ארכיון: ינואר 2012

מתלת־ממד לדו־ממד ובחזרה

יותר ויותר דימויים דו־ממדיים מקיפים אותנו מכל עבר. את הגירויים הוויזואליים שלנו אנחנו חווים בעיקר דרך אמצעי תיווך של מדיות משטיחות – טלוויזיה, עיתון, אינטרנט וכו' – המשעתקות את העולם שלנו ואת העצמים שבו. לפני המצאת הצילום ראו העיניים שלנו את העולם הממשי שקיים סביבנו; היום מוצרים מתחבאים בתוך אריזות אטומות כשעל גבם דימוי של המוצר שאמור לצפות לנו בפנים. פעם עוד היה חלון שקוף על האריזה של הבמבה והיום יש תמונה של במבות. נראה שאם האריזה של המוצר נראית טוב, חשוב לנו פחות המראה של הדבר האמיתי, משום שהוא ממילא ייעלם תכף בתוך הבטן שלנו. לפעמים קל לשכוח שזו לא מקטרת, וזה רק הולך ומסתבך...

"הלימודים העיוניים מפריעים לי ללמוד!"

"הלימודים העיוניים מפריעים לי ללמוד!" זעקו מודעות A3 על קירות האקדמיה לאמנות ולעיצוב בירושלים. חורף שנת 1999. 13 שנים מאוחר יותר, באותה אקדמיה וגם אצל המתחרות, הביטוי האנטי-אינטלקטואלי אולי פחות מוחצן אך הסנטימנט נשאר דומה. גם היום סטודנטים רואים מחקר, קריאה, ניתוח וכתיבה כחיצוניים ליצירה ואולי אפילו כמתחרים בה. יש […]

שתים-עשרה שנים, פעמיים ויותר

שתים-עשרה שנים הקדיש רבי עקיבא ללימודים בבית מדרש עד שביקש לשוב הביתה לרחל, לראשונה. שהיה רבי עקיבא רועה צאן אביה של רחל ולא עסק בתורה, ואמרה לו רחל: "אתקדש לך עקיבא. צא ולמד". וכעבור שתים-עשרה שנים, בדרכו הביתה בחברת שנים-עשר אלף תלמידיו, שמע את רחל אומרת (ולא ראתה ששומע): "לוּ […]

דרושות ודרושים חושבות וחושבים לאנטייטלד

ראש השנה לאילנות קרב ובא, ואנטייטלד מחפש חושבות/ים חדשות/ים כדי לרענן את שורות המגזין וכדי לאייש כמה מהמשבצות הפנויות. בניגוד לפעמים קודמות שבהם פנינו לאנשים באופן אישי והצענו להם לקחת חלק בהרפתקת אנטייטלד, הפעם אנחנו פונים אל ציבור גולשים רחב, אליכם, ומבקשים שתציעו את עצמכם. איך? מתי? לאן? מה שאנחנו מבקשים מהמתעניינים […]

6×6

כשמצלמים סרט בפורמט בינוני, שגודל הפריים בו (הנגטיב או השקופית) הוא ששה סנטימטרים על ששה סנטימטרים, מתקבלים שנים עשר דימויים. (למשל במצלמות Hasellblad או Holga). בפריסה של הדימויים רואים לפעמים פריימים עוקבים שמהווים סיטואציה מתמשכת, לפעמים הריבוע (6x6) מסתכל לעבר, לפעמים מדמיין דבר מה עתידי. הנה "קונטקט מחשבתי" של שנים עשר פריימים:

את פאבל ארשבסקי

pay per greyscale – מנגנון הפרסום של מגזין דוט-דוט-דוט

דוט-דוט-דוט (ויקיפדיה / אתר רשמי) היה מגזין הולנדי/אמריקאי לענייני "אמנות-עיצוב-מוזיקה-שפה-ספרות-ארכיטקטורה" שיצא לאור בין 2000 ל-2010, לאורך 20 גליונות. מקימיו היו המעצבים הגרפיים סטיוארט ביילי ופיטר בילאק. בנוף מגזיני הכרומו המוכרים של עולם העיצוב, ד-ד-ד היה נטע זר אוונגרדיסטי; בפורמט צנוע וחסכוני, טקסטואלי וחף מצבע לרוב אורכו, בעל עיצוב בסיסי וגס […]

אכן, העיצוב עובד (תגובה לאבירם)

היי אבירם. תודה לך ששלחת לי קישור למאמר שלך (אנטייטלד 8.1.12). אני שמח שעשית את המאמץ להפיץ את המחשבות שלך על נושא חשוב. אני מסכים עם רוב מה שאתה כותב, אבל לא עם הכל. חשוב לדון בנושאים לעומק כדי שיהיה סיכוי לשינוי. הבעת תסכול אינה מספיקה – קשה לשנות דברים. במקרה זה חייבים לשנות את דרכי החשיבה של המעצבים וגם של אלה המשתמשים בשרותי עיצוב. זה דורש הרבה מאמצים – ואורך רוח. יש להדגיש כי אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל. קבוצות מעצבים בעולם כבר עשו ועושים זאת. אבל צריך לעבוד יחד. וכפי שאתה יודע, קשה לעבוד יחד – בכל מקום – במיוחד בישראל....