2019

ארכיון: מרץ 2011

לעצב "סיפור של צעצוע"

הסרט העלה זכרונות של חוויות ילדות, לא זכרון של חוויה ספציפית, אלא את תחושת העוצמה של חוויות אלה, איזה כוח טוטלי היה להן. תנו לילד מה שתתנו והוא יפליג על כנפי הדמיון למחוזות הפנטסיה. כאשר נותנים לילד צעצוע, הצעצוע הינו סיבה טובה לבריאת עולם שלם המתעורר בו, והוא, הילד, מתקיים בו. כאשר אנחנו בארץ הפנטסיה, אנו שם בכל רמח אברינו ונפשנו. אין זה עיון מנוכר בעולם הנגלה כנפרד, אלא תחושה כוללת של אני, הדברים, ההתרחשויות, המשמעויות, הכל בזרימה אחת של התהוות היוצרת את המציאות. טרחחחח בוםםםםםם, וורום, וורום, אנננ... איזו זו תחושה פנטסטית, אני בורא עולם.

את אליסה גויחמן

ערכים תזונתיים

תות שדה זה כזה פימפ שיק: אדום פלסטיקי מבחוץ, מכוסה בטיפות לבנבנות של זרעים בפאטרן מושלם, והבפנים גרדיאנט עדין מוורוד לח ללבן צמרירי. למרות החזות המפוקפקת של התות אף אחד לא מתעכב על כך שברמה האסתטית זה קצת אינפנטילי לאהוב תותים. בכלל, כשזה מגיע לאוכל, אנשים מכבים את יכולות השיפוט […]

את הגר ורטהים

למדו אותם לשקר

לפני כמה שנים בשיטוטי באמזון בנסיון להשביע את הרעב שלי לספרי מפות, נתקלתי בספר עם כותרת די מעניינת: How to Lie with Maps של מארק מונמונייר. כיוון שאמזון הפצירה בי […]

זיכרון אורבני

אורבניות היא תמה מרכזית בעבודתי הנוכחית. בדומה לסצינות כולן על דמויותיהן, האורבניות נמצאת בזיכרון שלי ולפיכך מצויה באף מקום. זיכרון מטושטש ששורט את הממשי, כמבנים שהגיוני שהדמויות תגורנה בתוכם. לעיתים […]

לאור הדברים

מצלמה זו קופסא די עדינה. סגורה. כדי שלא תקבל מכה, שלא תישבר, שלא יכנס אבק. על מנת לצלם היא נפתחת מבפנים: מפתח הצמצם הוא הפתח דרכו עוברות קרני האור אל תוך המצלמה, דרך העדשה עד הסרט או החיישן. אך האפשרות להחשף לא תלויה רק בפעולת הצילום עצמה, כי אם גם במבנה הקיים של המצלמה: חומריות העדשה, המהווה מחסום עבור חומרים או מצבים אחרים, מאפשרת לאור להכנס ולעשות את הדרך, להרשם כדימוי.

צוטט ע"י

— מהמניפסט הקומוניסטי – קרל מרקס ופרדריך אנגלס 1848