ראשון 08.01.2012, 17:55

    אבירם יקר,
    מילותך ממחישות את המצוקה הגדולה של עם המעצבים.
    כבר שנים שאני מוחה נגד השתתפות במכרזים. והבעיה היא שכל עוד יהיו משרדים ו/או מעצבים שיסכימו להשתתף – זה לא ייעצר. זה מלבה את האש ומאפשר לגופים שונים לדרוך עלינו.
    הייתי בקשר גם אגודת המעצבים הישראלית ותגובתם היתה מקוממת ומאכזבת. בעיני כל הצעה ל"תחרות" ללא תמורה היא פסולה!
    בשנים האחרונות הפסקתי להשתתף במכרזים והפלא ופלא – אני מרוויחה יותר! זמני מתועל לעשייה אמיתית עם לקוחות משלמים שמעריכים את עבודתי.

  2. 2
    גילה קפלן
    יום ראשון 08.01.2012, 18:52

    מילים כדורבנות. יש הצעת יעול?

  3. 3
    אבירם מאיר
    יום ראשון 08.01.2012, 18:59

    הדברים המובאים כאן הם רק דוגמיות.. קצה קרחון.
    אני מקבל הרבה תגובות בשעות האחרונות של חברים וקולגות.

  4. 4
    יום ראשון 08.01.2012, 20:07

    אבירם-
    יופי של כתבה, ביקורת חדה ומדוייקת. הסיפור של הקהילה עדיין מהדהד אצלי במקום מאד לא טוב! מצויין שאתה מעלה את זה שוב ושוב לדיון.

    אדי

  5. 5
    יום ראשון 08.01.2012, 20:21

    כך הרגשתי לגבי תחרות "לצאת מהקופסא" האחרונה ולכן לא השתתפתי למרות שהיה לי רעיון מוצלח.
    ברור לי שהגוף המארגן מוביל פרויקטים חשובים עבור הקהילה, אבל היתה לי בעיה עקרונית עם אותה תחרות ספציפית.
    בתחילה חשבתי להשתתף בשביל הספורט והחשיפה ואחר כך הבנתי שזה נעשה בחסות של חברת טמבור והתרעמתי על כך שאין פרס כספי למנצח. אני חוזרת ואומרת שהרעיון שעומד מאחורי הפרויקט הזה היה באמת יפה, אבל לדעתי ברגע שנכנס ספונסר לתמונה, צריך לתת פרס חומרי כלשהו למנצח.

  6. 6
    יום ראשון 08.01.2012, 21:06

    זה נושא שאני עוסק וחוקר בו לא מעט (יש בשם שלי קישור לפוסט שכתבתי בזמנו על תרשים זרימה של "האם לעבוד בחינם" וקישורים לכמה פוסטים של קולגות בהקשר של כתיבה).

    זה תוצר יוצא של מיקור ההמונים, הגלובליזציה, ההשפעה של כלכלת החינם
    היה בזמנו כנס שלם בנושא בניו סקול (ותודה למושון שלנו ששלח אותי…) http://www.digitallabor.org
    ג'ארום לניר עוסק גם בזה (ומומלץ לקרוא את המניפסט שלו – "אני לא ג'אדג'ט" – http://r-u-ins.org/resource/pdfs/YouAreNotAGadget-A_Manifesto.pdf (ותודה לליאור ששלח אותי)

    וגם הנושא עלה שוב ושוב (אם זה ישירות או בעקיפין) בכנסים בהם הייתי בקיץ בסן פרנסיסקו אם זה דרך יצירה של ג'יימיפיקציה בפלטאפורמות רשת או בכנס על מיקור המונים

  7. 7
    אבירם מאיר
    יום ראשון 08.01.2012, 21:51

    אמן סודי יקר,
    מעניין מה שהעלית, רק למה סודי?
    ייתכן ואנחנו מכירים?

  8. 8
    אריק מרגי
    יום ראשון 08.01.2012, 22:20

    טקסט מצויין וחשוב ומעל לכל מעיבה העננה השחורה ששמה קהילת המעצבים ששמה לה למטרה את קידום מעמדו של העיצוב והמעצב הישראלי בתעשייה…נו באמת…?! אם הם מקדמים מכרזים מעליבים כאלה..לא פלא שבכל התעשייה חושבים פעמיים (אם בכלל ) אם לשלם עבור עיצוב..קידום מעמד העיצוב והמעצב הישראלי כבר אמרתי..?

  9. 9
    אבירם מאיר
    יום ראשון 08.01.2012, 22:44

    לא יכולתי לשתוק.. הרבה מדי זמן אני מסתובב עם זה

  10. 10
    מעצב
    יום ראשון 08.01.2012, 22:58

    מאמר מעניין, אני מסכים עם כל מילה. איכשהו לכולם אין כסף לשלם (גם לחברות גדולות) ומצפים מהמעצבים לספוג את זה.
    קשה להבין למה אנשים שהשקיעו זמן וכסף כדי ללמוד מקצוע צריכים לעבוד בחינם.

  11. 11
    נוי ניימן
    יום ראשון 08.01.2012, 23:37

    אבירם ידידי, מזדהה עם כל מילה. חוששתני ששיטת המכרזים נהוגה בהרבה תחומים וגם לא מעט בפרוייקטים בחסות גופים ממשלתיים או מוניציפלים, אני יודע, מנסיוני שהרבה מהמכרזים "תפורים" מראש ועצם היותי משתתף רק נותן חומר רעיונאי וקריאטבי ללקוח. בפרוייקטים גדולים ומורכבים הלקוח נהנה מגישות שונות מעיצוב ומרעיונות מבלי להוציא אגורה.

  12. 12
    יום ראשון 08.01.2012, 23:39

    אבירם – ברור שאנחנו מכירים – מי שצריך להכיר … מכיר
    בדיוק אחרי שהקשתי אנטר לתגובה שלי נזכרתי ששכחתי אז תודה שהזכרת.

    את שם הבמה שלי "אמן סודי" קיבלתי אחרי שהציעו לי לכתוב בפלטפורמת רשת עבור אמנים של רשת תקשורת X (שלא נציין פה את שמה בגלל שאני לי שום רצון לפרסם אותם). כשאמרתי שאני אשמח – גם כמה עשרות ומאות אנשים באים וקוראים ולא צריך "לדחוף" להם את התוכן שלי, גם אני נהנה מכך וגם נזכה אולי לקנות כוס קפה מדי פעם.

    – "כמה אתם משלמים ?"
    – "לא, לא, אנחנו לא משלמים – אבל אתה תקבל חשיפה, פרסום וקרדיט" (החפ"ק הידוע… א.ס)

    כשבאותו זמן היה גם באוויר את הקול קורא עבור "התערוכה הסודית" של בנק Y וקורא קורא לפרוייקט הגלויה הסודית של יריד אמנות מסחרי Z.

    כמה דקות מאוחר יותר התחלתי למחוק כל איזכור לשמי מהבלוג והתחלתי להיות אמן סודי…

  13. 13
    סיון
    יום שני 09.01.2012, 0:06

    או אבירם יקירי- מילים כדורבנות. הבעיה היא שיש כאן כאלו שבעצמם תורמים למצב הזה- מעסיקים סטודנטים לשעבר ומשלמים להם שכר זעום, למרות שהם נותנים את הנשמה בעבודה מסורה אצלם בסטודיו. גם אחרי שנים…

    אני לעומת זאת-פעם בשנה עושה עבודת פרו בונו- עם איזו עמותה, זה היה אברבאנל בשנה שעברה, וגם השנה אותו הדבר, כי ככה טוב לי- כי אני בוחרת בזה- ולא מרגישה שמנצלים אותי- זוהי הבחירה שלי!

    בגורן- למדנו שהעיצוב שלנו שווה הרבה ולא רק כסף. אבל מה לעשות- אנחנו לא אמנים- אנחנו מעצבים- ובזה בחרנו ולכן- שאפו על הכתבה- הגיע הזמן שמישהו יגיד משהו בסגנון- כל שנותר לי הוא להמשיך בשקט להתקדם בחיי כמעצבת כי אף אחד לא יעשה זאת עבורי!

  14. 14
    אבירם מאיר
    יום שני 09.01.2012, 0:19

    אני בעד התנדבות, בעד תרומה לחברה, כמובן פרו בונו.
    אני משתתף בפרויקטים, תערוכות ומשתף סטודנטים (גם את סיון)
    בפעילות חברתית. מעצבים חייבים לדעת שיש להם תפקיד בעולם
    חוץ מלמכור ולמכור. אבל יש פה ניצול לרעה, תופעה מסוכנת שחייבת
    להעצר. שתפו והפיצו.
    אגב בפורום כלשהו הטקסט הזה הפריע למישהו
    שככל הנראה נושא תפקיד בארגון כזה או אחר.
    אז דאגו "לצמצם" את הניראות של הלינק שצרפתי לכאן.. מעניין

  15. 15
    יום שני 09.01.2012, 11:16

    הזכיר לי דבר שאמר ראש המחלקה שלנו בזמן לימודי בבצלאל: שהוא שמח לקיים שיתופי פעולה עם לקוחות "אמיתיים" (כלומר, קורס באקדמיה שבסופו אחת העבודות תבחר לשימוש מסחרי) אולם רק אם ה"זוכה" מקבל תמורה הוגנת – רק משום שאנחנו סטודנטים זה לא אומר שנעבוד בחינם. במקרים מסויימים הסטודנט הזוכה אכן קיבל תמורה נאה ביותר, גם לא בקנה מידה סטודנטיאלי. במקרים אחרים, ובכן..

  16. 16
    אבירם מאיר
    יום שני 09.01.2012, 11:36

    ליה, אם בתהליך לימודי את עושה פרויקט כסטודנטית וה"תגמול" שלך הוא רכישת ידע, והתנסות, למרות שלא בחרו אותך. זה בסדר בעיני ומקובל. במקום בריף המומצא ע"י המרצה יש מישהו מהתעשייה שמגיב באמת ואת לומדת מהביקורת שלו משהו על החיים כאשת מקצוע. עם זה אני חי בשלום.

  17. 17
    יום שני 09.01.2012, 11:49

    אבירם זו היתה כוונתי, הסטודנטים שלא נבחרו מרוויחים התנסות מול לקוח והלקוח מקבל הרבה הצעות מושקעות ממגוון מעצבים. ציינתי לחיוב את העובדה שראש המחלקה ראה לנכון לתגמל באופן הוגן בקנה מידה מסחרי את העבודה הזוכה, ולא לטעון שההתנסות היא תמורה בפני עצמה גם בעבור עבודה שאח"כ נעשה בה שימוש מסחרי. אפשר לומר שכן, אבל זה בדיוק מה שפותח את הפתח לעבודה בחינם. בהתחלה עושים את זה בתור סטודנטים בשביל ללמוד, אח"כ עושים את זה בתור מעצבים צעירים בשביל חשיפה, וכולי. במקרה שציינתי ראש המחלקה מראש הציב את התנאי שאנחנו לא עובדים בחינם: כל עוד אנחנו לומדים זה בסדר, אבל אם עבודה יוצאת לשוק (כלומר, הלקוח ירוויח ממנה) היא זכאית לתגמול. זה לא רק הוגן אלא גם חינוך טוב לסטודנטים.

  18. 18
    בסאם
    יום שני 09.01.2012, 14:01

    אבירם,
    כל הכבוד על הכתבה!
    לעמותות ולבעלי העסקים עצם קיומם, יש להם כסף! לא צריך לחסוך אותו על חשבוננו. נכון שאנחנו צריכים לחיות ולהתקיים אבל לא בכל מחיר, והכי חשוב לא על חשבון הכבוד שלנו!
    וכמובן זו אחת הבעיות של הקפטליזם והגובליזם ושהגיע הזמן לקחת את הדברים בידיים ו"לצאת לרחובות" ולמחאות… ולא לשכוח שהכל מתחיל מלמטה!

  19. 19
    מרב סודאי
    יום שני 09.01.2012, 14:09

    הי אבירם
    כל מילה בסלע. מאמר חשוב ורלוונטי גם לנו האמנים הפלסטיים שחווים באופן די דומה את מערכת היחסים המאוד בעייתית ולעיתים משפילה, שקיימת בין הממסד ליוצרים.

    לשנות את המצב הקיים (לפחות בתחומי), הוא כמעט בגדר לשנות "סדרי עולם". אני באופן אישי משתדלת לא לחצות "קו אדום" ולהשתתף רק בפרוייקטים ראויים שמכבדים את האמן המשתתף. כמובן שעל תגמול כספי אין מה לדבר!

  20. 20
    אבירם מאיר
    יום שני 09.01.2012, 16:09

    תודה למגיבים, הרוח הגבית שאתם ועוד הרבה יותר שכותבים לי באופן פרטי לאמייל, מחזקת את התחושה שנחוץ שינוי מהותי בתפיסה.
    כמובן שהשינוי חייב לבוא בראש ובראשונה בראש שלנו במקביל לביקורת כלפי ה"תעשייה".

  21. 21
    ירון
    יום שני 09.01.2012, 17:18

    ראיתי בעבר כתבה (לא זוכר איפה, אבל לדעתי זה היה קשור למשהו עם אדריכלים) על כך שגם כל התחרויות שכביכול נותנות את ההזדמנות לכל מי שרוצה להשתתף ולנסות לקטוף את הפרס הראשון, שהוא בדרך כלל פרס כספי די משמעותי, והזדמנות נדירה להיות מוצג אפילו בזירות בינלאומיות, אבל נוטים לשכוח די מהר את כל האנשים שהשקיעו את כל המאמצים ולא זכו בכלום. למעשה המנצח היחיד (אפילו לא זה שזכה בתחרות) הוא המזמין, שלמעשה יושב רגל על רגל ובוחר את העבודה שהכי נראית לו. בעולם שלנו זה נשמע הגיוני לחלוטין אבל כשחושבים על זה לרגע, אין בזה שום הגיון. כלום. יש פתרון לכל המסחרה הזו והוא די פשוט בבסיסו, הבעיה היא שכמעט כולכם לא תסכימו עימו, מכיוון שהוא רדיקלי מדי, אבל לדעתי יום יבוא והוא גם יתממש: סופו של הקפיטליזם!

  22. 22
    יום שני 09.01.2012, 17:27

    אבירם – אני חושב שזה תסמין (חמור) של אחד ממחלות תרבות הצריכה.
    אתמול אייל לינוי פרסם אצלו את הדברים שכתב עבור טקס הפרסום "דג הזהב" השורות התחתונות שכתב הן "בעבודה שלנו יש רק שלושה חוקים
    1. גרום לבני אדם לקנות את מה שהם לא באמת צריכים
    2. שכנע אותם לקנות יותר ממה שהם צריכים
    3. גרום להם לשלם יותר על מה ששווה מעט
    אם מישהו כאן חושב אחרת – הייתי ממליץ לו להחליף מקצוע."

    ירון (הכותב מעליי) גם צודק – המרוויח בדרך הוא בעל הפלטפורמה (עיינו ערך פייסבוק, גוגל וכ"ו)

    הדברים הללו גם עולים מתוך המצגת שהעביר בשנה שעברה בכנס של איגוד השיווק "המדריך לדיקטטור – 12 טיפים למותגים ברשת לשרוד את מהפכת המדייה " – http://www.slideshare.net/eyallinur/12-6753772

    אתה יכול לעיין גם במאמר הזה מMIT במגזין שהיה סביב עיצוב שדן אודות "מתנות" (חינם) ומתייחס לעיצוב והתפקיד והתרומה שלו לחברה – http://content.yudu.com/Library/A1qen3/SecretArtistCVupdate/resources/index.htm?referrerUrl=http%3A%2F%2Ffree.yudu.com%2Fitem%2Fdetails%2F264156%2FSecret-Artist-C.V-updated-for-Dec-2010

  23. 23
    יום שני 09.01.2012, 17:30
  24. 24
    יום שני 09.01.2012, 17:51

    אבירם, כתבת דברים חשובים ונראה שאתה זוכה להסכמה רחבה.

    כעת, כשברור שהנושא שהצגת הוא ראוי ורחב-היקף, נשאלית השאלה (הקשה..) כיצד הופכים את ההסכמה הגורפת הזו למשהו אופרטיבי.

    רעיונות?

  25. 25
    יום שני 09.01.2012, 18:15

    פעם הגיע לידי מסמך שהועבר לשחקנים מתחילים ושם הורו להם מהם התעריפים המינימליים ושבשום פנים ואופן אין לרדת מהם.

    מתכנתים מרוויחים מאוד טוב – משום שהם לא שברו את השוק, למרות שבתכל'ס מאייר צריך להרוויח יותר ממתכנת.
    הרבה יותר קשה ללמוד איור מאשר תכנות. הסיבה לכך שהם מרוויחים היא שהם פשוט לא לוקחים עבודות במחירי רעב.

    אם סטודנט לוקח עבודה כדי לומר שאיור שלו מופיע על עיתון אז שיהנה – כתוצאה מכך לא יכבדו אותו יותר אלא יציעו לו פרוייקט נוסף באותו הסכום וכן הלאה..
    תתחילו להרים מחירים!!
    ואל דאגה האהבה למקצוע לא תעלם, וקצת כבוד לא יזיק

    [img]http://untitled.org.il/wp-content/uploads/2012/01/profilePic_nk.jpg[/img]

  26. 26
    יום שני 09.01.2012, 18:17

    מה זו התמונה הענקית הזאת? :)
    אתר מוזר – בדרך כלל מצפים לתמונת פרופיל שתופיע בקטן ליד השם..

    כל טוב

  27. 27
    יום שני 09.01.2012, 19:28

    שלום אבירם,

    המאמר שלך חזק ונכון. עם זאת, למרות שאני מסכימה עם כל מילה ומעולם לא השתתפתי במרכזים של תאגידים, מצאתי את עצמי עובדת בהתנדבות, ללא תשלום ולמרבה הפלא ללא תחושת ניצול.

    בשנת הלימודים האחרונה בבצלאל, קרה מעין שילוב טבעי של היותי פעילה בתנועת סולידריות שיח' ג'ראח והיותי סטודנטית לעיצוב – והתחלתי להכין את העיצוב הגרפי עבור הארגון. העבודה כללה הבניית שפה גרפית והכנת חומרים גרפיים על בסיס שבועי. סולידריות היא ארגון שבו איש אינו מרוויח מאומה.

    נכון, לא ישבתי במשרד ולא קיימתי דיאלוג עם מנכ"ל [כי אין], והקו הגרפי נוצר פשוט על בסיס חוויות שלי ושל חברי לפעילות. ולמרות שבטח משרד מסודר היה עושה עבודה הרבה יותר טובה משלי [מה גם שיש עוד מעצב שעובד איתם ולפעמים יש פער בין העבודות שלנו] – בסולידריות היו מאוד מרוצים ואני לא יכולה לתאר כמה למדתי, כסטודנטית לעיצוב, במהלך העבודה הזו. רכשתי ניסיון שלא מקבלים בבצלאל [למרות שהוא מוסד מעולה בעיניי], והצלחתי לשלב בין שני דברים שמאוד חשובים לי – עיצוב ואקטיביזם.

    היום אני עובדת פרילנס, כמו כולם. ועדיין, אני ממשיכה לעבוד עם סולידריות ללא תשלום. גם כי אני מאמינה שכל מעצב צריך להקדיש חלק מהעבודה שלו לקהילה, וגם כי שוב – אם אנשים אחרים בארגון הזה אינם מקבלים תשלום, [ואת לילותיהם הם מבלים במעצר, ולא מול המחשב כמוני] מדוע שאני אקבל תשלום?

    בקיצור, אני לחלוטין תומכת בדבריו אך עם הסתייגות קלה.
    שירה

  28. 28
    יום שני 09.01.2012, 19:30

    *בדבריך

  29. 29
    יום שני 09.01.2012, 21:11

    לפני שבוע השאלתי ספר בספריה של בצלאל – 'מעצבים גרפים בישראל' מטעם אגודת הגרפיקאים בישראל (שנת הוצאה לא ידועה, אבל מדובר בספר ישן).
    מופיע שם מחירון יסוד לתמחור מגוון עבודות. שם כתוב, בין השאר: "שעת מעצב – 10; עיצוב כרזה – 310; ציור קריקטורה שחור לבן – 35; עיצוב עטיפה לספר – 104; עיצוב עטיפה לתקליט – 100; עיצוב כרטיס עסק – 67".

    מעניין, לא?

  30. 30
    סיגל פרלמן
    יום שני 09.01.2012, 21:58

    אבירם היי,

    אכשהו כשזה נוגע לעיצוב קל מאוד לאהוב ולהתחבר ולהעריך אבל כשזה מגיע לתשלום ממהרים כולם לשים בצד את ההערכה הגדולה ולקמט אותה לסכום שלרוב לא עומד בקנה אחד איתה… אין לי מושג למה זה קורה בעצם, אני מניחה שזו מנטליות חברתית סביבתית שצריך לעבוד עליה.. מצד שני אני לא בטוחה שמצב הרופאים או המורים שונה ואפשר לערוך רשימת בעלי מקצוע ארוכה לבטח…

    מה שאגודות למען מעצבים צריכות לקחת בחשבון לדעתי וכבר אמרתי זאת בעבר ואמשיך להגיד לכל המעוניין לשמוע:
    צריך לעזור למעצבים ולהיות קרש קפיצה עבורם, שמניע למקומות אליהם לא היו מסוגלים להגיע בכוחות עצמם כאלו שטומנים בחובם בשילוב, חד משמעית, גם את ההזדמנות המקצועית וגם את ההזדמנות הכלכלית: אם בהרחבת ידע, אם ביזמויות לחיבור לתחרויות ובמימון מלא לאותם לזוכים- זה אבסורד שזוכה במקום בתערוכה לא יכול לנסוע ולהשתתף בה בעצמו ולצור לעצמו את קשרי הלקוחות שלו. וכבר הסברתי בעבר שיעד רחוק הוא יעד יקר והוא מקשה עוד יותר- כך שאפילו מימון של 50% או 70% מעלות כרטיס לא תמיד מאפשר למעצב להתלוות לעבודותיו וכך אנחנו חוזרים ונשארים במעגל הקסמים המקומי ב150 ש"ח לאיור וכד'… ואם כבר נגעתי בנקודה הרגישה הזו- אני חושבת שמצב המאיירים רע פי כמה וזה נושא למאמר שלם בפני עצמו- עצוב לי שכל כך הרבה מאיירים מוכשרים אינם מתפרנסים בכבוד הראוי כל כך הרבה נואשות כלכלית במקצוע שהוא כל כך יפה ואני חושבת שזה רק מעיד על צרכנות כללית שמתפשרת על הכל- ובעיקר על עומק ואיכות החויה בשביל עוד כמה גרושים.

כל תגובה מקרבת את הגאולה…