המילה "תוכן" שגורה בפיהם של רבים לאחרונה, היא מגדירה משהו מאוד נחשק וערטילאי בעידן האינטראקטיבי. יש הקושרים את העיסוק האובססיבי בנושא הזה בפריחת תרבות הבלוגים והרשתות החברתיות. ההתייחסות לתוכנת הפלאש כאל מחלה, ההכרה בכוחה של המילה הכתובה באייצ' טי אם אל. הדרך הפשוטה והמהירה ביותר לגעת בכמה שיותר אנשים, לייצר תוכן ולייצא אותו במהירות.
כשמדפדפים במגזין מונוקול של טיילר ברולה, מבינים שהתוכן חלחל גם לתודעת העיצוב. נראה כאילו תפקידו של ברולה כמעצב דעת קהל …
מהרשת החברתית העברית "חבר'ה" ועד ל"באז" העתיד להיכנס בסערה לחיינו – נראה שעברו קובץ או שניים בנהר האינפורמציה והסוציאליזציה האלקטרוני, אליו לעולם לא נוכל להיכנס פעמיים.
אם נניח להתייחסות הארכאית הרואה ברשתות חברתיות אלו "אתרי אינטרנט" ונכיר במה שהן עבורנו באמת, כלומר, מרחבי מחייה – נוכל ללמוד לא מעט על הרגלי הביזנס והפלז'ר בעשור האחרון, אפילו רק מתוך ניתוח זריז ולא מדעי של שמותיהם של אותם מרחבים.
מהמילה הפלמ"חניקית "חבר'ה" ועד לזמזום האלקטרוני "באז" עברנו …
המציאות, ולא צריכים להיות מתרגלי זן כדי להבין את זה, נעה בקצב משלה. יום רודף יום ואם רק נפקח מספיק את העיניים ואת הלב כדי להתבונן בכך, נראה שכל יום יכול להכיל עולם ומלואו של התרחשויות ורגשות, תחושות ומאוויים, מעשים וחלומות.
בין שורת אסונות כבירים ומעט שמחות גדולות עליהם אנחנו מקבלים דיווחים שוטפים בכותרות החדשות, ישנו רצף ארוך של אירועים חשובים יותר או פחות. לייף, יו קנואו. הכותרות המדווחות חדשות לבקרים מנסות, מטבען, ללכוד …
אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אך לא תמיד זוכרים כי מילה מורכבת מאותיות, והן עצמן סמלים שנולדו מציורים. תולדות הכתב מתחילים אי שם לפני כ-20 אלף שנה, עם ציורי המערות, אז הכתב היה פיקטוגרפי והתמונה סימלה באופן ישיר את האוביקט. משם התפתחו הסמלים לאידיוגרפים, כאלו שמייצגים רעיון. בהמשך הזמן, סביב 3000 לפנה"ס, הפכו הציורים לסמלים של הברות, כמו כתב היתדות או הכתב ההירוגליפי. נהוג לסמן את המהפכה בתולדות הכתב עם התפתחות הכתב האלפביתי, …
"כשם שהמניעים הראשונים שגרמו לאדם לדבר היו הרגשות, כך היו ביטוייו הראשונים ציורים של המחשבה."
―ז'אן ז'ק רוסו, מסה על מוצא הלשונות.
הוא הופיע זמן לא רב אחרי המעטפות, הבולים והגלויות, כשעוד הסתפקנו בלשלוח ממגדל אייפל או הביג־בן כמה מילים בהולות על גב צילום שמישהו אחר צילם (ואנחנו אפילו לא מתוייגים בו). בהתחלה כינינו אותו "שבלול", שיצר השוואה מעניינת עם ה"צבי" הזריז של רשות הדואר וכשהוא הלך והגביר מהירות, קבלנו תיאבון וקראנו לו "שטרודל". אחר …
באנר פרסומת של חברת מטבחים משך את העיניים שלי בכמה אתרים. רצף מרשים כזה של סימני קריאה תקיפים בסופם של משפטים, לא ראיתי מאז הצבא. כשהזכרונות שלי לובשים מדים אני רואה בסיסים צבאיים מקושטים באמרות שפר שבסופן סימני קריאה: "חייל שפר הופעתך!"’ "הבסיס הוא ביתך, שמור על נקיונו!" ו"אל תזרוק בדלי סיגריות!". כשהזכרונות שלי לובשים מדים אני רואה רס"רים, אני רואה טנקים, אני רואה מלחמות.
טוב היה אם משפטי סימן הקריאה היו נשארים בבסיסי …
פונקציית ה-Undo (למשל, מקש ה-Back בדפדפנים או CTRL-Z בעורך תמלילים) היא ללא ספק אחת הפונקציות החשובות בעיצוב ממשקים. היכולת לחזור אחורנית למצב קודם מעודדת את המשתמש לנווט ביתר בחופשיות, מבלי חשש לאבד ידע או יכולת שכבר הושגו. גייקוב נילסן, ה"אבא" של תחום השימושיות, כלל את היכולת לבצע Undo תחת עשרת העקרונות של עיצוב מונחה משתמש. אזא רסקין (ממקימי Humanized) טבע את הכלל Never Use Warnings When You Mean Undo, ובאופן כללי הוא מקדם …
*
ראשית, משום שבחושך, מול מחשב, אני חופשי לכתוב.
*
בשונה מההפרדה הבינארית בין חוויית ה־lean backward, המיוחסת לטלויזיה, קולנוע, תיאטרון וספרות, וחוויית ה־lean forward המיוחסת לפעלתנות התכליתית של האינטרנט (שימוש לצרכי שיחה, אינטרקציה, הורדות, חיפוש וכו') – המחשב מונח בידי כעת ככלי כתיבה, עיפרון. אבל איזו חוויית משתמש יש לעיפרון.
*
אני מנסה להחזיק עיפרון ומבחין שהוא מעורר בי חוויה שבין ה־backward ל־forward. בין הרכינה (אל המחשב) ובין פרקדן מנוון (מול ערוץ 'האח הגדול', למשל). העיפרון מאפשר …
השבוע נודע כי אורנה בנאי עוזבת את מקום עבודתה ועוברת מזכיינית השידור קשת לזכיינית השידור רשת. בידיעה שהתפרסמה, בין היתר, באתר האינטרנט של עיתון הארץ ובאתר נענע10 נכתב כי:
מ"קשת" נמסר בתגובה כי "אורנה היא אחת הקומיקאיות הגדולות שקמו לנו. במשך למעלה מעשור היא תרמה רבות ל'קשת' ולתרבות הישראלית בכלל, עם תוכניות כמו ‘רק בישראל', ‘ארץ נהדרת' ו'אמא'לה'. על כל אלו אנו מודים לה מעומק הלב, מחבקים ומאחלים לה בהצלחה בדרך החדשה".
מהניסוח, שמזכיר בתחילת …
אתרי ההיכרויות מתמודדים עם בעיית צבע העיניים השכיח ביותר בעולם – חום – ושואפים לדיוק מקסימלי בתיאור העצמי או בתיאור סט התכונות הנדרשות מבן או בת הזוג האפשריים. אפשר לראות בכך שאיפה למצויינות של מאפייני האתר בעידן הספציפיקציה, ואפשר לראות בכך עוד פיצוח מופתי של נוסחת הרצונות הרומנטיים וכימותה לפרמטרים נוקשים. ואפשר גם לא.
באתרים קופידון ו־Jdate (תמונה מימין) מבקשים לבחור בין חום, חום כהה, ירוק חום וחום ערמוני מתוך שתי מניפות צבעים …
כולנו יודעים איך למחזר נייר, בקבוקים, ושיירי מזון אורגני. אבל מה עם מוצרים שאינם פיזיים אלא דיגיטליים? האם ניתן, למשל, למחזר אתרי אינטרנט? כיצד אני, כמעצבת אתרים ויועצת שימושיות, יכולה לתרום את חלקי לשימור הסביבה?
השאלה הזו העסיקה אותי לפני כמה ימים, כאשר הייתי בכנס יום השימושיות הבינלאומי שאורגן על ידי UPA Israel. נושא הכנס השנה היה designing for a sustainable world או במילים אחרות "עיצוב לעולם בר-קיימה". המשמעות היא שאנו רוצים לעצב מוצרים …
עיצוב מוצרים חדשים הוא חלק מהעיסוק היומיומי שלי. מחשבות על מוצרים חדשים שמייעלים, משפרים ותורמים לחווית המשתמש מסתובבות בראשי כל הזמן. בעיקר מעסיקות אותי שאלות של התאמת המוצר לצרכי המשתמש ולהעשרת החוויה האישית. זו פעם ראשונה שאני מתחילה לחשוב על תרבות במרכז העיצוב. אני מתחילה להבין כי מאחורי כל מוצר עומד עולם שלם של ידע, שמייצג תרבות, שכדאי ורצוי לשמרה. הייתי רוצה לחשוב על סוג חדש של עיצוב, כזה שמביא עימו חידוש, אך גם מצליח לשמור על אשר קדם לו.
כולם טסים בסופו של דבר. אבל אם אתם מהאנשים האלה שחושבים קדימה – יכול להיות שתרצו להכנס לאתר של שדה התעופה שלכם ולברר כמה פרטים מראש. איפה הוא נמצא ואיך מגיעים אליו? איך יוצאים ממנו ולאן? אילו חנויות ושירותים אפשר למצוא בו? גם מידע על מזג האוויר המקומי לא יזיק. עברנו ובדקנו מאות אתרים של שדות תעופה ברחבי העולם. אז מי סיפק את הסחורה? הנה עשר נקודות ציון בולטות שתפסו את תשומת ליבנו.
העיצוב …
הרימו את העיניים, משמאל לשורת הכתובת הקדשנו לכבוד החג את הפאביקון של אנטייטלד וצבענו רימון בסגול (הרימון טרי טרי מיובא מפונט הדסה). ראש השנה הוא חג עם הרבה סמסים קבוצתיים, תיוגים בפייסבוק, שנות טובות במייל, אפליקציות מברכות. אנטייטלד מאחל לכם שנה טובה בעדינות ושומר כוחות ליום כיפור. שיפה ושונה תהא השנה, אשר מתחילה לה היום.
ווי אר הונרד: אנטייטלד במוסף החג של "גלריה". אנטייטלד בתגובה: דברינו הוצאו מהקשרם :)
Tree Porn – הכניסה לסוטי עצים בלבד.
רונית מירסקי, חברת אנטייטלד, מציגה בימים אלו את תערוכת היחיד הראשונה שלה בבית האמנים בתל אביב (רחוב אלחריזי 9, ליד גן העיר). הפתיחה כבר היתה, אבל התערוכה ממשיכה עד ה־12.9. בהמוניכם.
ולפעמים, כל מה שצריך זה קצת שקט. ודומיין טוב.
