לאחרונה אני לא מבין מה אנשים אומרים. פשוטו כמשמעו. אנשים מדברים ואני אפילו לא מצליח לזהות את השפה. וזה לא שאני לא מכיר שפות.
אני גם לא כותב כאן על אנשים שעוסקים בתיאוריה וביקורת, בקירקגור או בוויטגנשטיין. סתם אני מסתובב בעיר ולא מצליח להבין מילה.
וזה לא שאני לא שומע את האנשים, רק אין לי מושג מה הם אומרים. אני חושב שזו אולי בעיית שמיעה. אולי באוזן התיכונה או אולי באותו …
שלום. אתם רעבים. הידעתם? אתם גוועים ממש. לא מרוב מחסור באוכל, אלא בגלל חוסר זמן. Time Famine, קורא לזה החוקר הארווי מולדובסקי, מנהל המרכז לשינה וכרונו־ביולוגיה באוניברסיטת טורונטו. על־פי חוות דעתו המלומדת "אין לנו מספיק שעות עירות כדי למלא את כל הציפיות שהחברה המתועשת מציבה בפנינו".
קשה קצת לתרגם את המונח Time Famine. אולי "בצורת הזמן"? אנחנו מתים מחוסר זמן? מעסיקים את עצמנו לדעת? בכל מקרה, ברור שהתופעה הזו לא דומה בחומרתה לרעב ממש. …
למרות השנים הרבות של הודעות טקסט, אימיילים ושאר צורות כתיבה במדיום האלקטרוני, אני מוצאת את עצמי ממשיכה להתלבט בשאלות של טון ואינטונציה בטקסטים המוקלדים האלה. והנה, כתיבת הפוסט הראשון כאן מעלה את ההתלבטות שוב.
שלום אנטייטילד!
או שמא – שלום אנטייטלד :)
או סתם ככה –
שלום אנטייטלד.
סימן הקריאה נלהב מדי, הסמיילי אדולסצנטי, והנקודה – אולי קצת קודרת?
החיפוש שלי אחר הטון הטקסטואלי הנכון מאפיין את התקשורת הכי יומיומית, כמו גם את רגעי השיא. נולדה לי תינוקת. נולדה …