כבר עבר לא מעט זמן מאז שפרסמתי את הפוסט האחרון שלי. זה לא שלא רציתי לכתוב. רציתי. אפילו היו לי נושאים. אבל בכל פעם מחדש התעוררתי בבוקר, הכנתי קפה והכנסתי הביתה את העיתון ואז המציאות הוטחה בפניי בכל הכוח והאלימות שלה וגרמה לנושאים שלי להיראות חיוורים ודהויים ובעיקר לא רלבנטיים.
רציתי לכתוב על מסע הפרסום לשמפו לשיער מתוצרת Crema שנמרח על קיר שלם ברחוב דיזנגוף. תקריב על פנים של אישה שממלא את הפריים ומעליו …
בתחילת יולי נסעתי לצפון הרחוק כדי לבקר בתערוכת הבוגרים של המכון לאמנויות במכללת תל חי. בדרך – לדעתי זה היה ליד יוקנעם, אבל אני לא בטוח -עברתי ליד מסעדה סינית. היה לה שלט אדום עם כיתוב צהוב בפונט שניסה לדמות (בהצלחה, יש לומר) תחושה של אותיות סיניות. מה שהפתיע אותי היה שמה של המסעדה, שהתנוסס בחזית שלה. קצת מצחיק אבל שמה של המסעדה היה "מסעדה סינית". כלומר, יכול להיות שיש לה שם אחר, …
יהיה נאיבי להצהיר שהמיתוג כרגע גוסס. יהיה יותר מדוייק לומר שהוא משנה את פניו.
כבר איזה שלוש שנים שזה עומד על קצה הלשון. תחושת ההתפכחות מקסמו הולכת ומתחזקת. זה מתחיל בתחושת שובע מהחותם המוקפד. מאיזה רעב וגעגוע לרישול קל – לעשייה נאיבית יותר, בתולית. הדיס-התאהבות הזאת כמובן בעיקר מורגשת, כמו רומן שנגמר, בהתאהבות בדבר הבא.
הזיקה לעיצוב המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים ממחישה את הגעגוע למסורת ועבודת יד. במיתוג של אז היתה תפיסה יותר פלואידית …
במשך שנים חייתי תחת האשלייה שתפקידי בחיים כמעצבת הוא לייצר עיצוב מעודן, למצוא את התרבותי והחכם בכל פרויקט – לצקת משמעות חדשה לתוך המוצר, להבריק בהחלטות מפתיעות שמוציאות דברים מהקשרם. לאחרונה אני מוצאת שיש איזו חכמה בהיעדר עיצוב, ואני לא מתכוונת לנון דיזיין המוכר שכולנו סוגדים לו. במיתוג מבוסס נון דיזיין יש איזה זיכוך ותמצות של תכונות האופי של המותג למספר החלטות פשוטות- צבע, פונט, צורה- המטרה היא להגיד דבר אחד מובהק באמצעים …
אנשים צריכים סיפורים בעיקר כדי לדעת איך לחיות. אנשים צריכים את הקטלוג של איקאה כדי לדעת איך לחיות.
"אם אתם רוצים להכיר מישהו באמת, היכנסו אליו הביתה. הביטו בספרים שעל המדפים, הציצו בתמונות התלויות על הקיר ורחרחו מסביב לארון התרופות, אם יש לכם אומץ."
— קטלוג איקאה, 2010
לכולנו יש את הספרים האלה שאנחנו אוהבים לפתוח מדי פעם. לקרוא שוב את ההתחלה. להציץ שוב בסוף. לעבור אל העמודים המסומנים ולהנות מכמה ניסוחים או רגעים היקרים ללבנו …
המילה "תוכן" שגורה בפיהם של רבים לאחרונה, היא מגדירה משהו מאוד נחשק וערטילאי בעידן האינטראקטיבי. יש הקושרים את העיסוק האובססיבי בנושא הזה בפריחת תרבות הבלוגים והרשתות החברתיות. ההתייחסות לתוכנת הפלאש כאל מחלה, ההכרה בכוחה של המילה הכתובה באייצ' טי אם אל. הדרך הפשוטה והמהירה ביותר לגעת בכמה שיותר אנשים, לייצר תוכן ולייצא אותו במהירות.
כשמדפדפים במגזין מונוקול של טיילר ברולה, מבינים שהתוכן חלחל גם לתודעת העיצוב. נראה כאילו תפקידו של ברולה כמעצב דעת קהל …
"חג המולד בערבה ואדון אדוורדס הביא (בשמו של סנטה קלאוס) מתנות ללורה ולמרי.
בגרביים היו … שתי חבילות קטנות. הן פתחו את העטיפות ומצאו בהן עוגיות קטנות דמויות־לב, שעל ציפויין העדין והחום היה זרוי סוכר לבן. גרגירי הסוכר המתנוצצים, הפזורים על העוגיות, דמו לפתיתי־שלג זעירים.
העוגיות היו יפות מדי לאכילה. מרי ולורה רק הביטו בהן; אבל לבסוף הפכה לורה את העוגיה שלה וכירסמה נגיסה זעירה מן התחתית, במקום שבו לא נראה הכירסום. …
בכל נסיעה לשנקר אני עוברת את גשר ההלכה ועומדת ברמזור מול שלט פרסומת ענק לקולקצית בגדי הקיץ של פוקס שכותרתה היא "קולקציה של אהבה, קיץ 2010". הכרזה מציגה את בר ונעם בממדי ענק, מחייכים וצוהלים מעל פקקי הבוקר של נתיבי איילון כמו מדלגים ברגל קלה מעל הזיהום והאבק, המזרח התיכון והפקק, היישר לפסטיבל וודסטוק.
נעם לובש גופיית טריקו לבנה עליה מצויר סמל השלום, שמזכירה המוני חולצות טריקו לבנות פשוטות עליהן צוירו סמלי שלום בפסטיבלים, …
1. לפעמים נדמה שזה רק עניין של זמן עד שאנשים יתחילו להגיע למנתח פלסטי עם תמונת הפרופיל שלהם מהפייסבוק ויגידו "דוקטור, ככה אני רוצה להיראות".
2. מסתבר שיש פסבדו־מדע כזה, פרסונולוגיה, לפיו ניתן ללמוד מניתוח תווי פניו של אדם על אישיותו. כבר בספר יחזקאל מחלקים את פני האדם לארבעה סוגים: "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם, פְּנֵי אָדָם, וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל־הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם, וּפְנֵי־שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן; וּפְנֵי־נֶשֶׁר, לְאַרְבַּעְתָּן. וּפְנֵיהֶם, וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה:" (פרק א', פסוק י'). על המשמעות של …
הדיאלוג הפרטי שלנו עם המחשב הוא לא עניין של מה בכך. שנים של מערכת יחסים עם הדסקטופ הפרטי מייצרות סביבת עבודה שמורה ומוגנת שמכילה את כל תכונות האופי שלך בתוך רזי התוכנה. זה אולי מסביר מדוע תמיד מקוננת אצלנו חרדה קשה בכל הנוגע לאיבוד תוכנה, לנפילת המחשב. המחשבה על התחלה מחדש בסביבה עקרה ונטולת אישיות היא בהחלט מפחידה.
בעידן בו אנחנו כבר מזמן עובדים בקיצורים, יש יופי בהפרטת הפעולות הטכנולוגיות – בהמצאת קיצורים שהם …
אפשר לכתוב על זה דוקטורט, אבל צריך יהיה לחלק לקוראים המלומדים שקיות הקאה.
זו הכלאה לא קדושה בין פרסומת ל"סרט תיעודי" (documercial), זה אימפריאליזם תרבותי יהיר, חסר בושה ואידיוטי. סרט אונס. אני לא מצליח לכתוב על זה משהו רהוט ומלומד. זה פשוט מעצבן אותי. גס ואלים מכדי להתעלם מזה, מגעיל מכדי להתייחס לזה בכובד ראש.
תראו לאן הולך עולם הפרסום, תשבעו באמא שלכם שאתם לא תשתתפו בשום דבר שדומה לזה, תסבירו לקולגות שלכם או …
על מנת להדגים את האחריות הכבדה של המעצב הגרפי, ברצוני להביא לפניכם ניתוח כירולוגי (קריאה בכף היד) של כף היד הפופולארית במחוזותינו – היא כף היד העוצרת.
את הניתוח ערכתי (באופן שרלטני אך מלא רצון טוב), באמצעות ספר ההדרכה המצויין: "קריאה בכף היד" (מאת סאשה פנטון ומלקולם רייט), מתוך הצורך לבחון האם היד בתמרורי ה"עצור" סמכותית דיה או שמא יש לעצבה מחדש ואולי אף לשקול שימוש בטקסט במקום בויז'ואל, כפי שנהוג ברחבי העולם.
להלן התוצאות:
סעיף …
בשיטוטיי ברחובות לונדון, נסוך על פניי חיוך תמידי למראה הטיפוגרפיה המעודנת על חזיתות החנויות. אולי זה משום שהשילוט הלונדוני הרבה פעמים נדמה כנעשה לאחר יד, הוא פשוט שם – לא מתאמץ להיות, נאמר בצורה צנועה, הומוגנית לרחוב ולבניין.
כן, שילוט ברב חלקי העולם המפותח הוא תחום עמוק – אמנות בפני עצמה, שמוקדשת לה חשיבה תעשייתית ואדריכלית, בדיוק כשם שעוסקים בתכנון החלל של החנות. אז למה אנחנו כל כך מאחור?
באמת יש כאן סוג של אניגמה …
כמו כל בחירה הרת־גורל, דירוג חמשת הדגלים הטובים בעולם הוא עניין מורכב. תהליך הסינון וההתלבטות גרר לא מעט שינויים וחרטה, ואף שביתה מכל מלאכה אחרת פרט לצפייה בתוכנית 'מסע עולמי – הקריביים', עד השלמתה של הרשימה שתוצג בפניכם בהמשך.
אפילו אם מצמצמים את ההתייחסות לדגלי מדינות בלבד, מדובר בערך במאתיים מדינות שקיימות כרגע, אבל גם אינספור מדינות שהתפרקו או התאחדו במהלך ההיסטוריה או סתם כאלה ששינו את דיגלן, ואף הרבה יותר מפעם אחת. מפאת …
הנה מתחיל סמסטר חדש בבתי הספר לעיצוב ורמת ההיסטריה של הסטודנטים בשנה ד' עולה שלב. אין לי מושג מתי ואיך נולדה המסורת הזו, אבל זה נראה לכולנו טבעי שלקראת סוף הלימודים יסתובבו עשרות אנשים על סף התמוטטות עצבים, אובדי עצות,עייפים, מצטערים שנולדו. זה נראה לנו בסדר שאחרי עבודה מאומצת של חודשים ארוכים תעמוד חבורה של שופטים שיעלעלו דקה או שתיים בעבודות העשירות והמורכבות, יגידו כמה משפטים שיוכיחו את יכולתם הרטורית וייתנו ציון.
בואו נעצום …
הרימו את העיניים, משמאל לשורת הכתובת הקדשנו לכבוד החג את הפאביקון של אנטייטלד וצבענו רימון בסגול (הרימון טרי טרי מיובא מפונט הדסה). ראש השנה הוא חג עם הרבה סמסים קבוצתיים, תיוגים בפייסבוק, שנות טובות במייל, אפליקציות מברכות. אנטייטלד מאחל לכם שנה טובה בעדינות ושומר כוחות ליום כיפור. שיפה ושונה תהא השנה, אשר מתחילה לה היום.
ווי אר הונרד: אנטייטלד במוסף החג של "גלריה". אנטייטלד בתגובה: דברינו הוצאו מהקשרם :)
Tree Porn – הכניסה לסוטי עצים בלבד.
רונית מירסקי, חברת אנטייטלד, מציגה בימים אלו את תערוכת היחיד הראשונה שלה בבית האמנים בתל אביב (רחוב אלחריזי 9, ליד גן העיר). הפתיחה כבר היתה, אבל התערוכה ממשיכה עד ה־12.9. בהמוניכם.
ולפעמים, כל מה שצריך זה קצת שקט. ודומיין טוב.
